אור ברסלב
ברכת רצה סימן מב

ברכת רצה· רבי צבי הירש אורנשטיין

סימן מב

סימן מא

ב"ה בריסק יום א' כ"ד אדר תרכ"ט לפ"ק לכבוד ידיד ה' וידידי עוז הרב הה"ג חריף ובקי בחדרי תורה חכמתו פניו תאירה מפורסם לשם ולתפארת כ"ש מו"ה בן ציון נ"י אבד"ק שערשוב:

מכתב כת"ה עם שאלותיו שאלות חכם לנכון השיגה ידי במועדו ועתה אמרתי להשיב לכ"ת עלי יקרת מדברותיו כיד ה' הטובה עלי וזה החלי בעזרתו ית' אשר מאתו אשאלה עזר לבל ינטו אשורי מני הדרך. ראשון תחלה הביא כ"ת דברי הגאון מהרמ"ס ז"ל שנתקשה דהיאך תלינן כתם פחות מכגריס ועוד בדם מאכולת הרי החוש מעיד דאין דם המאכולת רבה כל כך ומזה הוכיח כי בזמנינו נתקטנה המאכולת מאשר הי' בזמן התלמוד ומטעם זה יצא לדון ולחלק דדוקא בנמצא כתם על חלוקה שאינה רק מטעם גזירת חכז"ל נוכל להקל בפחות מכגריס שאינה בכלל הגזירה גזירת כתמים משא"כ בעד שאינו בדוק והאריך בזה והנה בגוף תמיהתו ממיעוט דם המאכולת הנה באמת אם נחליט ששיעור גריס של כתמים שהיא שיעור ט' עדשים ג' על ג' וכמבואר בפוסקים ז"ל עיין רמב"ם ז"ל ובטוש"ע סי' קץ היינו לכה"פ ט' עדשים בינונים שלנו שהוא באמת שיעור גדול כאשר במחוגה תארוהו הגאון החסיד מו"ה יונה ל"ס ז"ל בספרו מעיל צדקה אין מקים לישב תמיהתו זאת רק ע"ד שכתב הוא ז"ל שנתקטנה המאכולת אולם מדברי האחרונים ז"ל נראה באמת שאין השיעור גדול כל כך עיין בס' תפארת ישראל להגאון מהר"י ז"ל שהוכיח מהך דשתי נשים שנתעסקו בדם כסלע ונמצא כסלע בכל אחת דשתיהן טמאות דגריס הוא ע"כ פחות מחצי סלע דאל"כ הרי נוכל לומר שבא דם מזה שנתעסקו בחצי סלע על כל אחת והחצי הסלע השני הוא דם מאכולת כדין נתעסקה בכגריס ונמצא עליו כשני גריסין ולפי חשבון דרוחב סלע הוא שליש טפח וכמבואר בחסרון גלגולת טוש"ע סי' ל"א דהיינו שליש מד' אגודלין שיעור כגרים אינו יותר מחצי אגודל וראיתו זאת הוא ראי' ברורה לדעתי ורק שלחומרא לא דק שגם בג' רבע אגודל ברבוע עדן לא יהי' כחצי סלע כי הסלע שהיא רוחב ואורך שליש טפח דהיינו ד' שליש אגודל אם הי' רביע הי' מחזיק ט"ז חתיכות משליש אגודל על שליש אגודל נכה מזה כחלק רביעית כמשפט העיגול נגד המרובע ישאר בערך י"ב חתיכות כזו ומחציתו ששה חתיכות משליש אגודל על שליש אשר לא יעלה כן ג' רבע על נ' רבע אגודל ברבוע דוק וחשוב וזה יהי' קרוב לשיעור הגאון ח"צ ז"ל שכתב דכגריס היינו מה שנקרא בינ"ען בל"א והיינו מין שנחלקה כ"א לשנים ובהם הרחש מצוי [ועיי"ש בסי' ס"ז מתש' שעשה סמוכים לזה שהפול הזה הוא כמרובע כשנחלק וקתני לענין נגעים כגריס המרובע ולדעתי י"ל דהך המרובע היינו שנרבע אותו ונחשוב רוחב באורך] ולפ"ז אין כ"כ מהתימה שדם מאכולת יצטבע מקום כזה בבגד כשיתפשט דעכצ"ל דשיעורא דכתמים אחרי ההתפשטות הוא דאף אם תאמר דנתקטנה המאכולת מאשר הי' בזמן התלמוד מ"מ פשיטא שגם אז הי' שיעור דמו קטן מהכיל בלי התפשטות בכגריס שכל גופו גם אז לא הוי כשעורה וכדאמרי' באגדה במכת כנים שאין הכשפים שולטין בברי' שהיא פחות מכשעורה והרמב"ם נראה שהי' גורס פחות מכעדשה וכגריס הוא כט' עדשים וע"כ ששיעורא הוא אחר התפשטות [ויש לעיין לפ"ז בפירש"י ז"ל נדה דף נ"ח אהא דאמרינן בש"ס שם דפשפש אורכו כרחבו לענין כתמים שפי' וז"ל דאי הוי הכתם אורכו כרחבו אף ביותר מכגריס תלינן בפשפש וא"נ כנ"ל דשיעורא הוא לאחר שנתפשט מה נ"מ בתוארו שיהי' מרובע כבתחלתו היכי שומר בהתפשטותו תמונתו וצ"ע] וכשאני לעצמי הייתי אומר דכגריס דתלינן בדם מאכולת לאו היינו מאכולת אחת רק שנים או שלשה ורק ששיערו חז"ל שאינה מצוי' שיתקבץ במ"א מדמי מאכולת יותר משיעור גריס ויתבאר בזה על נכון דת"ק במשנה בפ' הרואה כתם שם דבעי הרגה מאכולת דוקא לא נקט שיעורא דכגריס להתיר רק לפי אומד דם מאכולת ורק רחב"א דס"ל דתלינן במאכולת אף שלא הרגה ס"ל דעד כגריס דבכגריס תולה בשנים או בשלשה מאכולת ואך יותר אינו מצוי שיתקבץ דמי מאכולת וכנ"ל [ועפ"ז רציתי בהשקפה ראשונה בדברי כת"ה לישב דברי רש"י ז"ל נדה דף י"ט ונתקשה במו כ"ת אולם אחרי כן העירני חתני ידידנו הרב נ"י כי א"צ לשות בדברי רש"י ז"ל הנ"ל עצות מרחוק ולא דבר רבינו ז"ל כלל מענין זה ורק שבא לשלול דגם בהרגה לא תלינן ביותר מכגריס שאין דם מאכולת רבה כ"כ שיהי' כתם יותר מגריס ונראין דבריו מדברינו ואשר ע"כ שמתי מחסום לעטי בזה

**(מלחמות

אריה ואפרש שיחתי בפשט דברי רש"י ז"ל ולאשר הרב הה"ג הנ"ל רצה לפרש להעמיס בדברי רש"י קושית הגאון ח"ס ז"ל דמאכולת לא הוי כשיעור גריס ואנכי כתבתי לו דזה ודאי ליתא דהא בהדי' איתא ברש"י הא שיעור כתם כגרים ועוד. ומאכולת דכולי האי לא הוי אלא כך נראה בעיני לפרש דבריו דהנה לשון המשנה לקמן נ"ח ע"ב איתא הרגה מאכולת ה"ז תולה בה עד כמה תולה ר"ח בן אנטיגנוס אומר עד כגרים כו' ואע"פ שלא הרגה והי' אפשר לפרש דת"ק מיירי בכגריס ועוד דהרגה מהני אפי' בכגריס ועוד. ובאמת שכן דעת הרמב"ם ז"ל בפי' המשניות ע"ש לכן הקשה דדם מאכולת לא הוי כולי האי היינו כגריס ועוד כדאמרינן לעיל כגריס ועוד לאפוקי מדם מאכולת דמוכח מזה דכגריס ועוד לא אפשר להיות ממאכולת וא"כ מאי מהני הרגה ולהכי פירש דההיא ר"ח בן אנטיגנוס והכא אליבא דרבנן דסברי דעד כגריס בעינן הרגה דוקא ובכגריס ועוד לא מהני הרבה ואנכי הוספתי באמרים הא דהוצרך רש"י ז"ל לפרש הך מתניתין הכא ולא המתין מלפרש כן במקומו בפרק הרואה כתם ואמרתי דהסוגיא דהכא דחקתו דקשה דמאי פריך הגמרא על ר"ח דאמר דם מאכולת שבראש מהך מתניתין דמאי לאו מאכולת דכולה גופה ואי נימא דהך דהרגה כו' מיירי בכגריס ועוד הא י"ל דשאני בין מראה דם בעין למראה כתם דהא דם מאכולת לא הוי כשיעור גריס ועוד ועכצ"ל שבאפשר דם מאכולת להתפשט ולצבוע שיעור גריס ועוד וכמ"ש מו"ח ז"ל כאן לגבי שיעור גריס א"כ בכה"ג כשנתפשט צבע אדום על לבן דק דק הרי נשתנה מראיתו העצם ואינו אדום כאשר הי' בעין ומאי פריך לכן הוצרך רש"י להוכיח דהא דקתני הרגה מאכולת תולה בה מיירי בכל הכתמים אפי' בכתם גריס ואפי' פחות הרבה שלא נתפשט הדם כלל ומ"מ תלינן במאכולת דכולה גופה ומשו"ה שפיר פריך ודוק ומ"ש מו"ח ז"ל דלאו במאכולת אחת תלינן אלא בהרבה מאכולת כבר הובא זה בס"ט בשם תשו' הרמ"א אולם בב"י משמע דתלינן במאכולת אחת עיין בדבריהם:)** אולם לפ"ז דוקא נקט בש"ס דף נ"ט שם ובאותו עד רצופה בו מאכולת דבשני גריסין אינה תולה גם בכה"ג דלא תוכל לתלות אף כגריס במאכולת אחת הרצופה דאין דם מאכולת אחת רבה כל כך ואין כן דעת הפוסקים ז"ל ודו"ק:

אולם מצד אחר יש לחזק דברי חילוקו של הגאון מהרמ"ס ז"ל בין כתם גמור לעד שאינו בדוק דלכאורה יש לבאר מה שלא מצינו שום שיעור לעובי הדם בכתם ול"מ לפי שבארתי בראשונה שאין בדם המאכולת שיעור לכגריס רק ע"י שיתפשט הרבה כעין צביעה וכשיש א"כ קצת עובי בדם הכתם אין דם המאכולת רבה אף לפחות מכגריס אלא אף אי נימא כמ"ש באחרונה דתלינן במאכולות רבים וכנ"ל מ"מ פשיטא דיש חילוק בין כתם בעלמא לכתם שיש בו סמיכות דם וצ"ל דכיון דכתמים אינו רק גזירת חז"ל השוו חז"ל את מידותיהם הם אמרו והם אמרו משא"כ בעד שאינו בדוק וכנ"ל להגאון בעל חת"ס ז"ל. והנה בגוף ענין כתמים ועד שאינו בדוק צריך אני להרחיב הדיבור קצת למען ברר הענינים בשורשם ומתוך בירורן של דברים יפיץ אור על פני הדרך נלכה בו מקור הדבר בש"ס דנדה דף נ"ז אמר שמואל בדקה קרקע עולם וישבה עלי' ומצאה עלי' דם טהורה כו' עד שתרגיש בבשרה כו' ופריך מאשה שהי' עושה צרכיה כו' אי דארגשה יושבת אמאי טהורה אלא לאו דלא ארגשה וקתני עומדת טמאה ומשני לעולם דארגשה ואימור הרגשת מ"ר הוי ותו פריך מעד שהי' נתון תחת הכר וקאמר אימור הרגשת עד היא וכ"כ משני על הך דנמצא על שלו כו' אימור הרגשת שמש הוא ולבסוף פריך מכתם על בשרה ומסיק ר' ירמיה דמודה שמואל שהיא טמאה מדרבנן ורב אשי תירץ דשמואל הוא דאמר כר"נ דדבר שאינו מקבל טומאה אינו מקבל כתמים כו' ע"כ תוכן סוגיית הש"ס בקיצור והנה בהא דקאמרינן בש"ס לעולם דארגשה י"ל שני פירושים הא' כפשוטו דמיירי בארגשה באמת ורק דמ"מ לא הוי רק ספיקא דאימור טעתה שלא הי' רק הרגשת שמש או עד אבל אי אומרת שודאי לא ארגשה לא תלינן שארגשה ורק שתלתה בהרגשת שמש וכדומה והפירוש השני דהך דלעולם דארגשה לאו היינו שאומרת דארגשה ורק שאנן אמרינן דלעולם המעשה הי' דארגשה ורק שתלתה הרגשתה בדבר אחר ועיין באחרונים ז"ל שהאריכו הרבה בזה והביאו דברי רבינו הגדול הרמב"ם ז"ל דלעולם אמרינן שודאי הי' בהרגשה שחזקת דם האשה לבוא בהרגשה עיין עליהם:

והנה לכאורה אמרתי להביא ראי' לפירוש הראשון מהא דקיי"ל בכל מקום דכתמים דרבנן וע"כ דהיינו משום שלא הרגישה ואי נימא כפירוש השני דגם בלא ארגשה תלינן שארגשה ורק שתלתה בהרגשת עד ושמש א"כ גם בכתמים נאמר דלעולם ארגשה ורק שתלתה בהרגשת מי רגלים דמ"ר ועד ושמש בחדא מחתא מחתינהו להו בסוגיא דידן. אולם אם כה נאמר יקשה לפי מה דס"ד דלא כשמואל ול"ב הרגשה כלל אמאי כתמים לא הוי רק מדרבנן וע"כ צ"ל כמ"ש בחי' דמדינא יש לנו לומר דמוקמינן האשה אחזקת טהרה דהוי מעלמא וגם דיש כעין רובא דמדלא ארגשה ע"כ דהדם בא מעלמא דראי' שלא בהרגשה וגם הטעות בהרגשת מ"ר לא שכיחא ורק דרבנן גזרו בכתמים משום שלא יבואו לטהר את הבגד וכמ"ש הר"ן ז"ל דזהו החילוק בין מצאה הכתם על דבר המקבל טומאה למצאה על דבר שאינו מקבל טומאה ומשום דנגד הבגד לא מהני חזקה וגם רוב דהוי ספק טומאה ברה"י ועיין תוס' סוטה פרק כשם דכיון דהספק היא במקום סתר חשוב תמיד רה"י ובשלמא היכי שאנו דנין לטמאה משום נדה אין להחמיר ברה"י דטומאה דאתיא ע"י ראיית גופה לא ילפינן מסוטה וכמ"ש התוס' בנדה משא"כ לענין הבגד דהו"ל ספק מגע דאף אם היא אינה נדה הדם מטמא דמקור מקומו טמא ואף בראתה מראות טהורות מהמקור הוי אב הטומאה ואנו דנין א"כ רק אם דם זה על הבגד הוא מהמקור או מעלמא וזה שפיר ילפינן מסוטה לטמא ברה"י דהו"ל כספק שרץ ספק צפרדע וכל ספק טומאה ברה"י טמא אף היכא דאיכא חזקת טהרה ואף דאיכא רובא לטהר וכנידון דידן דרובא דרוב דמים באים בהרגשה מסייע לומר שהיא מעלמא לא מהני ברה"י ואף דאנן קיי"ל בשרץ ותשעה צפרדעים דאם פירש ממקום הקבוע אזלינן בתר רובא אף ברה"י הנה כבר כתבתי בחידושי לישב קושית הפ"י ז"ל על מה שהחליטו כמעט כל הפוסקים ז"ל דספק ספיקא מטעם רובא קאתינן עלה ועוד עדיף מרובא דא"כ אמאי קיי"ל דכל ספיקות שאתה יכול להרבות ברה"י טמא ורובא מהני גם ברה"י ואמרתי לחלק בין רובא דאיתא קמן לרובא דליתא קמן דברובא איתא קמן המיעוט כמאן דליתא וכדילפינן מסנהדרין משא"כ רובא דליתא קמן דלא נתבטל המיעוט לגמרי ורק שאנו סומכין שהוא מהרוב לא מהני באמת לטהר ברה"י ומה"ט גם ס"ס לא מהני דל"ד רק לרובא דליתא קמן ולא מהני א"כ הך רובא דרוב דמים באים בהרגשה דלא הוי רק רובא דליתא קמן לטהר ברה"י ודוק בזה. וא"כ י"ל גם לפי האמת דקיי"ל כשמואל דטהורה בלי הרגשה היינו רק כשאין לנו לתלות בטעות אבל אי לא"ה אמרי' שבודאי הרגישה דחזקת דם שבא בהרגשה וכנ"ל לפירוש השני וכתמים דלא הוי רק מדרבנן הוא משום דתלינן דמעלמא אתי אי משום חזקה אי משום רוב ורק דגזרו חז"ל משום שלא יבואו לטהר הבגד וכנ"ל:

שוב ראיתי דאף לפירש הראשון ע"כ אנו צ"ל כן דעיקר הטעם דכתמים לא הוי רק מדרבנן גם לפי האמת דקיי"ל כשמואל הוא רק משום דתלינן דמעלמא הוא ולא משום דהוי שלא בהרגשה דבאמת צריך להבין דאמאי דבר שאינו מקבל טומאה אינו מקבל כתמים דנהי דאין נ"מ לענין טומאת מגע הדם לענין הבגד מ"מ הרי יש נ"מ לגבי האשה אי נטמאת ממגע הדם טומאת ערב ולכאורה עלה על לבי לומר לדעת הגאון בעל פ"י ז"ל דס"ס לא חשוב כרוב ורובא באמת מהני גם לטהר ברה"י ודלא כמש"ל לחלק בין רובא דאיתא קמן לליתא קמן וכנ"ל דלפ"ז יש לומר לפמ"ש האחרונים ז"ל דגם זיבת דבר לח חשוב הרגשה דהא דאמרינן דחזקת דם שבא בהרגשה הוא רק בנמצא בפרוזדור שהדם נוגע א"כ ודאי בכותלי ביה"ר וע"כ אמרינן דודאי הרגישה זיבת דבר לח עכ"פ אבל כשנמצא הדם מבחוץ יוכל היות שלא הרגישה ורק שהדם נפל מהמקור לחוץ ולא נגע בביה"ר כלל ולכך לא הרגישה ולא הוי רובא כלל לומר דמעלמא אתא וא"כ לגבי האשה אין לנו לדון משום ספק טומאה ברה"י גם לענין טומאת מגע דכיון שלא הרגישה ורוב דם בא בהרגשה א"כ ממ"נ אם תאמר לחוש שהדם נגע בכותלי ביה"ר איכא רובא לטהר מדלא ארגשה ורוב מהני לפ"ז גם ברה"י ואם תאמר דלכך לא ארגשה משום שנפל מהמקור ולא נגע כלל בביה"ר א"כ אין לדון עליו משום מגע כלל משא"כ לענין הבגד ליכא רובא דשמא נפל מהמקור על הבגד ולכך לא ארגשה זיבת דבר לח והו"ל א"כ ספק טומאה ברה"י דספיקו טמא אף דאיכא חזקה ויש לי הרהורי דברים אי טמאה נדה בכה"ג שנפל מהמקור ולא נגע בביה"ר לפי הס"ד דל"ב הרגשה כלל לטמאה נדה כיון דמ"מ בעינן שיגע בבשרה וכפשטא דלישנא דהש"ס בר"פ המפלת דדרשינן מבבשרה עד שיגע בבשרה או דנימא דהך דרשא דבבשרה עד שיגע בבשרה היינו רק למעוטי שלא יהי' דבר חוצץ בין הדם להרחם כגון שפופרת וכדומה אבל לא שיגע דוקא ואשר הביאני לזה הוא עפמ"ש במק"א בהא דאיבעיא לן בזבחים דף י"ט גבי בגדי כהונה אי נימא המדודלת מבגדיו חוצץ וסלקא בתיקו וכן פסק הרמב"ם ז"ל בפ"י מהל' כלי המקדש דהרי אנן קיי"ל דמין במינו אינו חוצץ ואמרתי דהא דמין במינו אינו חוצץ אינו רק דלא חשוב חציצה אבל מ"מ לא חשוב נוגע ממש והיכי דבעינן שיגע ממש גם מין במינו חוצץ וכיון דגם זה הוי אבעי' דלא אפשיטא בזבחים שם אי אויר חוצץ משום דבעינן שיהיו הבגדי כהונה על בשרו ממש גם מינו חוצץ דלא עדיף מאויר דמ"מ אינו על בשרו ממש וכיון דבש"ס דריש פרק המפלת שם אמרינן גבי רואה דם בחתיכה דא"נ דדרכה של אשה לראות בחתיכה טמאה והיינו דכיון דדרכה לראות כה"ג לא נתמעט מבבשרה דהוי לי' מין במינו דאינו חוצץ וכן פירש"י ז"ל שם להדיא עייש"ה עכצ"ל לפ"ז דלא בעינן שיגע בבשרה ממש דאם נאמר דבעינן נגיעה דוקא וכל שנפל מהמקור לחוץ לא חשוב בבשרה מאי בכך דבחתיכה חשוב מין במינו מ"מ הרי לא נגע ברחם וכנ"ל גבי בגדי כהונה והרבה יש לי לדבר בזה אולם יען לא הבאתי עוד הדברים בכור הבחינה אשים מחסום לעטי] כן עלה על לבי אולם כבר החליטו הפוסקים דס"ס מטעם רוב הוא ולדעתם עכצ"ל ולחלק בין רובא דאיתא קמן לליתא קמן ברה"י וכנ"ל דרובא דליתא קמן לא מהני לטהר ברה"י ונסתר איפוא תירוצי זה. ועכצ"ל כמ"ש בחידושי דכיון דקיי"ל דאין טומאה חלה על טומאה וביחוד טומאה קלה על חמורה אין לנו לדון על האשה משום ספק טומאת מגע כלל דכיון דלצד הספק הזה שהיא דם נדה היא טמאה נדה אין הטומאת מגע הדם יכול לחול עלי' כלל דשבע לה טומאה ואף דבבת אחת הטומאות חיילות מ"מ בזה הטומאה חמורה באה מקודם דתיכף שבא הדם לביה"ח טמאה נדה דכל הנשים מטמאות בביה"ח ומגע הדם בא אחר כך דבעוד בפנים ליכא טומאת מגע דבית הסתרים היא ואף דמ"מ מטמא שם במשא לדידן דקיי"ל כרבא דאותו מקום היינו ביה"ח לא הוי בלוע רק בבית הסתרים ואי תחב לה חברתה כזית נבילה באותו מקום במשא מיהא מטמא עיין ש"ס דנדה דף מ"א מ"מ הטומאת ראי' בא מקודם שנח עליה ורק שהולך בביה"ח ואף אי נימא כנ"ל דבעינן לענין ראי' שיגע בכה"ר דוקא מ"מ עדיין ליכא משא כיון שהוא מהצד דבעינן שינוח עליה עיין רמב"ם ז"ל ה' טומאת מת ויש לי בזה הרהורי דברים לישב הא דלא מצינו בבדקה בעד שאינו בדוק להסוברים דאינו רק משום כתם דנבעי שיהי' מקבל טומאה ואל"ה כגון שאין בו שלש אצבעות על ג' וכדומה טהור וביחוד כשאינו של צמר ופשתים עפ"י הרוב אינו מקבל טומאה דבעינן ג' טפחים על ג' טפחים וכמבואר כ"ז ברמב"ם פכ"ב מהל' כלים עיי"ש. דכשבדקה עצמה בעד יוכל היות שיבא הטומאת משא ביחד או קודם הט"ר היינו קודם שנגע בכה"ר שנושאת הדם על ידה והו"ל גם לגבי האשה ספק טומאה ברה"י דכל ספיקות וכו' ועיין בדברינו להלן והבן]. ומעתה כ"ז אי נימא דהא דכתמים רק מדרבנן הוא משום דמ"ל דהוי מעלמא אבל אם נאמר דהטעם רק משום דלא ארגשה אין נ"מ בין האשה להבגד דשניהם טמאים משום מגע הדם דלזה לא בעינן הרגשה וכנ"ל ואמאי דבר שאינו מקבל טומאה אינו מקבל כתמים ולפ"ז אדרבה מזה ראי' לפי' השני דאל"כ אף אם תאמר ג"כ דיש ספק דלמא הוי מעלמא מ"מ כיון דלא הוי בהרגשה ליכא טומאת ראי' כלל ואף אי הוי מגופה ול"ש א"כ לומר דשבע לה טומאה ואין נ"מ א"כ בין האשה להבגד דבשניהם הוי לי' ספק טומאת מגע ברה"י ודו"ק וצ"ל לפי הנ"ל דהא דגזרו בכתם על בשרה אף דלפ"ז אין בזה ספק טומאת מגע והו"ל לומר דמוקמינן לה אחזקה היינו משום דעל בשרה חשו חז"ל דיש ראי' דלא הוי מעלמא דאי מעלמא אתא על חלוקה מבעי' לי' אשתכוחי וכדאיתא בש"ס בסוגיא דידן ועדיין יש לעורר לפ"ז הא דמוקי רב אשי דשמואל דאמר כר"נ דדבר שאינו מקבל טומאה אינו מקבל כתמים ולכך טהורה בנמצא על קרקע אף מדרבנן ודוקא קרקע אבל גלימא לא דכיון דבהך דשמואל ודאי לא ארגשה אין נ"מ לענין ספק טומאת מגע בין האשה להבגד דכיון דלא ארגשה לא שייך שבע לה טומאה ואין מקום לחלק בין מק"ט לשאקמ"ט וכנ"ל. ואשר אחזה בזה דבאמת היכא שאין מקום לספק שהוא שלא מגופה ורק שלא ארגשה לא גזרו חכז"ל משום שמא יבואו לטהר המגע דידעו דכיון שלא ארגשה ליכא טומאת נדה ומ"מ הדם טמא ומטמא בנגיעתו. ורק היכי שיש ספק ג"כ שהדם מעלמא אתא חששו דשמא יאמרו דלכך אינה טמאה נדה משום דתלינן שהדם מעלמא אתא ויבואו ע"י כן לטהר גם מגע הדם. ומעתה היכי דודאי לא ארגשה כשבדקה מקודם עדיף טפי מהיכא שלא בדקה דבלא בדקה דיש ג"כ ספק דשמא מעלמא אתי שפיר יש לחוש שיבאו לטהר הבגד שיאמרו דתלינן שאין הדם ממנה משא"כ בבדקה דודאי הדם מגופה אין חשש בזה ורק דמ"מ בדבר המקבל טומאה טמאה מדרבנן גם בבדקה וידעינן דלא ארגשה שלא חלקו חכמים בכתמים משא"כ בדבר שאינו מקבל טומאה שאין נ"מ רק כשלא הרגישה ודאי וכיון דרוב דם המקור בא בהרגש' הו"ל מלתא דלא שכיחא ולא גזרו בי' רבנן ודו"ק בזה:

והנה הקשיתי לשאול בהא דקיי"ל דיש בכתמים משום זוב ואם מצאה בחלוקה כתם כשיעור ג' גריסין ועוד הוי זבה דחיישינן שמא ראתה דם זה בג' ראיות בשלשה ימים עיין ש"ס דנדה דף נ"ב מהא דאיתא בש"ס שם דף ס' לענין תלי' בכתמים פליגתא דרבי ורשב"ג אי תולה בשומרת יום כנגד יום דרבי ס"ל דאינה תולה ורשב"ג ס"ל דתולה וקאמר דשוים דתולה בשומרת יום בראשון שלה דלא מקלקלה מידי ואמאי א"כ במצאה כשיעור ג' גריסין תחוש לזיבה דלמה לא נימא דתתלה בעצמה דכיון דאתה חושש שראתה ביום הראשון דמה"ט משוית לה זבה א"כ שפיר תוכל לתלות השאר באותו יום דהו"ל שומרת יום בראשון שלה דלכ"ע תולה. ועלה על לבי לכאורה לומר דדוקא טהורה תולית בשומרת יום בראשון עכ"פ אבל שומרת יום בשני שלה אינה תולית אף בשומרת יום בראשון שלה כיון שהיא ג"כ טמאה וכיון שכן זו שמצאה שיעור ג' ראיות אינה יכולה לתלות בראשון שלה כיון שעתה היא ג"כ שומרת יום. אולם פשיטא דזה אינו רק לרשב"ג דחשיב לה לשומרת יום גם בשני כמקולקלת. משא"כ לרבי דס"ל דאינה תולה בשומרת יום בשני שלה דבשני חשיבה לי' כטהורה ולדידיה א"כ שפיר יכולה לתלות שומרת יום בשני שלה בשומרת יום בראשון שלה. והדרא קושיא לדוכתא לרבי דאמאי יש בכתמים משום זוב דתתלה בעצמה:

(שוב ראיתי להתוס' דמספקא לי' להר"י ז"ל אי ספרה מקצת תתלה בלא ספרה כלל והיינו אליבא דרשב"ג דמשוה לה ג"כ כמקולקלת אבל לרבי פשיטא דתולית בכה"ג וכנ"ל וז"פ] ורציתי לומר דרבי באמת לא ס"ל דיש בכתמים משום זוב וכרחב"א בנדה שם. אולם מלבד דעדיין יקשה לדעת רוב הפוסקים דהלכתא כרבי בהך דתולית בשומרת יום עיין רמב"ם ז"ל פ"ט מהל' א"ב ובשאר פוסקים. ואפ"ה קיי"ל דיש בכתמים משום זוב הנה בש"ס דנדה לקמן שם מבואר להדיא דרבי גופי' ס"ל דיש בכה"ג בכתמים משום זוב. ומדברי הש"ס שם נסתר ג"כ מה שרציתי לומר לכאורה בראשית ההשקפה דהא דיש בכתמים משום זוב היינו כשלא בדקה עצמה בכל הג' ימים. וא"כ אינה יכולה לתלות גם לרבי דדוקא היכי שהפסיקה בטהרה חשובה לרבי כמתוקנת בשני שלה משא"כ כשלא הפסיקה בטהרה וכמובן. דבש"ס שם מוכח דבג' גריסין גם לרבי אין חילוק בין בדקה עצמה ללא בדקה עייש"ה והדרא קושיא לדוכתא ובשלמא אי נימא כמו שרציתי לומר בתחלת דברינו דהא דמקילין בכתמים הוא משום דלא ראתה בהרגשה וכנ"ל לפירוש הראשון ניחא לפמ"ש במקום אחר דלא בעינן הרגשה מה"ת רק בתחילת ראיתה ממעיין סתום אבל כל שנפתח המעיין ולא נסתם לגמרי לא בעינן שתרגיש והבאתי ראי' דאל"כ יקשה לפירוש זה מהא דאמרינן בנדה דף ס"ח בלא הפסיקה בטהרה ומצאתה עצמה טמאה לאחר כמה ימים דהוי זבה ודאי וכיון דשומרת יום גם בשני שלה לא נסתם המעיין לגמרי אינה יכולה לתלות בראשון שלה דכיון שאם הי' הדם מגופה בראשון א"כ הרגשה בשני מה"ת אינה יכולה לתלות כלל דכל ענין תלי' מקולי כתמים היא אבל אם נאמר כנ"ל דלכך מקילין בכתמים משום דאמרינן מדינא דהוי מעלמא אי משום חזקת טהרה אי משום רובא דאי מגופא אתא הוי לה להרגיש דרוב דמים באים בהרגשה וכנ"ל הקושיא במקומה עומדת דלמה לא תהי' תולה בעצמה לרבי וכנ"ל:

ומזה אמרתי להוכיח ולחזק מה שהעליתי בחידושי דכל שאין המעיין נסתם לא שייך לומר דרוב דמים באים בהרגשה דאין זה רק כשנפתח המעיין הכתמים לגמרי וכיון שכן אין לתלות בשני שלה בכתמים דליכא רובא לטהרה מדינא ואף דמ"מ איכא חזקת טהרה דאף שהיא טמאה עתה מכתם הראשון כבר כתבתי בחידושי דכל שיש נ"מ לאח"ז וכגון בספרה מקצת ואנו מסופקים אם ראתה כעת וצריכה לספור מחדש שייך חזקת טהרה. והבאתי ראי' ברורה לזה מהא דאמרינן אשה זו בחזקת היתר לשוק עומדת יבמות דף ל' אף שעתה עדיין היא אשת איש:

וכמדומה לי שמצאתי אחרי כן באחרונים ז"ל שהרגישו בזה וכעת נשה מזכרוני איה מקומו מ"מ בשומרת יום בשני שלה כיון שלא נסתם המעיין לגמרי חשובה עלולה לראות דמה"ט צריכה בדיקה לכ"ע גם בשני ואיתרע לה חזקתה ועיין במרדכי ז"ל הובא ברמ"א ז"ל סי' קצ"ו לענין כתם בג' ימים הראשונים מהספירה עייש"ה והבן:

ועדיין יש לעורר דכיון דבאמת יש כאן רוב וחזקה שהדם אינה מגופה ורק דחכמים גזרו עלי' טומאה לבעלה משום שלא יבואו לטהר הבגד דהו"ל ספק טומאה ברה"י וגזרו שכל שתמצא כתם תהי' טמאה וא"כ כשאנו דנין לענין גוף הדבר אם הכתם הזה מגופה באמת אמרינן שבודאי אינו ממנה ורק דמ"מ טמאה מדרבנן משום גזירה א"כ שפיר תוכל לתלות בעצמה שהכל הי' ביום הראשון דתלינן הקלקלה במקולקלת דכיון דאנו אומרים לענין גוף הכתם שאינו מגופה א"כ לענין הכתם השני לא איתרע לה חזקתה וגם איכא רובא כיון שהי' מעיינה סתום באמת וזה דבר שראוי להתבונן בו. וצ"ל דכיון שגוף הכתמים היא רק גזירת חכז"ל שכל שתמצא כתם תטמא אף שאנו אומרים שהוא מעלמא וכנ"ל אינה חשובה מקולקלת רק אחר שמצאה הכתם אבל כ"ז שלא מצאתו אף אם הי' הכתם מתוקנת וטהורה היא ולכך אינה יכולה לחלות בעצמה דאף שעיקר שאנו חוששין לזוב הוא דחוששין שהי' הכתם ביום הראשון מ"מ כל זמן שלא מצאתו לא חשיבה מקולקלת ולא יצאתה מטהרתה אף מדרבנן ואינה יכולה לתלות בו וזו סברא דקה למבין. ועדיין הדבר צריך תלמוד ויש לי בזה לדבר הרבה בביאור פלוגתייהו דרבי ורשב"ג ובהך דאבעי' לן שם אי תולין כתם בכתם וביחוד בדברי הרמב"ן והר"ן ז"ל שם בחידושיהן ואכ"מ להאריך. ועדיין נשאר לנו לבאר הך דכתמים אליבא דמ"ד דמקור מקומו טהור עיין בש"ס דנדה בכמה מקומות דזהו פלוגתא דרבי ורשב"ג דרבי ס"ל דמקור מקומו טהור באמת וא"כ אין טומאה בדם רק בדם נדה כשהיא נעשית ע"י ראייתה נדה וכשאינה נדה כגון שלא בהרגשה וכדומה גם הדם טהור עיין ש"ס דנדה דף מ"א דמבואר שם דאין חילוק בין מראות טהורות לדם גמור שאינו מטמא אותה נדה למ"ד מקור מקומו טהור. ובחנם נתחבטו בזה האחרונים ז"ל ולא משכחת א"כ מגע בלי טומאת ראי' ואין נ"מ בין הבגד להאשה גם לענין טומאת ראי' וכמובן:

ואשר אחזה בזה דהנה הר"ן ז"ל בחידושיו בריש מכילתין אסברא לן הא דלא ילפינן ספק טומאת ראי' מסוטה וז"ל דמסוטה גמרינן דוקא דומיא דסוטה שהספק נולד בהאשה שהיא מקבלת הטומאה אבל בהאיש שהוא המטמא אין בו ספק כלל שאם בא עליה ודאי שטמאה אבל הכא שנולד הספק באשה שהיא נותנת הטומאה לאו דומיא דסוטה היא ושפיר מעמידין אותה אחזקתה עכ"ל. והנה באמת אנו צריכין להבין לדעתו ז"ל דכל שהספק בהמטמא ליכא למילף מסוטה דהרי משנה מפורשת היא בריש פ"ו דטהרות משנה א' גבי מסוכן שהוא ספק חי ספק מת ברה"י ספיקו טמא ובמשנה ד' שם וכל שאתה יכול להרבות ספיקות וספק ספיקות ברה"י טמא וכו' כיצד כו' ואע"פ כו' ספק טמאה ספק טהרה כו' הרי דאף שהספק הוא בהמטמא ילפינן מסוטה לטמא ודאי ברה"י. ואמרתי בביאור הדבר דבכל ענין ספק אנו דנין על לידת הספק בתחלה ואף אם אחרי כן ע"י גלגול נשתנה הספק לענין דבר אחר כגון בטומאה לענין טהרות וכדומ' אשר נגעה בהם אנו דנין רק על לידת מקום הספק בתחלה אמנם כל זאת כשכבר גזרנו על הדבר שנולד בו הספק טומאה או טהרה ודאית דאז השינוי הבאה בדבר הבא על ידה לא מעלה ולא מוריד אבל היכי שהדבר הראשון אשר בו נולד הספק נשאר אצלינו בספק שפיר אנו דנין גם בדבר הבא מחמתו שאחרי שלא נגזר מאתנו ענין ברור על הדבר שנולד בו הספק נמשך הספק גם עתה. ובזה אמינא לישב דברי הרמב"ן ז"ל שכתב בהך דשליא בבית הבית טמא דלא מהני חזקת הבית דכיון שהשליא טמאה הבית כשליא ואלו בהך דמעל"ע שבנדה דקאמרינן לב"ה דכיון דמגופא חזיא לא אמרינן אוקמה אחזקתה אלא חיישינן. כתב הרמב"ן ז"ל בעצמו דלחולין מוקמינן הטהרות אחזקתייהו. הרי דמהני גם חזקת הדבר הבא מחמתו אף שהספק בהאשה ומה בין זה להך דשליא בבית וכנ"ל. ולפי הנ"ל ניחא דדוקא היכי שכבר החלטנו על הטומאה הראשונ' וכהך דשליא דכל דבר דאתא מחמתה נמשך אחריה ולכך לא מהני חזקת הבית אבל היכי שעדיין נשאר אצלינו הדבר בספק וכהך דמעל"ע דגם לגבה לא מכרעא מילתא דטומאה שפיר יש לנו לדון גם משום חזקת הדבר שבא מחמתה וכנ"ל והבן:

ומעתה אף אנו נאמר כאן לענין ספק טומאה ברה"י דדוקא בהך דמעל"ע א"נ דהוי חזקת טהרה לא שייך לומר דמ"מ ברה"י טמא. דכיון דהספק שהוא לגבי המטמא לא ילפינן מסוטה א"כ אף שאנו דנין כעת לענין הטהרות שנגעה בהם מ"מ לא ילפינן מסוטה. דכבר החלטנו מחמת החזקה שהיא טהורה ואין כאן ספק כלל כעת שנטמאה ברה"י אבל היכא שעל דבר המטמא לא הי' חזקת טהרה ונשאר בספק דהספק נמשך גם עתה שפיר הו"ל עתה ספק טומאה ברה"י וכנ"ל לגבי חזקה. וא"ש הך דספק טמאה ספק טהור' בגוונא דנשאר הדבר לגבי המטמא בספק. וצ"ל דגם בהך דמסוכן ל"ח רק ספק לגבי המטמא דכיון שהגיע למדרגת עילוף כזו שלא ידענו אם חי אם מת איתרע לי' חזקתו עכ"פ והו"ל ספיקא. ודוק בזה. ועפ"ז יש לישב ג"ב קושית הפ"י ז"ל שהבאתי דכיון דגם ס"ס לא מהני ברה"י אמאי מהני רובא ואמאי א"כ בט' צפרדעים ושרץ אחד טהור ברה"י בפירש מהקבוע ולפי הנ"ל ניחא דהתם בהך דשרץ הספק הוא בהמטמא וכיון דהוי רובא והחלטנו לגבי זה שהיא צפרדע וטהור לא חשיב תו ספק טומאה לטמא ברה"י וכנ"ל ויש לי עוד בזה הרהורי דברים הרבה אולם לא צרפתים עוד כמשפט] ומעתה אמינא די"ל דלרבי דס"ל מקור מקומו טהור הו"ל לטהר כתמים משום שלא הרגישה דאף דאמרינן הכא אימור הרגשת מ"ר היא כבר כתבתי במק"א די"ל דבכתמים לא שייך זה דבזה אנו צריכים לומר שטעתה שתים בהרגשתה דמקום הרגשת מ"ר הוא במקום אחר מהרגשת דם נדה וגם אינו דומה הרגשת דם להרגשה אחרת ואין לתלות רק בטעות אחד כגון בהרגשת עד ושמש שהיא במקום הזלת דם נדתה דמקום שהשמש דש הוא קרוב לפתח המקור וכמו כן הבדיקת עד וכמבואר כ"ז ברמב"ם ז"ל. ובהך דאשה שעושה צרכיה דאמרי' הרגשת מ"ר היא הוי ג"כ רק טעות אחד דבאמת ראתה דם במ"ר ויש כאן הרגשת דם אי במקום נדות אי במקום מ"ר. משא"כ בהך דכתמים אתה צ"ל שטעתה שני טעיות וזה לא אמרינן ובודאי שלא בהרגשה חזאי. והא דאמרי' בריש מכילתין גבי מעל"ע כסבורה הרגשת מ"ר היא היינו רק משום חומרא דקדשים. ובזה מיושב קושית התוס' שם וא"צ לדחוק דגם לפי תירוץ זה משום חזקת טהרה קאתינן עלה עייש"ה. והא דגזרו חכז"ל בכתמים הוא משום דאף אי ודאי שלא בהרגשה חזאי טמאה מדרבנן וכמ"ש בחידושי להשוות דעת רש"י והתוס' ז"ל דרש"י ז"ל פירש הכא דהא דאמרינן מודה שמואל שהיא טמאה מדרבנן משום דארגשה ולאו אדעתה. והתוס' פי' דאף אי ודאי לא ארגשה טמאה מדרבנן. דבאמת גם לרש"י ז"ל אין הטעם משום דחיישינן דאשה זו ארגשה ולאו אדעתה דזה דבר קשה לאמרו בזמן קרוב הרבה ויודעת בבירור שלא הרגישה ורק דכוונתו דהא דגזרו חכמים שתטמא בלי הרגשה היא משום דחששו שימצא פעם במיעוט נשים שירגישו ולא ישימו לב ולכך עשו תקנה כוללת שתהי' טמאה גם בלי הרגשה בכ"מ. והארכתי בזה ואכמ"ל:

ועדיין יש לעורר דכיון דבכתמים יש ספק אימור מעלמא אתא דמה"ט בבתולת דמים אף אי הסדין מלא דם טהורה דתלינן דעברה בשוק של טבחים א"כ נהי דנימא כמ"ש בחידושי דיש מקום לומר דמ"מ אין להעמידה בספק זה אחזקת טהרה דכיון דבציפור לא נתעסקה ובשוק של טבחים לא עברה איתרע לה חזקתה מ"מ מידי ספיקא לא נפקא דגם זה אינו מצוי שתראה בלא עת נדתה. א"כ נימא דספק דרבנן להקל דגם אי מגופה אתא לא הוי רק דרבנן כיון שלא הרגישה:

אולם כבר העליתי בחידושי דכל היכי שהאיסור דרבנן הוא משום חשש איסור תורה לא שייך לומר ולהקל בספיקו משום ספק דרבנן להקל דכיון דאם יהי' איסור תור' ספיקו להחמיר מה"ת וכדעת רוב הקדמונים ז"ל עדיין גזירת וחששת חז"ל במקומה עומדת. והבאתי ראי' ברורה לזה מהא דפליגי רבי ורבנן אי גזרו על שבות בין השמשות והלא הלכה רווחת היא דספיקא דרבנן לקולא וכיון דביה"ש ספיקא הוי הא הוי לי' ספק דרבנן ולהקל ואיך ס"ד דיהי' שבותין אסורין ביה"ש ומ"ט דרבנן אלא ודאי דכל שגזרו חז"ל משום חשש דאורייתא כגון אין עולין באילן שמא יתלוש וכדומ' לא שייך לומר דהו"ל ספק דרבנן וכנ"ל דכיון דאם יתלוש וכדומה ביה"ש יעבור על איסור תור' עדיין גזירת חז"ל במקומה עומדת ורק דרבי ס"ל דלא גזרו רק משום חשש ודאי איסור תורה ולא משום חשש ספק תורה. ורבנן ס"ל דאין לחלק. ומעתה נאמר גם הכא דלא שייך להקל מטעם ספק דרבנן לקולא דכיון דבאותן מיעוט הנשים שאינם מבחינים בהרגשה הו"ל ספק תורה. ועיקר גזירת חכז"ל הי' כדי לתקן המיעוט לא שייך לדון בזה משום ספק דרבנן וכנ"ל ודוק. אולם עדיין יש לדון בהך דכתמים לדעת רוב הפוסקים ז"ל דפסקו כרבי דלא גזרו על שבות ביה"ש וביחוד הכא דאליבא דרבי קיימינן דס"ל בעצמו דלא גזרו ע"ש ביה"ש דהיינו לפי הנ"ל דלא גזרו רק משום ודאי איסור תורה ולא משום ספק תורה ואי במצאה כתם דגם אצל אותן מיעוט נשים שאינן יודעות להבחין הרגשה לא הוי רק ספק איסור תורה לא הוי לחז"ל לגזור בשביל חשש אותו המיעוט וכנ"ל. אמנם כ"ז לענין האשה אבל לענין הבגד דכל היכא דהוי ספק במטמא הו"ל לגבי הבגד ספק טומאה ברה"י דהו"ל כודאי דעשאו הכתוב כודאי וא"כ באותן שאינן בקיאות בהרגשה הו"ל לגבי הבגד ודאי כיון שהמטמא דהיינו האשה נשאר בספק וכמש"ל בביאור דברי הר"ן ז"ל ושפיר יש לגזור אטו חשש ודאי איסור תור' ולא חלקו חז"ל בין הבגד להאשה שלא יבאו לטהר הבגד ולכך דבר שאינו מקבל טומא' אינו מקבל כתמים שאין לנו לדון רק לענין טומאת ראי' דלא הוי רק ספיקא ולא גזרו בשביל חשש ספק איסור תורה וכנ"ל ודוק בזה:

עתה נבוא לבאר ענין עד שאינו בדוק דמבואר בש"ס דף י"ד דלרבי טמאה נדה ולר"ח אינו רק משום כתם וקא"ל ר"ח אי אתה מודה שצריך כגריס ועוד א"ל אבל א"כ אף אתה עשאתו כתם ורבי בעינן כגריס ועוד לאפוקי מדם מאכולת וכיון דנפיק כו' ודאי מגופה אתא. וכבר נתחבטו הפוסקים ז"ל בטעמא דפלוגתייהו ולפי הדברים האלה והחזיון הזה יתבאר הכל כמין חומר דכבר כתבו הקדמונים ז"ל דבעד גם שאינו בדוק לא שייך לתלות מעלמא ורק דר"ח מדמי לה לכתם על בשרה דג"כ אינו שכיח שיבא מעלמא וכדאמרי' הכא על חלוקה מבעי לי' אשתכוחי ואפ"ה אינה טמאה רק מדרבנן והיינו משום דגם זה שתטעה בהרגשה ושתראה בלי הרגשה לא שכיחא ומדינא יש לאוקמה אחזקת טהרה ורק דחז"ל חשו ביותר שהיא מגופה וכמש"ל באריכות ומה"ט לא בעינן גם לר"ח שיהי' בהעד שיעור לקבל טומא' דכל כה"ג חשו חכמים ביותר ולאו מטעם שיבא לטהר הבגד קאתי עלה ורבי לטעמי' דלדידי' עכצ"ל כנ"ל דעיקר הטעם דמקלינן בכתמים הוא משום דהוי שלא בהרגשה וכנ"ל דאין לתלות שטעתה בהרגשת מ"ר דהו"ל שתי טעיות במקום ההרגש' וגם בין הרגשת דם למ"ר ולכך ס"ל דבעד שאינו בדוק כיון דתלינן דארגשה וטעתה בהרגשת עד טמאה נדה ורק דהיכי שהוא פחות מכגריס תלינן בדם מאכולת דכיון דזה מצוי איכא לאוקמה אחזקת טהרה ולפ"ז היכי שיש עובי בהדם שלפי האומד הוא יותר מדם מאכולת ל"מ להפוסקים כרבי בעד שאינו בדוק דטמאה בכה"ג אף שהוא פחות מכגריס שאין זה מגזירת חז"ל שנאמר שהשוו מדותיהם ורק דאף לר"ח יש לחוכך להחמיר דזה חמור יותר שאינו משום גזירה ורק שחשו חז"ל לספק זה וכנ"ל דמה"ט לא בעינן גם לדידי' שיהי' בעד שיעור לקבל טומאה דדמי לכתם על בשרה והבן זה כי קצרתי. והנה אחר שבררנו דהעיקר כפי' השני דאף באומרת שלא הרגישה ודאי אמרי' דסברה הרגשת עד הוא וטמא' נדה הנה בהך דפארפאלל אין שום סמיכה להתיר רק לסמוך ע"ד הר"ש ז"ל דאין דרך אשה לראות כך וכמובן וביחוד בהך דפארפאלל גם לפירוש הראשון יש להחמיר ביותר ולומר דהוי בהרגשה דאחרי שהמקור נשתרבב למטה ונוגעת היא איפוא בהעד במקור עצמו יותר שכיח הטעיות בין הרגשת דם להרגשת עד. ואין לנו איפוא עי"ז שלא הרגישה עזר וסניף לדעת הר"ש ז"ל. זולת זה לא אבין מ"ש כת"ר בשאלתו שחתיכה אחד מהמקור נשתרבב למטה ומוצאת דם בנגיעתה בו בהעד ודם וסתה אינו בא במקום זה דאם כן הוא אינה נוגעת בפתח המקור כלל וזו החתיכה היא צד החיצון ומאין בא דם בנגיעת העד אם לא ע"י מכה וזהו ענין אחר לגמרי. והנני ידידו.

תוכן העניינים

ברכת רצה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה