אור ברסלב
ברכת רצה סימן לה

ברכת רצה· רבי צבי הירש אורנשטיין

סימן לה

סימן לד

ב"ה תשובה לחכם אחד. מכתב עם שאלתו שאלת חכם לנכון קבלתי:

תוכן השאלה בענין הנתהוה בעירו באחד אשר גירש את אשתו ואמר לה בזה הלשון הרי זה גיטך והתקבלתי גיטך ובו תהי' מגורשת ממני מעכשיו והרי את מותרת לכל אדם והניח הגט בנחת מידו לידה וכרגע אחר אשר פסע פסיעה אחת או שתים לאחוריו במעט שהיי' קלה ספק אם תכ"ד או לאחר כדי דיבור סיים אין דרייסיג יאהר ארום. וכת"ה גזר עליו מבלי לישא אחרת בחדרגמ"ה ז"ל עד שיפטור את אשתו זו בג"פ כד"ת ורצונו לידע חוות דעתי בזה לעיין בזה ואשר ישים אלקים בפי אותו אשמור לדבר וזה החלי בעזרתו ית':

הנה גוף הלשון הזה הדבר ברור אצלי שאין במשמעותו לא תנאה ולא חזרה רק קביעת זמן דהיינו שמאתו תהי' מגורשת מעכשיו ואך שלא תהי' מותרת לכל אדם רק אחר שלשים שנה. ואין זה ענין למקדש מעכשיו ולאחר למ"ד דהתם שפיר אמרינן לרב דמספקא לי' אי חזרה היא דחזר בו מהא דאמר מעכשיו או דתנאה הוי שאם לא יחזור בו תוך ל' תהי' מקודשת מעכשיו כיון שא"א לומר שניהם כאחד משא"כ בזה דשפיר י"ל ולחבר שניהם כאחד שממנו תהי' מגורשת מעכשו ולכל אדם לא תהי' מותרת עד אחר זמן הקצוב. אמנם אם זה מקרי שיור בגט שלא יהי' גט בכה"ג משום דכריתות בעינן. הדבר במחלוקת שנוי' דהנה בש"ס דקידושין דף ס' בהך דמעכשיו ולאחר ל' קאמרינן לרב בא אחד וקדשה מעכשיו לאחר ל' ובא אחר וקדשה מעכשיו לאחר כ' יום ובא אחר וקדשה מעכשיו ולאחר עשרה ימים מראשון ואחרון צריכה גט מאמצעי אינה צריכה גט ממ"נ עולא אמר ר' יוחנן אפי' מאה תופסין בה א"ל ר' משרשיא כו' שוני אנפשי' כי שרגא דליבני דכל חד וחד רווחא לחברי' שביק מתיב ר' חנינא מהיום ולאחר מיתה גט ואינו גט ואם מת חולצת ולא מתייבמת כו' אלא לר' יוחנן דאמר שיורא הוי כל גיטא דמשייר בה ולא כלום היא יבומי מייבם כו' ופירש"י ז"ל דלא הוי גט כריתות כיון דשייר בה וכנראה שדעתו ז"ל דגם היכא שאמר הרי את מגורשת מעכשיו ולאחר ל' ג"כ אינו גט דהוי שיור ולא חשוב כריתות וכן הבינו מפירושו ז"ל רבותינו בעלי התוס' והקשו עליו דהרי גם בקידושין קיי"ל דכל דמשייר לא הוי קידושין דאתקיש הוי' ליציאה ואשר ע"כ פירשו הם ז"ל דדוקא במהיום ולאחר מיתה חשוב שיורא ול"מ בגט וכ"כ בקידושין דא"א שיהיו נגמרים הגירושין או הקידושין לאחר מיתה אבל במעכשיו ולאחר ל' יום אינו זה שיור הפוסל כיון שאחר זמן ההיא יחולו הקידושין או הגירושין. והמה מתחילים עכשיו ונגמרים לאחר זמן ולפ"ז בנ"ד לדעת התוס' ודעמם שפיר חשוב כריתות כיון שאחר זמן הקצוב נגמרין הגירושין אמנם לפי הנראה מדעת רש"י ז"ל הגט בטל דאין זה כריתות כיון שגירשה מעכשיו ושייר בההתרה לכל אדם ל' שנים דגם זה חשוב לדעתו ז"ל שיור הפוסל בגט. והדבר מבואר יותר בראב"ד ז"ל שכתב להדיא דר' יוחנן דס"ל דאפי' הם מאה תופסין בה ל"ל דר' אבא בריש המגרש דמקיש הוי' ליציאה לענין זה. וס"ל דשיורא אינו פוסל בקידושין אבל לדידן דקיי"ל כר' אבא אינה מקודשת כלל בכה"ג כיון ששייר בקידושין שלא יהיו נגמרין רק לאחר זמן דזה חשוב שיור הפוסל עיין בדבריו ז"ל ועיין בר"ן ז"ל שהביא שני הדיעות ולא הכריע אולם נראה שדעתו ה' נוטה לדעת רש"י והראב"ד ז"ל דכל כה"ג הוי שיור הפוסל שכתב לעיל מזה שם דאליבא דר' יוחנן לא שנא אמר שני מעכשיו ולאחר כ' יום שהוא קודם לזמן הראשון ול"ש אמר מעכשיו ועד מ' יום שהוא לאחר זמנו של הראשון תפסי נמי קידושי שני ואי נימא כדעת התוס' ודעמם ז"ל באמת ר' יוחנן ס"ל כר"א דמקיש הויה ליציאה ורק דזה לא חשוב שיורא א"כ בקדשה השני מעכשיו ולאחר ארבעים יום הוי לן למימר דאין קידושין חלין כלל ומשום דכיון דלאחר שלשים כבר נגמרו קידושי הראשון אין קידושי השני יכולין להיות נגמרים עוד דכבר חלו אז קדושי הראשון לגמרי וא"כ אינם יכולים להיות נתפסים כלל דכיון שא"א עוד שיהיו נגמרים דמי שפיר למהיום ולאחר מיתה דחשוב שיור הפוסל וכנ"ל א"ו דדעתו ז"ל דבמעכשיו ולאחר שלשים חשוב שיור הפוסל וכדעת רש"י והראב"ד ז"ל ועכצ"ל דר' יוחנן לית לי' דר"א ואין לחלק א"כ בין קדשה לאחר כ' או לאחר מ' וכמובן:

[ויש מקום אתי בראש לומר דכיון דקידשה שני קודם הגעת זמנו של הראשון אין קידושי הראשון יכולים להיות נגמרים שוב ומ"מ פשיטא דקידושי הראשון לא נתבטלו מטעם שיור כיון שבשעה שקדשה ל"ה שיור הפוסל דאז לא הי' שום דבר המעכב את הקידושין וגם קידושי השני אף דלפ"ז בכל גווני אף כשאמר מעכשיו ולאחר כ' יום קודם להגעת זמנו של הראשון אינם יכולין להיות נגמרים מ"מ לא חשוב שיור הפוסל דדוקא היכא ששייר במה שהי' בידו הוי שיור משא"כ בזה שלא הי' לו כח לקדש יותר ולח שייר בה שום דבר אישות שהי' יכול לקנות אולם יען כי יש לגמגם עוד בזה אשים מחסום לעטי ולא באתי רק לעורר לב המעיין המשכיל]:

**(מלחמות אריה נ"ל דכוונת מו"ח ז"ל בהערה זו דלכאור' גם בקדשה השני מעכשיו ולאחר כ' יום נמי קשה איך חלין הקדושין כלל כיון שא"א להיות תופסין לעולם רק משך עשרה ימים שבכלות השלשים יום הא נגמרין קדושין של הראשון וא"כ הו"ל כאומר היום את אשתי ולמחר אי את אשתי שכתב הר"ן ז"ל בנדרים כ"ט דא"א להיות אשתו לזמן ידוע ע"ש והכא הרי ע"כ היא אשתו של השני רק לזמן ידוע. לכן העיר מו"ח ז"ל לחלק בין היכא שהיא פנויה ויש בה תפיסת קדושין לעולם דלא מהני כשמקדש' רק לזמן ידוע. ובין הכא דליכא בה תפיסת קדושין רק על הזמן ששייר הראשון. ובאמת כעין סברא זו איתא בתו' גיטין מ"ג ע"ב ד"ה גמרו שמחלקין בין חציה שפחה וחציה ב"ח לבהמ' של שני שותפין ע"ש. והנה מה שכתב מו"ח ז"ל להוכיח שהר"נ ס"ל כשיטת רש"י וראב"ד ז"ל דאל"כ איך חלין הקדושין של השני כשאומר מעכשיו ולאחר ארבעים יום לדעתי ראיה זו יש לדחות ולומר דכיון דמצד עצם הקדושין יכולים לחול ולגמור אילו לא הי' עלי' קדושין מהראשון ואם אתה באת לומר שאין הקדושין השני יכולים לחול מחמת שאין באפשרות להיות נגמרין לסוף ארבעים יום אחרי שאז כבר נגמר קדושין של הראשון ע"כ אינם חלין כלל אפילו בתוך השלשים יום נמצא שקדושי ראשון יהי' סיבה לבטל קדושי שני גם בתוך השלשים יום. וזאת א"א אחרי שהראשון שייר שבתוך הל' יום יהיו נתפסין קדושי שני אמרינן ששייר כל כך שלא יהא בכח קדושין שלו לעכב על ידם קדושי שני אלא אנו דנין אותם כאלו אינם וכאלו לא קידש הראשון מעולם לגבי התפסת קדושי שני בתוך משך הל' יום וכמו דאמרינן הכי במקדש חוץ מפלוני דלגבי פלוני חשבינן כאלו ליתנייהו כלל לקדושי ראשון ה'"נ הכא לגבי התפסת קדושי שני בתוך משך הל' יום והבן. ובזה נתיישב לי מה שעמדתי בעת לימודי בדברי התו' ד"ה אפי' שהקשו לר"י מהא דאמר רבא לעיל ז' חציך מקודשת לי דאינה מקודשת וקשה לי הא לעיל גבי הך דבעי רבא חציך בפרוטה וחציך בפרוטה הקשו אמאי לא יועיל הא לא אמר לעיל דלא פשטה קדושין בכולה אלא משום דאיכא דעת אחרת כו' והכא גליא דעתה דמתרצת בכולה וי"ל דאי הוי מיירי באומר לה הרי את מקודשת אין הכי נמי דהוי פשטה קדושין בכולה אבל הכא מיירי שאמר לה הרי את מאורסת ע"ש. א"כ הכא ע"כ מיירי שנתרצית האשה להתקדש ג"כ תיכף כמו שירצה הוא דאי נימא שהתנה היא שיקדשה רק מעכשיו ולאחר ל' יום איך אמר רב ספק תנאי ספק חזרה דאיזה חזרה שייך בזה כיון שהתנה מקודם שיקדשה כך וא"כ כיון דבמתניתין קתני שאמר הרי את מקודשת לשון קדושין אי)**

והנה הר"ן והריטב"א ז"ל כתבו לענין פסק הלכה דאם נאמר כשיטת רש"י והראב"ד ודעמם ז"ל דר"י דאמר דקידושי כולם תפסו בה לא ס"ל כר' אבא דמקיש הויה ליציאה דכל שיור פוסל בקידושין ע"כ דלית הלכתא כר' יוחנן ורק כתב דתנאה או חזרה הוי דאנן קי"ל באמת כר' אבא דקידושין דמיא לגיטין ולכאורה צ"ל לדעתם ז"ל דס"ל דאי נימא דזה הוי שיור הפוסל לכ"ע תלינן לומר דתנאה או חזרה הוי דאל"כ דבריהם אלו אינם מובנים כלל דאמאי לא נוכל לומר גם לדעת רש"י הראב"ד ודעמם ז"ל דהלכה כר' יוחנן ובאמת אין ממש בקידושין אלו לדידן דקיי"ל דשיור פוסל בקידושין אלא ע"כ דס"ל דגם לר' יוחנן לא אמרינן דשיורא הוי רק משום דס"ל דשיור אינו פוסל ויש ממש בקידושין כאלו אבל אי הוי ס"ל דשיור פוסל גם לדידי' יש לתלות יותר דתנאה או חזרה הוי ולא שיורא דאין אדם מוצא דבריו לבטלה וכיון דאי לשיורא קאמר אין בדבריו כלום תלינן דלתנאה או לחזרה נתכוין. ולכאורה עלה על לבי לומר דעיקר הא דחיישי לדר"י היא רק לחומרא אבל לא להקל ומשום דסוגיא דעלמא אזלי אליבא דרב וכמ"ש הרמב"ן ז"ל לדעת הרי"ף ורק משום דר' יוחנן הוא להחמיר דלרב בקידש הא' לאחר ל' והשני לאחר כ' והשלישי לאחר עשרה מאמצעי אינה צריכה גט ולר"י צריכה גט מכולם וכמבואר שם הי' לנו לחוש לדבריו משא"כ לדעת רש"י והראב"ד ז"ל דזה חשוב שיור הפוסל לדידן גם בקידושין דאין חומרא א"כ אין לומר דשיורא הוי ואדרבה לפ"ז אינה צריכה גט בכה"ג כלל אולם זה אינו דהנה זה ברור דהיכא דהוי שיור בקידושין או בגיטין גם אחר שיתבטל השיור אינם חלים דאל"כ במגרשה חוץ לפלוני למה לא יהא גט אחרי שמת פלוני דליכא שוב שיורא. וכמו באמר לה הרי את מגורשת אחרי שימות פלוני דהגירושין חלין לאחר שימות וא"כ עדיין יש נ"מ אי נחוש לדר' יוחנן דשיורא הוי גם לדידן לחומרא היכי שקדשה אחר סתם אחר ששלמו הלמ"ד יום דלרב אינה צריכה הימנו גט דכבר חלו לגמרי קידושי הראשון וא"נ דשיורי הוי קידושין השני חלים דקידושי הראשון בטלים לגמרי כיון ששייר בהם שיור הפוסל. ועכצ"ל ולפרש דבריהם כדכתיבנא. ולפ"ז בנ"ד י"ל ג"כ דאף דלשונו מורה דלשיורא נתכוין מ"מ אמרינן דכל כה"ג הוי שיור הפוסל והגט בטל אמרי' דכוונתו לתנאה או לחזרה וכנ"ל בהך דקדשה מעכשיו ולאחר ל' יום דקיי"ל כר"י לשיורא ומ"מ כיון דלדידן שיור פוסל בקידושין תלינן דלתנאה או לחזרה קא מכוין.

אמנם מלבד דיש לומר ולחלק דדוקא בהך דמעכשיו ולאחר ל' יום אמרינן הכי דאי הוי שיור הפוסל גם א"נ כר"י דלשונו מורה לשיורא מ"מ כיון שהשיור פוסל ומבטל הקידושין תלינן שכוונתו לתנאה או לחזרה ומשום דיש במשמעות הלשון הזה גם תנאה וחזרה דמה"ט ס"ל דלרב באמת דתנאה או חזרה הוי ורק דלר' יוחנן ס"ל דיותר י"ל דלשיורא נתכוין וכיון דלדידן השיור פוסל תלינן דלתנאה וחזרה נתכוין משא"כ בנ"ד שאמר שתהי' מגורשת מאתו מעכשיו ומותרת לכל אדם לאח"ז דהלשון מורה רק לשיורא גם אי נימא דהוי שיור הפוסל אמרי' דלשיורא נתכוין ובאמת אינה מגורשת הנה גם אי נימא להעלות המדומה נ"ד למעכשיו ולאחר ל' יום אליבא דר' יוחנן מ"מ יש לחלק בין קידושין לגט דנ"ד דבקידושין אי נימא דהוי שיורא והשטר פסול דבריו המה ממש לבטלה משא"כ בנ"ד בגט דנ"מ לענין פסול כהונה דאף אי הוי שיורא בהרי את מותרת לכל אדם מ"מ נפסלה לכהונה דגם באמר לה בפירוש אי אתה מותרת הוי ריח הגט דפוסל מכהונה דאפילו לא נתגרשה אלא מאישה פסולה לכהונה וכמבואר בש"ס ובפוסקים ומועילים א"כ דבריו לענין זה שתפסול לכהונה ושפיר י"ל אם כן דלשיורא קמכוין ודו"ק ועיין בתשובתי הנדפסת משמי בסוף ספרו של מ"ז הגאון רשכ"י זצ"ל על אה"ע שרציתי לומר לדעת ולפי' הרי"ף ז"ל ביבמות בהך דהרי את מגורשת ממני ואי את מותרת כו' דפסולה לכהונה דאי כהן הוא איפסלא מיניה ואסורה לחזור לו ולא פירש לענין היכא שמת הבעל דאסורה לכהן דדוקא גבי בעלה כהן דינא הכי אבל היכא שאינו כהן לא נפסלה לכהונה ומשום דכיון דבכל גט בטל מותרת לכהונה ורק בהך פסולא דאי אתה מותרת כו' אמרה וגזרה תורה שפסולה לכהן אין לנו לומר כן רק כשבעלה כהן דאז אסורה לחזור לו אבל כשאינו כהן הו"ל משלחה וחוזרת דאין לך משלחה וחוזרת יותר מזו שהיא אשתו כמקדם דבטל גיטא ומצד משלחה וחוזרת א"כ אינו גט אף לענין פסול כהונה וא"כ בנ"ד ראינו שאין המגרש כהן אין נ"מ אי נימא דהוי שיור הפוסל גם לענין כהונה וי"ל א"כ דדמי לקידושין דאמרי' מטעם זה דכיון דאי שיורא הוי בטלים לגמרי ע"כ לתנאה או לחזרה נתכוין. אולם אחרי שלא נראה כן מדברי הפוסקים הראשונים ואף גם האחרונים ז"ל דסתמא נקטו דפסולה לכהונה בכה"ג ועכצ"ל לדעתם ז"ל או כמ"ש בתשובתי שם דלא דמי למשלחה וחוזרת דשוטה דהיא מצד עצם המגורשת משא"כ בזה דרק מצד ביטול הגט חוזרת אליו עיי"ש שבארתי בזה שיטת רש"י ז"ל דגם בנתגרשה ע"י אביה דאביה משמרה אינה מגורשת כשאינה יכולה לשמור את גיטה ומשום דכיון דמטעם פסול בגופה קאתינן עלה כל שהיא בגדר משלחה וחוזרת לא הוי גיטא עיי"ש ותמצא עונג לנפשך או דס"ל דכיון דמקרא ילפינן דאשה גרושה מאישה לא יקחו דאף שלא נתגרשה אלא מאישה לא יקחו וכיון דקרא סתמא כתיב גלתה תורה דאף דבטל גיטא מטעם שיור וגם מטעם דהוי משלחה וחוזרת אפ"ה פסולה לכהונה אשר ע"כ אשים קנצי למילי בזה:

שוב ראיתי דע"כ אנו צ"ל כן לחלק בין קידושין לגט דדוקא בקידושין אמרינן כנ"ל דאי הוי שיור הפוסל ע"כ לתנאה וחזרה נתכוין דאל"ה אין ממש בדבריו כלל משא"כ בגיטין דנ"מ לענין פסול כהונה וכנ"ל דאל"כ יקשה לדעת הר"ן והריטב"א ז"ל דמה פריך לר' יוחנן מהך דהר"ז גיטך מהיום ולאחר מיתה דכיון דשיורא הוי לדידיה אין כאן כריתות כלל ויבומי תתיבם דכיון דהוי התם שיור הפוסל אדרבה יש לנו לומר דלתנאה או חזרה נתכוין גם לר"י אלא ודאי כמ"ש לדעתם ז"ל דדוקא בקידושין אמרינן הכי ולא בגט דאף אי שיורא הוי ואינו גט מ"מ יש נ"מ בדבריו לענין שתפסל לכהונה ואין בזה הוכחה לומר לר"י דלתנאה וחזרה כיוון וכנ"ל ודו"ק.

והנה בחידושי הקשיתי לדעת התוס' ז"ל ודעמם דהיכא דאמר מעכשיו ולאחר למ"ד יום לא חשוב שיור

**(מלחמות

אריה נימא דאי אפשר להקדושין לחול מחמת דחשוב שיור ודמי לחציך מקודשת לי צריך להיות דפשטה קדושין בכולה ומקושית התוס' משמע דאין צריכין הקדושין לחול כלל וזו הערה גדולה. אבל לפי מה שבארתי למעל' שפיר ניחא דהכא לא שייך כלל לומר פשטה קדושין בכולה דכיון דשייר כל כך בהקדושין שלו דיחשב כאילו אינם כלל לגבי התפסת קדושי שני בתוך משך זמן של ל' יום א"כ אין כאן שום קדושין להתפשט אחרי שהתפשטות הקדושין יסבב לעכב קדושי שני והוא שייר כל כך שלא יהי' באפשרות שיעכבו קדושי שני רק יחשבו כאילו לא היו כלל וכן במקדש חוץ מפלוני ג"כ ל"ש לומר פשטה קדושין בכולה מחמת האי טעמא דלגבי פלוני אין כאן קדושין כלל ודו"ק כי הדברים נכונים מאוד לפע"ד:)** הפוסל כלל והקידושין או הגירושין מתחילין מעכשיו ונגמרין לאח"ז דא"כ למה לא נאמר דקרא דואשה גרושה מאישה דאף שאינה גרושה רק מאישה פסולה לכהונה מיירי בכה"ג דאמר הרי את מגורשת ממני מעכשיו ומותרת לכל אדם לאחר זמן דלא חשוב שיור הפוסל לדעתם ז"ל כיון שיהי' נגמר לגמרי לאח"ז ומגורשת היא א"כ ממנו מעכשיו ורק שאסורה להנשא עד לאח"ז הקצוב ואשמעינן קרא דאף משום זה שהיא גרושה רק מאישה פסולה לכהונה אבל באמר הרי את מגורשת ממני וא"א מותרת לכל אדם דנתבטל הגט לגמרי דלא הוי כריתות וגם מאתו אינה מגורשת באמת מנ"ל שתפסול לכהונה משום אמירתו לבד שאמר שתהי' מגורשת מאתו ואמרתי ליישב בזה דעת הרמב"ם ז"ל שכתב בהך דהרי את מגורשת ממני וא"א מותרת כו' דפסולה לכהונה מדבריהם וכבר תמהו עליו דהרי מקרא ילפינן לה וא"ת דס"ל דקרא אסמכתא בעלמא היא יקשה הא דאמרי' בש"ס דיבמות דף צ"ד הו"ל לר"א בן מתיא למידרש מרגניתא ודריש בי' חספא מאי מרגניתא ואשה גרושה מאישה אפילו לא נתגרשה אלא מאישה פסולה לכהונה הא ר"א רצה לדרוש דרשא גמורה ולא אסמכתא ולפי הנ"ל אמינא דדעת רבינו הגדול ז"ל היא דמקרא אין ראי' רק היכי דאין בהגט שיור המבטלו וכגון באמר הרי את מגורשת ממני מעכשיו ומותרת לכ"א לאח"ז דלא חשוב שיור הפוסל ומגורשת באמת מאתו מעכשיו ורק שאסורה להנשא ובזה גלתה תורה דאף שאינה מגורשת אלא מאישה ועדיין אינה מותרת לעלמא פסולה לכהונה אבל היכא דהוי שיור הפוסל כגון באי את מותרת כו' דנתבטל הגט לגמרי ואף מאתו אינה מגורשת באמת מה"ת אינה פסולה לכהונה וככל שאר גט בטל ורק דפסולה לכהונה מדבריהם גם בכה"ג משום דאתי לאיחלופי דיאמרו דמשום זה דאסורה לעלמא ל"ח גרושה לגבי כהונה דלא ידעו דמשום השיור נתבטל הגט לגמרי דמהא דאסורה להנשא אין ראי' לביטול הגט לגמרי דגם אם לא הי' שיור הפוסל אסורה להנשא כיון שאסרה לעלמא ויבואו להתיר לכהונה גם היכי דל"ח שיורא לפסול וכגון באת מותרת לאח"ז קודם שהגיע הזמן דבזה פסולה באמת לכהונה מה"ת דאפי' לא נתגרשה אלא מאישה כו' והבן. ולפי זה בהך דמהיום ולאחר מיתה הי' לנו באמת לומר לדעתו ז"ל אי נימא דשיורא הוי דהוי שיור הפוסל דאי אפשר שיהיו הגירושין נגמרים לאחר מיתה דמותרת גם לכהונה ומשום דכיון דלדעתו ז"ל היכי דנתבטל הגט לגמרי ואינה מגורשת כלל אין לפסלה לכהונה מה"ת ורק דבאמר א"א מותרת לכל אדם פסולה לכהונה מדבריהם משום דיאמרו דמשום דאסרה לכל אדם אף שהיא מגורשת ממנו מותרת לכהונה ויבואו להתיר גם היכא דלא הוי שיור הפוסל וכגון דאמר הרי את מותרת לאח"ז דזה הוי מה"ת מקרא דגרושה מאישה וכנ"ל א"כ בהך דהכא אין לפוסלה גם מדבריהם דע"כ יאמרו דמטעם ביטול הגט התירוה לכהונה דאי לאו דהוי שיור הפוסל ומבטל הגט פשיטא שאסורה לכהונה אחרי שכבר התחילו הגירושין ורק שלא נגמרו וכיון שכן דמי לקידושין דחיישינן לומר דלתנאה וחזרה נתכוין דאל"ה דבריו המה לבטלה וכנ"ל ואי"ל דגם לזה חששו חכז"ל דיאמרו דבאמת לא הוי שיור הפוסל ורק דהתירוה לכהונה מטעם דלא נגמרו הגירושין לגמרי והיינו דחיישינן דידעו דאין גט לאחר מיתה וכשנתיר אותה כשימות הבעל לכהונה דמקודם אין נ"מ דבלא"ה אסורה להנשא משום שאין כאן גירושין [דאף כשהמגרש הוא כהן ונתיר להחזירה משום שנתבטל הגט אין חשש טעות דגם אי לא הוי שיור הפוסל מ"מ כיון שלא נגמרו הגירושין הדבר ברור שבידו לחזור בו ולבטל הגט דגם בתנאי דמעכשיו דעת העיטור דכיון דעדיין לא נגמרו לגמרי יכול לבטל הגט ואף להחולקים מ"מ בזה מודי וכאשר מבואר אצלי במק"א] יאמרו דהטעם הוא משום שלא נגמרו הגירושין דאין גט לאחר מיתה דלא ידעו דנתבטלו הגירושין לגמרי מטעם דכל דמשייר בגיטא לא הוי גט כלל דלא הוי כריתות ויבואו להתיר גם היכי דלא הוי שיור הפוסל וכגון במעכשיו ולאחר למ"ד משום שלא נגמרו הגירושין דא"כ נאמר יקשה הא דקאמר הש"ס הכא דיבומי נמי תתיבם כיון דנתבטלו הגירושין לגמרי דאמאי לא ניחוש גם לענין יבום הך חששא גופא דחיישי' לענין כהונה דלא ידעו שהשיור מבטל הגט ויאמר שכל שלא נגמרו הגירושין לגמרי בת יבום היא ויבואו להתיר היבום גם היכי דלא הוי שיור הפוסל וכגון במעכשיו ולאחר ל' משום דלא נגמרו הגירושין. אם לא דנימא דכיון דמצות יבום קודם למ"ח ס"ל להש"ס דלא גזרו חז"ל משום חששא רחוקה כזו לבטל מצות יבום ועדיין הדבר צריך תלמוד ודו"ק היטב בכל זה. עוד עלה לכאור' על לבי להביא ראיה למ"ש בנ"ד דאף אי הוי שיור הפוסל בגט מ"מ לא תלינן בתנאה וחזרה מהא דכתבו הפוסקים דאף דלא קיי"ל כר' יוחנן ורק כרב דבמקודשת לי מעכשיו ולאחר ל' תנאה או חזרה הוי מ"מ באמר לה הרי זה גיטך מעכשיו ולא תתגרשי בו אלא לאחר ל' לכ"ע שיורא הוי והרי הראב"ד ז"ל הוא מהסוברים דגם בלאח"ז השיור פוסל הגט וא"כ למה לא נתלה לומר דלתנאה וחזרה כוון א"ו דבכה"ג ליכא למיתלי בתנאה וחזרה או משום דכיון דהוי לישנא המורה לכ"ע על שיורא ליכא לפרשו על תנאי וחזרה או דבגט כיון דמ"מ אהני ליה דבריו לפוסלה מהכהונה אין ראי' דלתנאה וחזרה נתכוין וכנ"ל. אמנם אחרי בינותי ראיתי דדברי הפוסקים אלו המה בהא דאיבעיא לן בש"ס דכתובות דף פ"ו הרי זה גיטך ולא תתגרשי בו אלא לאחר ל' והלכה והניחתו בצדי ר"ה מהו כו' דפירש הראב"ד ז"ל במעכשיו ולאחר ל' דהיינו דאמר לה הר"ז גיטך מעכשיו ולא תתגרשי בו אלא לאחר ל' דבזה לכ"ע שיורא הוא וקמבעי' לן אי מהני כשהי' הגט בשעת גמר חלותו בצדי ר"ה ומוכח א"כ דלא הוי שיור הפוסל דאי הי' מונח בחצירה פשיטא ליה דמגורשת ואי הוי שיור הפוסל בטל גיטא לגמרי וע"כ צ"ל דאף דהראב"ד ז"ל ס"ל במעכשיו ולאחר ל' דלא הוי כריתות לר"י דס"ל דשיורא הוי מ"מ בהך דלא תתגרשי בו כו' ל"ש זה ומשום דאין כאן התחלות גירושין עד שיעבור הזמן ורק דאומר לה שמעכשיו יהי' זה גיטה והיינו לענין הנתינה שתקנה הגט מעכשיו להתגרש בו לאח"ז ואין כאן שיור בהגירושין דכל הגירושין חלים לאחר ל' משא"כ במעכשיו לאחר למ"ד דהגירושין מתחילין מעכשיו ונגמרים לאח"ז והוי שיור בהגירושין וז"ב. וכיון דהגירושין חלים שפיר בהך דהתם לאחר ל' פשיטא דלא שייך לתלות בתנאה וחזרה ואין א"כ ראי' לנ"ד וכמובן [ויש לי הרהורי דברים לפ"ז בהך דהר"ז גיטך מעכשיו ולא תתגרשי בו אלא לאחר זמן אי נפסלה לכהונה מעכשיו כיון דאין כאן עתה שום התחלה להגירושין גם לפי דבריו ול"ד להך דא"א מותרת כו' דעכ"פ לפי דבריו היא מגורשת ממנו ורק דמחמת דהוי שיור הפוסל בטל גיטא ביחוד לפמ"ש לדעת הרמב"ם ז"ל דהיכי שנתבטל הגט גם מטעם שיורא מותרת לכהונה מה"ת עמש"ל ותבין את אשר לפניך ואכמ"ל יותר והבן]:

ואחר כל הדברים האלה והחזיון הזה נבוא לחקור בענין השאלה שלפנינו הנה אנן קיי"ל דבכל התור' כולה תוך כדי דיבור כדיבור חוץ ממקדש ומגרש עיין ש"ס דנדרים דף פ"ז וב"ב דף קכ"ט וכפי הבנת רוב הפוסקים אין בחזרתו כלום ובטוש"ע אה"ע סי' מ"ט כתב המקדש וחזר בו כו' אפי' תכ"ד אין חזרתו כלום ובסי' קמ"א לגבי גט כתב ואם הגיע לידה אינו יכול לבטלו אפי' תכ"ד ועיין רמב"ם ורא"ש ור"ן ז"ל ושאר פוסקים אולם הרשב"ם ז"ל בב"ב שם כתב דהוא רק חומרא דרבנן משום לעז ממזרות ואם קידש וחזר בו תכ"ד מקודשת ואינה מקודשת עיי"ש ועי' בתשו' מהר"י אדרבי סי' י"א ומהריב"ל ח"א כלל ד' שהעלו להחמיר בשביל סברת הרשב"ם הלזו עיין עליהם והנה לכאור' לפ"ז בנ"ד שכבר נתן הגט לידה טרם שאמר לאחר שלשים שנה אף שקשה להקל נגד דעת הרשב"ם ז"ל ביחוד אחרי שגדולי האחרונים מהר"י אדרבי ומהריב"ל ז"ל לא רצו להקל נגדו להתירה בגט זה מ"מ אם נטלו ממנה וחזר ונתן לה שתהי' מותרת מעכשיו יש לדון להקל דכבר בררתי והבאתי שיטת רש"י והראב"ד ודעמם ז"ל דגם במעכשיו ולאחר למ"ד לר' יוחנן דאמר שיורא הוי הגט בטל לגמרי דל"ה כריתות וכל גט דמשיירבו לאו כלום היא ולפי דעתם ז"ל פשיטא שיכול בכה"ג ליטלו הימנה ולחזור וליתן לה אחרי שהנתינה הראשונ' נתבטלה לגמרי והרי הוי בעלה כמקדם וה"ה א"כ בנ"ד שבררנו דלכ"ע שיורא הוא דיכול לגרשה מחדש ואף אי נימא דלא כמש"ל ורק דכיון דהוי שיור הפוסל ומבטל הגט תלינן גם בכה"ג דנ"ד בתנאה וחזרה. וכנרא' לכאורה מדברי הר"ן והריטב"א ז"ל מ"מ נרא' דיכול לחזור וליתן לה ולגרשה שנית דאי חזרה הוי אינה מגורשת כלל עד אחר עבור הזמן וכעת עדיין לא נתגרשה ופשיטא שיכול לגרשה מחדש מעכשיו ואף אי תנאה הוי והיינו כמו שפירש רש"י והקדמונים ז"ל דהיינו ע"מ שלא אחזור בי תוך הזמן הרי יכול לחזור בו מהגירושין הראשונים ולגרשה מחדש ואף אי נימא כמו שפירשו קצת הקדמונים ז"ל דהך דתנאה הוי היינו אם לא ימות הנה כבר נודע דעת רוב הפוסקים דגם בתנאי יכול לחזור ולגרש בלי תנאי ורק שהרא"ש ז"ל החמיר לקדשה מחדש ויש לנו א"כ תרי רובי מהפוסקים להקל בשגם כבר בררתי דהעיקר דבנ"ד שיורא הוי ואין מקום לדעתי להחמיר שלא יועיל גם כשיחזיר ויתננו לה להתירה מעכשיו רק אי נימא כדעת החולקים וסוברים דכל כה"ג לא הוי שיור הפוסל ומגורשת היא א"כ ממנו מעכשיו ומותרת לאח"ז דכיון דמגורשת כבר מאתו א"י לגרשה עוד שאינו אישה ואף שכתבתי למעלה בהך דמעכשיו ולאחר זמן דאי נימא דשיורא הוי ומתחילין הגירושין מעכשיו ונגמרים לאח"ז דיכול לחזור בו מקודם שהגיע הזמן כיון שעדיין לא נגמרו הגירושין מ"מ הכא בנ"ד הדבר ברור אצלי דא"נ דל"ה שיור הפוסל שא"י לחזור בו ולבטל הנתינה ומשום דל"ד להתם דלא נגמרו הגירושין גם מאתו משא"כ הכא בנ"ד הגירושין שהיא מתגרשת מאתו כבר חלו מעכשיו ורק שאסורה לעלמא עד זמן הקצוב וז"ב אצלי. ויש לצרף א"כ לזה דעת רוב הפוסקים החולקים על הרשב"ם ז"ל דאחר שהגיע הגט לידה אינו יכול לחזור מהגירושין אף תכ"ד ביחוד בנ"ד גם זה ספיקא הוי אי הוי תכ"ד או אחר כ"ד כן עלה לכאורה על לבי אולם אחרי העיון ראיתי דעדיין יש לעורר בזה ולומר דאין כאן כ"כ צירוף להקל לפמ"ש הר"ן ז"ל בנדרים שם בטעם הדבר דבהנך תכ"ד לאו כדיבור דמי משום דבשאר מילי דלא חמירי כולי האי כשהאדם עושה אותם לא בגמר דעתו הוא עושה אותם אלא דעתו שיוכל לחזור תכ"ד משא"כ בהני דחמירי עושה האדם אותם בהסכמה גמורה ומש"ה לא מהני חזרה אף בתכ"ד עיי"ש ובחי' הארכתי דכן הוא העיקר בטעם הדבר וישבתי בזה קושית הט"ז בהא דאמרי' בש"ס דגיטין ס"פ השולח אם משהגיע הגט לידה א"י לבטלו פשיטא ואמאי לא נימא דאשמעינן דאף תכ"ד ל"מ הביטול דשאני גט מכל מילי ולפ"ז י"ל דכיון דהתם מיירי בשלח ע"י שליח א"כ ע"כ דגמר אז בדעתו לגרשה ול"ש לומר שיהי' יוכל לחזור בו תכ"ד מהגעת הגט לידה דכבר עבר זמן רב משעה שגמר לגרשה דהיינו משעה שנתן ליד השליח דא"י לחשוב הזמן שיתמהמה השליח בדרך ורק דמקודם שהגיע לידה אף שכבר עבר זמן מה משעה שגמר בדעתו מ"מ יוכל לבטלו אחר שלא נגמר המעשה אבל משהגיע לידה ונגמר המעשה פשיטא דא"י לבטלו אף תכ"ד מהגעתו לידה והארכתי הרבה בזה ואכמ"ל יותר] לפ"ז יש לומר דאף לדעת החולקים על הרשב"ם ז"ל וס"ל דבגירושין וקידושין ל"מ חזרתו כלום תכ"ד אף להחמיר מ"מ ז"א רק כשחזר בו לגמרי אבל בכה"ג דנ"ד אי נימא דל"ה שיור הפוסל דאינו מבטל הגירושין היינו לענין זה שתהא מגורשת ממנו מעכשיו ורק שחוזר ואומר שלא תהי' מותרת אלא לאח"ז ל"ש זה דזה דמי לשאר מילי דלאו בגמר דעתו עושה דהסכמה גמורה ל"ש רק על גוף הגירושין ולא על הפרטים המסתעפים דהיינו ההתרה לכל אדם וגם דגם זה אינו חוזר ומבטל לגמרי רק שרצונו שיחול לאח"ז. ואמינא להביא ראי' לזה דהנה כבר נודע דעת רבינו הגדול הרמב"ם ז"ל דהא דבעינן במשפטי התנאים תנאי קודם למעשה אבל היכי שמעשה קודם לתנאי תנאי בטל ומעשה קיים דהיינו שעשה המעשה בפועל ואח"כ אמר התנאי ועיין פ"ו מה' אישות שכתב ז"ל אבל אם אמר לה הרי את מקודשת לי בדינר זה ונתן הדינר בידה והשלים התנאי כו' הרי התנאי בטל מפני שהקדים המעשה כו' ואע"פ שהכל בתוך כדי דיבור כו' ע"ש ואח"כ כתב דבמעכשיו אע"פ שהקדים המעשה התנאי קיים ומוכח מזה דגם בעשה מעשה הנתינה ואח"כ התנה תנאי אין התנאי בטל רק משום דל"ה כתנאי בני גד וב"ר וכשאר משפטי התנאים אבל אי לאו ה"ט באמת הי' מועיל התנאי אף דבקידושין תכ"ד לאו כדיבור דמי ונא מהני חזרה כלל דאי מטעם דלאו כדיבור דמי קאתינן עלה אין חילוק בין תנאי דאם לתנאי דמעכשיו דאין לחלק ביניהם רק לענין משפטי התנאים דילפינן מתנאי ב"ג וב"ר וכמ"ש הה"מ ז"ל בטעם הדבר אבל לא לענין תכ"ד לאו כדיבור דמי וכמבואר וע"כ דכיון שאינו מבטל הקידושין או הגירושין לגמרי בחזרתו ורק שמטיל תנאי במעשהו ל"ש בי' הך דתכ"ד לכד"ד דעיקר הטעם משום שבזה אינו עושה רק בהסכמה גמורה וזה ל"ש רק על גוף הגירושין היינו כל חלותו ועיין בש"ס דגיטין דף ע"ה דאמרי' שם מכדי כל תנאי מתנאי ב"ג וב"ר ילפינן לה מה התם תנאי קודם למעשה כו' דמוכח דעיקר הטעם בזה משום דאינו כתנאי ב"ג וב"ר ואי לאו הכי שפיר הוי חל גם בנעשה המעשה מקודם בפועל ממש ומבואר דאף בתנאי דאם דלדעת רבינו ודעימי' ז"ל כ"ז לא נאמר רק בתנאי דאם ולא במעכשיו] ל"ש לומר תכ"ד לאו כד"ד אף בזה מבטל המעשה לגמרי לזמן שלא תחול אף בקיומו של תנאי מעכשיו ורק לאחר שיתקיים התנאי וה"ה וכ"ש א"כ בנ"ד א"נ דל"ה שיור הפוסל שלענין הגירושין ממנו ליכא בחזרתו שום ענין ביטול וגם לענין התורה לכל אדם ליכא ביטול רק לזמן דמהני תכ"ד וכמ"ש. זו"ז אין להביא ראי' לזה מהא דאמרי' בהך דמעכשיו ולאחר ל' דחזרה הוי דמוכח דיכול לחזו' תכ"ד שלא יחול מעכשיו ורק לאח"ז די"ל דמיירי שאמ' הכל קודם שנתן הגט בידה וז"פ. והנה כבר נודע שיטת ר"ת ז"ל דעיקר הטעם דתכ"ד כד"ד היא משום תקנת חכמים שאם יראה רבו או גדול בחכמה יוכל ליתן לו שלום ויוכל עכ"ז לחזור בו ולא יגיע לו הפסד בעבור זה ולפי"ז י"ל בפשיטות דבגיטין וקידושין ושאר דברים הנזכרים לא תקנו ואין אנו צריכין א"כ לסברת הר"ן ז"ל שהבאתי ונדחה איפוא כל מש"ל וכמובן אולם באמת אנכי בררתי דאין כוונת ר"ת ז"ל דכל מקום דאמרינן תכ"ד כדיבור דמי הוא רק מתקנת חכמים דא"כ יקשה עליו קושית הר"ן ז"ל בנדרים שם דכי ב"ד מתנין לעקור ד"ת בקום ועשה כנדרים ורק דכוונתו ז"ל הוא לבאר למה הוקצב דוקא לחזרה שיעור זה כדי שאילת תלמיד לרב וע"ז כתב דעיקר הך דתכ"ד בתחילתו תקנת חכמים הוא כדי שיוכל ליתן שלום לרבו ולא יפסיד החזרה במקח וכדומה דבר שבממון. ואחרי שתקנו חכז"ל אמרי' בכ"מ שאין אדם עושה בהסכמה גמורה שיחול תיכף בשעת מעשה שאינו גומר בדעתו ורצונו שיוכל לחזור בו בכדי השיעור שקבעו חכמים לחזרה וממילא נעשה הדבר ד"ת ומועיל חזרתו בכ"מ תכ"ד לבד בהני מילי דחמירי שהאדם עושה אותם בהסכמה גמורה וחליטה וכסברת הר"ן ז"ל שהבאתי. והנה לפי דעת ר"ת ז"ל צ"ל דס"ל דהיכא שחזר בו תיכף בלי שום שהות אינו ענין לתכ"ד כד"ד דאל"כ לא משכחת לה הך תקנה כדי שיוכל ליתן שלום לרבו דקודם שגמר המקח וכדומה ונתן ליד הזוכה פשיטא שיוכל לחזור בו אף אחר זמן רב מהאמירה ויוכל איפוא ליתן שלום לרבו מאחר שנתן לידו כבר נתקיים המקח מדינא תיכף בנתינתו ליד הזוכה ומה הפסד יגיע לו ע"י נתינת השלום דבין כך ובין כך ל"ה יכול לחזור בו מדינא א"ו דס"ל דבלי שום הפסק מדינא יכול לחזור בו ומשום שיוכל ליתן שלום תקנו חז"ל דכל היכא דההפסק לא הי' יותר מתכ"ד יוכל עדיין לחזור בו וז"פ וברור לדעתו ומעתה ז"ל נוכל לומר דגם במקדש ומגרש לא אמרי' רק דתכ"ד לאו כדיבור דמי אבל כשחזר בו תיכף ומיד בלי שום שהיי' אחר הנתינה גם בזה חזרתו חזרה ולפ"ז יש לדחות ראייתי מדברי הרמב"ם ז"ל הנ"ל דכל שלא ביטל בחזרתו כל המעשה גם בגט וקידושין תכ"ד כד"ד די"ל דמיירי היכי שאמר התנאי תיכף אחר הנתינה בלי שום שהות דל"ש לומר תכ"ד לאו כד"ד ורק מטעם חסרת משפט אחד ממשפטי התנאים תנאו בטל. אולם אין זה במשמעות לשונו ז"ל שכתב אע"פ שהכל בתכ"ד דמשמע דכל שהוא תכ"ד אין התנאי בטל רק משום דל"ד לתנאי ב"ג וב"ר וכשאר משפטי התנאים ואי לאו האי טעמא הי' מועיל תנאו ועכצ"ל א"כ כמ"ש דכיון דאינו מבטל בחזירתו כל המעשה גם בגיטין וקידושין מהני תכ"ד ודוק בזה. ומעתה לפי הנ"ל אין לנו צירוף להקל שיחזור ויתננו לה רק שיטת רש"י והראב"ד ודעמם ז"ל דזה הוי שיור הפוסל ונתבטל א"כ הנתינה הראשונה והרי היא אשתו כמקדם בצירוף דשמא הי' אחר כ"ד. דלשיטת הסוברים דלא הוי שיור הפוסל בכה"ג ל"מ שיחזור ויתננו לה היכי שאמר תכ"ד שתהי' מגורשת לאח"ז ומשום דכבר מגורשת היא ממנו מעכשיו ואין מקום לצרף נתינה הראשונה דגם לדעת החולקים על הרשב"ם ז"ל וס"ל דאין בחזרתו כלום אף תכ"ד שפיר יכול לחזור ולומר שתהי' מותרת לאח"ז ומשום דזה ל"ח כחזרה שמבטל כל הגירושין וכנ"ל. והפרצה דחוקה ביותר להתיר אותה כעת ע"י גט זה בנתינה הראשונה דאין כאן לדון להתירה בזה אם הי' תכ"ד. רק אי נימא כשיטת הפוסקים דזה חשוב שיור הפוסל ונאמר ג"כ שלא כדעת הרשב"ם ז"ל ורק דל"מ חזרה כלל בגירושין תכ"ד אף להחמיר דכיון דהוי שיור הפוסל ומבטל הגט הוא מבטל א"כ בזה שאמר שלא תהי' מותרת רק לאח"ז כל הגירושין. ונצרף לזה מה שא"י אולי הי' לאחר כ"ד. ויש לי עוד בכ"ז הרהורי דברים הרבה ביחוד אי שייך בזה שאנו מסופקים אם תכ"ד או לאחר כ"ד להעמיד על חזקה דהרי גרושה לפניך ועיין בש"ס דיבמות דף פ"ח גבי קונמות דאמר ע"א דאיתשל מריה עליה דמקרי איתחזק איסורא אף שנתבטל וניתר הנדר למפרע ואשר ע"כ אם יהי' מקום עיגון ודחק גדול עדן לא אחליט ולאסור עד שאשנה פרק זה בל"נ עוד הפעם ועוד חזון למועד:

ובעברי בין בתרי ענינים אלו נתקשיתי לדעת החולקים על הרמב"ם ז"ל וס"ל דגם במעכשיו בעינן כל משפטי התנאים דאיך יפרשו הא דאמרי' בהך דמקדש מעכשיו ולאחר למ"ד דתנאה הוי והיינו ע"מ שלא אחזיר בי וכמו שפירש"י ז"ל דהרי לא הי' בתנאי זה משפטי התנאים ותנאי בטל ומעשה קיים ובש"ס שם מוכח דאי תנאה הוי בנתקדשה לאחר תוך ל' מקודשת ואינה מקודשת וא"נ דנתבטל התנאי אין בקידושי השני כלום דכבר היא מקודשת לראשון מעכשיו בלי שום תנאי דתנאי בטל ומעשה קיים. ועלה על לבי לומר מלתא חדתא דכיון דעיקר הטעם דבעינן משפטי התנאים הוא משום דאל"ה אין כח בתנאי שלא התנה כהלכתו לבטל המעשה דהיינו לדעת הפוסקים אלו ז"ל שע"י התנאי מתבטלת המעשה כשלא נתקיים התנאי א"כ י"ל דז"א רק היכא שאומר ומתנה שאם יתבטל התנאי תתבטל המעשה לגמרי אבל היכי שמתנה שאם לא יתקיים התנאי תחול המעשה לאח"ז ל"ח ביטול ע"י התנאי ומהני גם תנאי שלא נעשה בכל משפטיו. ומעתה י"ל דהך דתנאה הוי דהכא היינו שאם ירצה יהי' בידו לאחר הקידושין שלא יחולו רק לאחר ל' וכיון שבין כך ובין כך הן בקיום התנאי והן בביטולו המעשה חלה ורק שבביטול התנאי חלה לאח"ז ל"ב משפטי התנאים. ולכאורה אמרתי דזה ליתא. דהנה כבר נודע מ"ש הה"מ ז"ל בטעם דעת רבינו הגדול הרמב"ם ז"ל ודעימי' דבמעכשיו ל"ב משפטי התנאים דס"ל דכיון דעיקר הטעם דבעינן משפטי תנאים הוא משום דאין כח בתנאי שלא התנה כהלכתו לבטל המעשה הנה ל"ח ביטול המעשה ע"י התנאי רק בתנאי דאם דבלאו התנאי הי' המעשה חלה מעכשיו ועתה כשהתנה מתבטלת המעשה במקצת אף בקיומו של תנאי שאינה חלה רק לאחר שנתקיים התנאי ככל תנאי דאם אבל במעכשיו שבקיום התנאי אין כאן ביטול המעשה כלל שחלה מעכשיו אף שבביטול התנאי נתבטל המעשה לא איכפת לן וא"צ תנאי חזק בכל משפטיו ולפ"ז מוכח א"כ דגם מה שמתבטלת המעשה במקצת שלא תחול רק לאח"ז חשוב ביטול המעשה ע"י התנאי דכיון דלדעת הרמב"ם ז"ל ודעימי' ביטול המעשה שבאה בביטולו של תנאי לא איכפת לן ורק הביטול שבא בקיומו של תנאי והביטול הזה אינו רק שאין המעשה חלה רק באיחור ואפ"ה חשוב ביטול המעשה ע"י התנאי דבעינן בשביל זה דוקא תנאי גמור שנתחזק בכל משפטיו וה"ה א"כ לדעת החולקים דס"ל דגם מה שמתבטלת לגמרי בביטולו של התנאי חשוב ביטול המעשה לאו דוקא היכא שמתבטלת לגמרי בביטולו של תנאי אלא אף היכא שאינה חלה רק לאח"ז חשוב בטול המעשה במקצת ובעינן א"כ כל משפטי התנאים והדרא א"כ ק"ל:

אמנם באמת כבר בארתי בחי' והוכחתי דאף לדעת הרמב"ם ז"ל ודעמי' אין הטעם דמשפטי התנאים משום חלק ביטול המעשה שיש בתנאי דאם בקיום התנאי דהיינו משום זה לבד דנתבטל המעשה בקיומו של תנאי שלא תחול מעכשיו ורק משום שניהם יחד היינו ביטול המעשה לגמרי בביטולו של תנאי וביטולה במקצת אף כשיתקיים משא"כ במעכשיו דליכא ביטול המעשה רק בביטול התנאי דאל"כ ורק דנימא דלדעתם ז"ל לאו משום זה שנתבטל המעשה ג"כ בביטול התנאי ורק משום חלק הביטול הזה שתתבטל בתנאי דאם בקיומו קאתינן עלה שיצטרך משפטי תנאים אבל זה שיבוטל המעשה בביטול התנאי לא איכפת לן כלל יקשה דהרי אחד ממשפטי התנאים הוא תנאי כפול וגם בזה ס"ל להרמב"ם וסייעתו ז"ל לחלק בין מעכשיו לאם דרק בתנאי דאם בעינן שיכפול תנאו ואם נאמר דעיקר הא דבעינן שיתחזק התנאי במשפטי התנאים היא רק משום שע"י בא הביטול המעשה בקיומו של תנאי שאינה חלה רק לאח"כ יקשה דמה התחזקות יש לענין זה במה שכפלו ואמר גם הלאו דבשלמא לענין ביטול המעשה בביטול התנאי שפיר יש חילוק בין כפלו לתנאו ללא כפלו דצריך שיאמר בפי' שרצונו שתתבטל המעשה בביטול התנאי אבל לענין ביטול המעשה שהיא בקיומו של תנאי מה נ"מ ומה התחזקות יש יותר במה שאמר הלאו. א"ו דגם לדעת הרמב"ם ודעימי' ז"ל משום שניהם יחד קאתינן עלה שיש ביטול המעשה בקיומו וגם בביטולו של התנאי וכל דליכא ביטול בשניהם ורק באחד יש כח בהתנאי לחול ולכך במעכשיו ל"ב משפטי תנאים כלל כיון דליכא ביטול המעשה בקיומו של התנאי וכ"כ צריך בתנאי דאם כפילא כדי שיתחזק התנאי לענין זה שיוכל לבטל המעשה עם ביטולו ואף דמ"מ לא נתחזק בזה מאומה לענין חלק הביטול שהוא בקיומו וכנ"ל לא איכפת לן דלענין ביטול אחד לבד ל"ב תנאי גמור וחזק ומעתה שפיר י"ל דלדעת החולקים וסוברים דגם לענין חלק הביטול שהוא בביטול התנאי לבד בעינן משפטי התנאים מ"מ ז"א רק כשהביטול הוא לגמרי אבל היכי שגם בביטול התנאי אין המעשה מתבטלת רק לזמן ל"ב משפטי התנאים דהרי לדעת הרמב"ם ז"ל מצד שני הביטולים יחד קאתינן עלה ביטול המעשה לגמרי בביטול התנאי וגם לזמן אף בקיומו. ואף דמ"מ אין מזה ראי' להיפוך דיש לבע"ד לחלוק ולומר דכיון דס"ל להחולקים דגם היכי דליכא ביטול רק בצד אחד היינו בביטול התנאי בעינן תנאי אמיץ וחזק י"ל דלדעתם כל שיש ביטול במקצת המעשה בעינן משפטי תנאים ואף היכי שגם חלק הביטול הזה הוא רק לזמן ורק דלהרמב"ם וסייעתו ל"ב תנאי חזק רק היכי שיש ביטול המעש' בשני הצדדים ודו"ק. ולפ"ז הא דקאמר הש"ס בקידושין שם דהך דקתני דמהיום ולאחר מיתה גט ואינו גט ואם מת חולצת ולא מתיבמת ע"כ משום דמספקא לן בתנאה או חזרה לאו מסיפא לבד דקתני חולצת כו' דייקינן ורק גם מהא דקתני גט ואינו גט דא"נ דתנאה הוי היא מגורשת גמורה מעכשיו ומשום דכיון דל"ה משפטי התנאים תנאי בטל ומעשה קיים דכיון דבזה התנאי הוי שלא יחזור בו ואם יחזור בו יהיה חלות הגט לאחר מיתה א"כ המעשה מתבטלת לגמרי בביטול התנאי דאין גט לאחר מיתה ובעי א"כ כל משפטי התנאים לדעת החולקים וסוברים דגם במעכשיו בעינן משפטי תנאים והבן. עוד עלה על לבי לומר וזה הנרא' לי יותר דהא דאמרינן בהך דמעכשיו ולאחר למ"ד דתנאה הוי לאו היינו תנאי כשאר התנאים שהוא מעשה ותנאי ורק דנקט לשון תנאי ע"ד השאלה אבל באמת הכל הוא מעשה דהיינו דאמרינן שאומר שיחולו הקידושין מעכשיו וגם לאחר ל' כמו שירצה ואין זה שום ענין לתנאי דנבעי ביה משפטי התנאים דשם אמדינן דאין כח בתנאי שאינו נעשה כהלכתו לבטל המעשה משא"כ בזה שהכל מעשה דמאין הרגלים לומר שמעכשיו הוא המעשה ולאחר ל' הוא התנאי הרי כמו כן יכול להיות בהיפוך וכיון שאינו מבורר מה הוא המעשה ומה הוא התנאי אמרי' דהכל הוא מעשה ודוק בזה:

וע"פ הדברים האלה ע"כ צריך לפרש לדעת החולקים על הרמב"ם ז"ל וס"ל דגם במעכשיו בעינן בתנאי משפטי התנאים כפירש"י ז"ל דהך דתנאה הוי היינו תנאי החזרה דא"נ כדעת הרמב"ן ז"ל דהיינו אם לא ימות יהי' מעכשיו הדק"ל דתנאי זה הוא כשאר תנאי דעלמא וכמובן וגם המעשה מתבטלת לגמרי בביטול התנאי דהיינו אם לא יחי' דאין הקידושין יכולין לחול לאחר מיתה וכיון דל"ה כל משפטי התנאים התנאי בטל והמעשה קיים ומקודשת היא א"כ מעכשיו. ויש לי בכ"ז הרהורי דברים הרבה אולם לא הובאו עוד אצלי בכור הבחינה ואשר ע"כ אשים רסן לעטי:

ולענין הבעל אם יוכל לישא אשה אחרת הדבר ברור דכל זמן שלא התירוה להנשא דאסור לישא אחרת בחדרג"ם אולם עדיין יש לעורר דכיון דבנ"ד רק מטעם ספק אסרינן לה וכאשר מלתי אמורה למעלה אף דלגבה מחמירין מספיקא מ"מ לגבי הבעל לענין החרם דרגמ"ה ספיקא להקל דאף דחרם חמור יותר מאיסור דרבנן דהוי דברי קבלה מ"מ לא חמיר מהלמ"מ דמקלינן בספק וכאשר בארו כ"ז האחרונים ז"ל ע"ע ובזה יש לישב דברי הרמ"א ז"ל דבסי' א' גבי מומרת כתב בפשיטות דמזכה לה גט ובסי' ק"מ לענין אשה הנאסרת כתב שני הדיעות לענין זיכוי הגט ולא הכריע ועיין ב"ש ז"ל שנדחק לחלק בין מומרת לנאסרת ולפי' הנ"ל א"ש דבסי' א' דמיירי לענין שנתיר לו להבעל ע"י הזיכוי לישא אשה אחרת נטה קו להקל לסמוך על המתירים משא"כ לענין שיועיל הגט שתוכל היא להנשא דהוי איסור תורה ומיתת ב"ד לא מלאו לבו ה' ז"ל לסמוך להקל

אמנם באמת כל זה ליתא דכבר נודע מ"ש הפוסקים ז"ל דעיקר תקנת וחדרגמ"ה ז"ל הי' משום לתא דאיסורא פן ירבה לו נשים שלא יהי' יכול למיקם בסיפוקייהו וא"כ כיון דאנן קיי"ל דמגורשת ואינה מגורשת בעלה חייב במזונותי' כיון דעדיין אגידה בי' כל שאסורה להנשא יש עליו חרם דרגמ"ה לישא אחרת דעדיין הסיבה שבשבילה גזר במקומה עומדת דשמא לא יוכל למיקם בסיפוקיהו אולם גם בזה יש לעורר עדיין לפי מ"ש בחי' לבאר דברי התוס' כתובות דף פ"ט שהקשו אהא דאמרינן בש"ס מגו דיכול למימר לא גרשתיה יכול למימר גרשתיה ונתתי לה כתובתה דמה מגו היא זו דאם יאמר לא גרשתיך יתחייב בשאר וכסות ותירצו דאף אם יאמר לא גרשתיך פטור דדמי לטענו חיטים והודה לו בשעורים דפטור אף מדמי שעורים דלמה יפטור נהי דהודית שגרשה מ"מ אף לפי דבריה חייב לזונה דכיון דע"י מה שאומר לא גרשתיך מעוכבת היא להנשא ודמי אם כן למגורשת ואינה מגורשת דבשביל דאגידה ביה ומעוכבת להנשא בשבילו חייב במזונותי' ואמרתי דלא דמי דהתם במגורשת ואינה מגורשת היא מעוכבת להנשא בשביל גוף הגירושין משא"כ בהך דהיא אומרת גרשתני והוא אומר לא גרשתיך דלפי דבריה היא מגורשת גמורה מכבר ואין העכבה רק מצד שהוא מכחישה עתה ודמי א"כ להיכי שאיש אחר מעכב לאשה להנשא דהכי נימא דחייב בשביל זה לזונה ומעתה אמינא גם בנ"ד כיון שיש לנו ספק אם מה שאמר לאחר שלשים שנה הי' תכ"ד או לאחר כד"ד וכל ספק ממון הוא קולא לנתבע ורק דאתה בא לחייבו במזונותי' משום דמעוכבת להנשא בשבילו אין אתה יכול לחייבו כיון דלנ"ד הספק שהי' לאחר כד"ד כבר גירשה מקודם גירושין גמורים וא"כ אף שעכבוה להנשא בדיבורו אח"כ מ"מ לא נתחייב בשביל זה לזונה וכנ"ל בהך דאמר לא גרשתיך כו'. אמנם מלבד שיש מקום בראש לחלק עוד בין הנושאין וכמובן למבין וגם דיש עוד מקום לומר דבספק מגורשת בלא"ה דמעוכבת להנשא ואגידה בי' וחייב במזונותי' ומשום דדמי לאיני יודע אם פרעתיך נראה לי ברור דעיקר חרם דרגמ"ה הי' כך דכל זמן שהיא אסורה להנשא יהי' מאיזה טעם שיהי' גם הוא יהי' אסור לישא אחרת וכן נראה מדברי הפוסקים ז"ל כמבואר למעיין. עוד אני אומר דבנ"ד כיון דנגמר ביניהם לגרשה סתם כשעדיין אסורה להנשא זמן רב כזה אנן סהדי ואומדנא דמוכח טובא הוא דלא היתה מתרצית ליקח גט כזה והו"ל א"כ גט בע"כ ועיין בגוף התקנה של רגמ"ה מועתק בתשו' מהר"ם ב"ב ז"ל נתן לה גט מתחילה ברצונה ונמצא הגט פסול יתן לה גט שני בע"כ אם ידענו שלא היתה יודעת הפסול מהראשון [הסיום הזה היה בהעלם עין מכל הפוסקים האחרונים ז"ל וגם מור"ם ז"ל באה"ע סי' קי"ט לא העתיקו וכפי הנראה לא הי' לפניהם גוף לשון התקנה הנ"ל והעתיקו זאת רק מס' כלבו שגם שם נשמט זה] הרי ברור לפניך דכל שיש לומר דלא נתרצית רק לזה ולא לאחר לא חשוב רצון וכיון שכן בנ"ד מלבד דעונש חרם עליו ואלה בו אסור לו לישא אחרת עד שיגרשה גירושין גמורים כרצונה וכאשר נהגו כל ב"ד שבישראל בגט בע"כ ובתקנת רגמ"ה הנ"ל שלא ליתן גט לאשה בע"כ ואין הגט כלום [גם סיום זה הי' בהעלם עין מכל האחרונים ז"ל וכנראה לסבה הנזכרת] ופשיטא א"כ דאסור לישא אשה אחרת והחיוב מוטל על רבנים וגדולי זמנינו הקרובים והרחוקים לאסור איסור על הבעל להעמיד הד"ת על תילו והנלפע"ד כתבתי:

תוכן העניינים

ברכת רצה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה