אור ברסלב
ברכת רצה סימן כ

ברכת רצה· רבי צבי הירש אורנשטיין

סימן כ

סימן יט

ב"ה בריסק יום א' טוב סיון תרכ"ח לפ"ק:

אשיב ואומר שלום לכבוד הרב הה"ג חריף ובקי בחדרי תורה בפלפול וסברא מפורסם לגאון ולתפארת שמו נודע למשגב מו"ה אריה ליב ני' אבד"ק בילסק ואגפיה:

מכתב כ"ת עם דברי שאלתו שאלת חכם הגיע עדי תוכן השאלה באשה שברחה מבית בעלה במרד ומעל ויש גב"ע שהית' איזה משך בבית הזונות כאחת הקדשות והלכה בראש פרוע בשוק כאחת הבתולות וגם היתה ביחוד עם אינו ישראל מאנ"ח ונסעה עמו בעגלה לביאליסטאק וגם שם היתה יושבת בקובה של זונות וגם בלילה ההיא שברחה מבעלה הי' בדרך פריצות ועתה נאבד זכרה ובעלה הוא עני ונודד הוא ללחם לבקש טרף לביתו ואין לו מי שישאר בביתו לשמור גם הוא עדן באבו וא"י לישב בלי אשה האם יש למצוא לו תקנה ובאיזה אופן תהי' התקנה עכ"ת שאלתו באגרתו אלי עתה וזו"ז מה שהראה לי כת"ה זה כמה הענין הנ"ל כתוב באריכות נשה הכל מזכרוני ואשר ע"כ לא יפלא בעיני כת"ה אשר לא אבא לדבר אתו בדבר הלכה זו על סדר קונטרסו ואך הנני בזה להשיב לכת"ה דעתי בגוף שאלתו ה' וזה החלי בעזה"י אשר מאתו אבקש עזר לבל נכשל בדבר הלכה זו תקנת רגמ"ה ז"ל וחרמו אשר שטח אכי"ר:

הנה נודע שתי התקנות וחדרגמ"ה ז"ל. האחד שלא לגרש אשה בע"כ. והב' שלא לישא שתי נשים ובתקנה השני' התנה שיש כח להתיר התקנה והחרם ע"י מאה רבנים מג' ארצות ואך כאשר יראו טעם מבורר להתיר ותהי' כתובתה צרורה ומונחת במשכנות או במעות משא"כ בחרם גט בע"כ לא מהני טעם מבורר ואך כשיש ענין גדר עבירה ושמהדין לגרשה הסכימו כל הפוסקים שיכול לגרשה בע"כ. אולם לענין חרם דב' נשים דעת רבים מהאחרונים ז"ל דגם במקום שיכול לגרש בע"כ אין מתירין לו לישא אשה על אשתו בלי היתר מאה רבנים ושאר התנאים הנזכרים והפריזו לומר דגם בשזנתה ודאי אף דפשיטא דיכול לגרשה בע"כ. היכא שאי אפשר לגרשה אין להתיר לו לישא אחרת רק במאה רבנים ורבים מקילין בזה בלי היתר מאה רבנים עיין כ"ז בדברי הפוסקים ז"ל שהאריכו בזה הרבה:

וכנראה טעם פלוגתתן דהמקילים ס"ל דרגמ"ה ז"ל לא גזר כלל בכה"ג שמצוה עליו שלא לדור עמה ומותר א"כ לישא עלי' אחרת כמו דמותר לגרשה בע"כ והמחמירים סוברים דדוקא לענין גט בע"כ שאין לו התרה אמרי' הכי דלא גזר רגמ"ה ותקן לפרוצות ושמהדין לגרשה. משא"כ לענין שתי נשים שהתנה ונתן כח למאה רבנים להתיר גם בטעם מבורר י"ל שהשוה מדותיו ולא פלוג בתקנתו זאת. ופשיטא שחל החרם גם בכה"ג לא מבעי' היכי דליכא רק ענין מצוה אלא אף היכא שהיא סוטה גמורה דהרי יוכל לשבת בלי אשה וליכא רק חשש הרהורא. וגם בלית לי' בנים דאיכא מצות פ"ו חל בכולל נשים אחרות:

והנה בטעם התקנה וחדרגמ"ה של ב' נשים נמצא בפוסקים ז"ל שני טעמים האחד מחשש דשמא לא יוכל למיקם בסיפוקייהו ומדררא דאיסורא דאורייתא אתא עלה. והשני דלאו משום זה ורק מטעם חשש קטטה דחשש דעי"ז שיכול ליקח אשה על אשתו יתרבה קטטות ותהי' מוכרחת להתגרש ולא יתקיים התקנה דגט שיהי' ברצון האשה דוקא עיין כ"ז בפוסקים ז"ל ולפ"ז היכי שמהדין לגרשה ומותר לו לגרש בע"כ וגם אבדה מזונותיה וכל תנאי הכתובה הי' לנו לומר דמותר לו לישא אשה אחרת עלי' גם בלי התרה ממא' רבנים דבכה"ג ליתא לשני הטעמים שבשבילם גזר וכמובן. אולם באמת לא אמרינן גם לדעת המחמירים שרגמ"ה גזר בפי' גם בכה"ג שמהדין לגרשה שיקשה לדבריהם ז"ל דבזה ליכא טעם לגזור ורק שלדעתם רגמ"ה ז"ל סתמא גזר וא"כ אף שנתבטל הטעם שבשבילו גזר כל דבר שבמנין ל"מ גם בנתבטל הטעם וכמבואר בש"ס דביצה דף ה' ובאמת כי לפי דעת התוס' ז"ל שכתבו לתרץ הא דאמרינן בפ"ב דע"ז דר"י ורבא שלחו דורונות לעכו"ם ביום האד ואמרו דקים להו דלא פלחו לעכו"ם דלא שייך בזה דבר שבמנין כו' כיון דחששא דאזיל ומודה לא שייך רק באותן דפלחו לע"ז והר"ן ז"ל ביאר דבריהם ז"ל דכי אמרינן דצריך מנין אחר להתירו אף בבטל הטעם ה"מ היכי שהי' בהם טעם בתחלה ורק שעכשיו נתבטל אבל באותן שלא היה בהם טעם האיסור מעולם שרי יש מקום לומר דבפרוצות כיון דליכא הטעם א"צ להתירו. אולם מלבד דהר"ן ז"ל חולק בזה וכתב שזו קולא יתירה דאפשר לומר דקים להו לרבנן שלא נאסר לשאת ולתת עם עכו"ם דלא פלחו אבל בסתם אין לנו הנה גם לדעת התוס' ז"ל זה אינו רק היכא שמעולם לא הי' איסור ע"ז משא"כ בנדון שאנו דנין עלי' דמקודם שקלקלה מעשיה הי' אסור לישא עלי' אחרת גם עתה שנתבטל הטעם צריך התרה דזה שפיר דמי להך דסיני דמני' ילפי' דצריך התרה גם בביטול הטעם שאחר שנסתלק' השכינה בטלה קדושת ההר וצ"ל לפ"ז לכאור' דהוי קים להו לר"י ורבא דהני מעולם לא פלחי. אולם יש לחלק בין איסור הנמשך לאיסור התלוי בזמן וכגון בהך דע"ז שלא נאסר רק ביום האד דוקא ולא בנתים וא"כ בכל יום האד מתחיל האיסור מחדש וכיון שעתה לא פלח לא חשוב אצלו איסור מתחיל' [ויש לי בזה הרהורי דברים לומר דכיון דלא נאסר רק יום האד כשלא פלח לא מקרי אצלו אד שהרי לא אסרו מתחיל' יום אחר ואכמ"ל] ועיין בט"ז יו"ד סי' קט"ו שהביא בשם הסמ"ק ז"ל דהיכי דיש יותר מטעם אחד בעינן בכל מקום מנין אחר להתירו דחיישינן שיאמרו שהוא משום ביטול טעם השני שאינו העיקרי ויבואו להתיר בנתבטל הטעם ההיא בלבד וכיון שכן בנ"ד שיש ב' טעמים לא מהני מה שנתבטלו גם שניהם וצריך התרה וכנ"ל ודו"ק:

והנה הרמ"א ז"ל בסי' ק"מ כתב דבמומרת וכ"כ באשה שנאסרת על בעלה יוכל לזכות לה גט ויש חולקים והמחמירים הוא המהרי"ק ז"ל שחשש לדעת הרי"ף ז"ל שכתב בהך דתן שחרור זה לעבדי דאף דתן כזכי דמי היינו רק לענין חזרה אבל מ"מ גיטא לא הוי עד דמטי לידי' וכדתנן תן גט זה לאשתי ושחרור זה לעבדי לא יתנו לאחר מיתה ועיין באחרונים ז"ל שהעלו דאין להחמיר בזה דהרי"ף ז"ל יחידאי הוא בדבר זה וגם סברתו קשה להבין וכאשר תמהו בזה התוס' ז"ל בגיטין דף ט' על רש"י ז"ל ורש"י ז"ל בעצמו חזר בו וכתב שם דף י"ג דל"ג תן במשנה שם רק תנו עייש"ה וכנרא' שגם הרמ"א ז"ל לא חשש להחמיר רק לגבי דידה משום חומר איסור א"א משא"כ לגבי דידי' לענין חדרגמ"ה ז"ל ועיין בדבריו ז"ל סי' א' וביחוד בגוף הדבר אני תמה מנ"ל לומר דהרי"ף ז"ל דעתו לפסוק כן מה בזכי אחרי שלא נמצא לו זה רק בתן דאף אי תן כזכי מ"מ י"ל דלא הוי כזכי ממש שלא יצטרך כלל שיבוא לידו ועיין ברמב"ם ז"ל פ"ה מהל' עבדים שפסק כן להדיא דבזכי לא בעינן כלל שיבא ליד העבד ורק בתן לא מהני רק לענין דלא יהי' יכול לחזור אבל מ"מ גיטא לא הוי עד דמטי לידי' ואם מת לא יתנו לאחר מיתה ומהכ"ת לעשות פלוגתא חדש' בין הרי"ף והרמב"ם ז"ל אחרי שגם להרי"ף לא נמצא כן רק בתנו ובזה יתיישב מה שהקשו על הרי"ף מהא דאיבעי' לן בשלהי יבמות במזכה גט לאשתו במקום יבם אי הוי זכות הרי דאי הוי זכות הגירושין חלו מעכשיו ומה שדחק מהרי"ק ליישב דגם התם לענין חזרה קמבע"ל מלבד דלישנא דהש"ס שם לא משמע הכי אי אפשר לומר כן כלל לדעת הסוברים התוס' והרא"ש ודעמם ז"ל דבכל גט אף במעכשיו אם מתי אין הגט חל רק סמוך למיתה דהיינו מחיים אף בנתן לידה ממש ומעתה לפי מה שבארתי בחי' דדוקא בגט על תנאי דאם מתי קמבעי' לו במקום יבם אי זכות הוא לה משא"כ היכא שנותן גט בסתם דאף אם לא ניחוש לרחמא לי' ליבם לא הוי זכות בבירור בשעת שמזכ' לה הגט דחיישי' דשמא לא ימות כלל והארכתי הרבה בזה ואין כאן מקום הביאור וא"כ אין שהות שיהי' נ"מ לענין חזרה ורק לענין אי מגורשת קודם שבא לידה וכמובן ולפי הנ"ל ניחא דבזכי היכי דחשוב זכות כגון בשחרור או בגט אי נימא דבמקום יבם זכות הוא לה גם הרי"ף ז"ל יודה דלא בעינן כלל שיבא לידה ורק בתנו ס"ל לחלק דלא מהני רק לענין חזרה וכנ"ל לדעת הרמב"ם ז"ל ואף אם ניתן מקום לדקדוקו של המהרי"ק ז"ל דמדהסמיך הרי"ף ז"ל והביא כאן הך אבעי' דהמזכה גט לאשתו במקום יבם אי הוי זכות דדעתו כ"כ גבי גט והיינו בגונא דליכא למימר דילמא רחמא לי' וכגון ביבם מומר או לדידן דאין מיבמין לדעת קצת דהוי ודאי זכות ובחנם נתחבטו בזה האחרונים ז"ל] יש לפרש דהיינו ג"כ רק לענין תנו ולא בזכי ולא הביא האיבעי' רק דמשכחת לה שיהא גם בגט זכות להאשה ודו"ק בזה:

עוד אמרתי לבאר דברי הרי"ף ז"ל באופן אחר ובזה יסתלק תמיהתם של רבותינו בעלי התוס' ז"ל דכיון דאינו יכול לחזור בו ע"כ שחל הגט מעכשיו משבא ליד הזוכה והוא לפמ"ש בחידושי ואח"כ מצאתי להאחרונים ז"ל שהרגישו בזה. בהא דקיי"ל דגט שחרור בעי שיהי' כתוב לשמו דכיון דבגט שחרור כתוב הרי את קנוי לעצמך א"כ נהי דל"ח שטר שחרור מ"מ יקנה עצמו מתורת שטר דמה לי הוא מה לי אחר שאם כתב לו עבדי קנוי לך נקנה בשטר זה ויועיל א"כ עכ"פ לענין שלא יהא יכול עוד להשתעבד בו לדידן דס"ל דלא בעינן עבד איש ולשמואל דס"ל בגיטין דף מ' דבעינן עבד איש וכל שנפקע שעבודו יצא לגמרי לחירות גם לענין איסורא שיהי' מותר לישא בת חורין. ואמרתי דלכך לא מהני מתורת שטר דאין לו לעבד יד לזכות בשטרו דיד עבד כיד רבו דמי דדוקא לענין שטר שחרור דל"ב זכי' בהשטר רק שיתן לו לידו שייך לומר גיטו וידו באים כאחד שעם ביאתו לידו הוא משוחרר משא"כ לענין קני' מתורת שטר דבעינן שיזכ' מקודם בהשטר והרי לית לי' יד לזכות ולפ"ז בשחררו ע"י אחר אף אי לא הוי לשמו נהי דשטר שחרור לא הוי מ"מ קנה עצמו מתורת שטר. והנה התוס' ז"ל הקשו בגיטין דף י"ג אהא דאמרי' בש"ס שם דלר"מ חשוב שחרור חוב לעבדו משום שמפסידו משפח' כנענית ואף שמתירו בבת חורין עבדא בהפקירא ניחא ליה זילא ליה כו' דהרי בש"ס דכתובות דף י"א קאמרינן דודאי עבדא בהפקירא ניחא לי' והא רבנן פליגי עלי' דר"מ וסברי דזכות הוא לו דלית להו הך דהפקירא ניחא לי'. ותירצו דבאמת גם רבנן מודו דניחא לי' בהפקירא ורק דס"ל דגדול בעיניו זכות של הוצאתו משיעבוד לחירות מזכות הפקירא. עיין בדבריהם ז"ל ומעתה אמינא דדברי הרי"ף ז"ל רק לגבי שחרור אמורים ומשום דכיון דמזכ' לו ע"י אחר יש בגט שחרור שני עניינים מתורת גט שחרור וגם לענין שיקנ' עצמו מתורת שטר וכנ"ל וכיון דמתורת שטר ל"מ לדידן רק לענין סילוק השיעבוד שפיר אמרינן דלא ניחא לי' שיקנה לו השטר שחרור רק בתורת שטר דזה הוא לו זכות גמור שנסתלק השעבוד ומ"מ מותר בשפח' דלענין איסור לא מהני זה לדידן ואף דאסור בב"ח עבדא בהפקירא ניחא לי' משא"כ לענין שיקנה מתורת גט שחרור זה גם לרבנן חוב הוא לעבד דאחרי שכבר נסתלק שיעבוד האדון על ידי שזכה לו מתורת שטר השחרור חוב הוא לו שעתה מותר בשפחה ואם יזכה לו בתורת שחרור יאסור בשפח' דבכה"ג גם לרבנן חוב הוא לו דעבדא בהפקירא ניחא לי' וכנ"ל בשם התוס' ז"ל. ועיין בתוס' גיטין דף מ' ד"ה אותו העבד כו' גבי מפקיר עבדו שחלקו על רש"י ז"ל שכתבו דאסור בשניהם בשפחה וגם בב"ח דכיון דל"מ לענין איסור מותר בשפחה והביאו ראיות הרב' לדבר עייש"ה. ואפשר שמזה הטעם חזר בו רש"י ז"ל דלשיטתו א"א לחלק בכך וכמובן ודו"ק] ולכך אינו יכול לחזור בו לענין שיעבוד העבד. ומ"מ גיטא לענין איסור לא הוי עד דמטי לידי' והבן זה. ובזה יתבאר כמין חומר דברי הרי"ף ז"ל שכ' אח"כ להחזיק דבריו וזה"ל ואשכחן זכיה כי האי גוונא כדאמרינן לקמן הולך מנה לפלוני שאני חייב לו אמר רב חייב באחריותו ואם בא לחזור אינו חוזר ותמה עליו הר"ן ז"ל דאין הנדון דומה דהתם ודאי דינא היא דלא מפטר לי' מיני' דמלוה עד שיגיע הממון לידו דאי אמרינן מפטר חוב הוא לו כו'. ולפי הנ"ל עיקר ראייתו של הרי"ף ז"ל דבזכי' אחת יש לנו לומר ולחלק שיכול לזכות לו הענין שהוא זכות לו ולא הענין שהוא חובו ולזה מייתי ראי' מהך דהולך מנה לפלוני שאנו מחלקים ואמרינן דמהני לענין חזרה ול"מ לענין שיפטור הלוה דזה חוב הוא וכ"כ לענין שחרור אמרינן שזוכה לעבד מה שהוא מתורת שטר ולא מה שהוא מתורת שחרור וכנ"ל ודו"ק כי קצרתי ומעתה אם כה ואם כה לשני הביאורים הנ"ל בגט היכי שהוא זכות וזיכה לה גט בתורת זכי' גם הרי"ף ז"ל לא יחלוק דבעינן מטי לידה וכנ"ל וז"ב:

מהלין טעמי נ"ל להתיר באשה הנאסרת דמהני זיכוי הגט ומגורשת תיכף משעה שבא ליד הזוכה ואף לענין האשה אחרי שרוב המורים חלקו בהדיא על הרי"ף ז"ל וגם לדעתו ז"ל נראה ברור דאין חולק בכה"ג וכמש"ל וביחוד לענין הבעל מחשש חדרגמ"ה ז"ל לית דין צריך בושש דמהני הזיכוי שיהי' יכול לישא אחרת וזה ברור לדעתי לדינא. אמנם כל זאת בנאסרת ודאי שנתברר שזנתה דבזה ודאי הגט חשוב לה זכות שעתה אסורה היא לכל העולם וגם לבעלה וע"י הגט תשתרי לעלמא עכ"פ משא"כ בנ"ד דליכא בירור ועדים שזינתה ורק שהלכ' בראש פרוע ונסעה ביחד עם א"י וגם ישבה בבית הזונות וא"כ אף דמ"מ פשיטא דיכול לגרשה בשביל זה בע"כ גם אחר חדרגמ"ה משום דהוי עוברת על דת דמצוה לגרשה ואף דעוברת על דת בעי התראה הנה נודע דעת רש"י ז"ל דעוברת ע"ד משה אינה צריכ' התראה ן ועיין בקונט' הנדפס בשמי בספרו ה' של מרן זקני רשכ"י זצ"ל באה"ע סי' כ"א שישבתי דבריו ז"ל ופרקתי כל מה שהקשו ע"ז בטוב טעם ודעת] וביחוד ברגילה בכך הסכימו הפוסקים ז"ל דא"צ התראה כלל וביחוד דמה שישבה בקובה של זונות פשיטא דהוי עידי ביעור דאין לך דבר מכוער יותר מזה דגם ביצאו זא"ז ממקום אופל חשוב כיעור ומכ"ש מקום ובית הזונות שהוא מקום מיוחד לזנות וא"צ התראה וכמבואר כ"ז ברמב"ם ז"ל פכ"ד מהל' איסורי ביאה ובפוסקים ז"ל. אבל מ"מ כיון שאינה פה והוא רוצה לזכות לה גט לא מהני בכה"ג גם לענין חדרגמ"ה ז"ל דכיון שאין כופין אותו להוציאה אין כאן זכות ודאי דאולי ירצה לקיימה ולא מהני הזיכוי להיות מגורשת מעתה ונפל פיתא בבירא. וחתרתי לבקש לי עזר ע"פ מה שחקרתי בחידושי דכיון דעיקר הטעם דבאשה הנאסרת מהני זיכוי גט דהו"ל זכות הוא כמו שבארתי למעלה ועתה מצאתי להגאון בעל שבות יעקב שכתב כן דעתה היא אסורה לכ"ע וגם לבעלה וע"י הגט תהי' מותרת לעלמא ודלא כמו שכתבו קצת האחרונים ז"ל דהטעם דהוי זכות הוא משום דאם תזנה עוד לא תהיה באיסור א"א ומוטב שתאכל כו' דז"א לדעתי דבשביל שזינת' פעם אחת אינו ברור שרצונ' לזנות עוד שנדון בשביל זה שהגט הוא לה זכות ודאי אם הדירה בעלה כגון שאמר קונם תשמישך עלי ואח"כ זיכה לה גט אי מהני מטעם זה בעצמו שעתה אסור' גם לבעל' גם לכ"ע ואח"כ תשתרי לעלמא והעליתי דלא חשוב זכות ברור מטעם דיכול הבעל לשאול על נדרו ולדור עמה ואף בנדר עד"ר יש לו היתר דלדבר מצוה יש לו התרה. ומלבד זה דנתי טעם הפסד המזונות. ומעתה יש לשות עצות בנ"ד שיאסר הבעל עליו בקונם תשמישה עליו עד"ר ושפיר א"כ יועיל הזיכוי כיון שנאסר' עליו וא"י לקיימה עוד דבנ"ד כיון שיש מצוה וחיוב עליו לגרשה אין התרה לנדרו שנדר עד"ר ואף שלא עד"ר דעת הרבה פוסקים דאין מתירין נדר שהוא לקיום מצוה אלא שיש לדבר הרבה עוד בזה ומזונותיה בלא"ה אבדה בנ"ד והוי לי' א"כ הגט זכות גמור. ומה שגורם בנדרו שתהי' מוכרחת לקבל גט אין חשש בנ"ד שיוכל לגרשה בע"כ אף אחר חדרגמ"ה ז"ל וכנ"ל בשם הפוסקים ז"ל:

וכאשר הרציתי דברי אלה לפני חתני ידיד עז הרב ני' שאלני דאחרי שאני מחליט דעיקר הטעם דנאסרת הוי זכות הוא משום דעתה אסורה לכ"ע גם לבעל. נסתר איפוא מה שכתבתי ואמרתי שכנרא' זה דעת הרמ"א ז"ל דאף אם נחמיר לגבי דידה דבעינן שיבא הגט לידה משום חומר איסור א"א אין להחמיר כלל לגבי דידי' לענין חדרגמ"ה ז"ל דקיל דכיון דמחמירים לגבי דידה שלא תנשא בגט זה שוב אין לה זכות עתה ע"י הגט שלא תוכל להנשא בו ולא הוי גיטא גם לענין חדרגמ"ה ובשלמא אם נאמר דהזכות היא כמ"ש קצת האחרונים ז"ל שאם תעבור ותזנה לא תהי' א"א שפיר נוכל לחלק בכך דאף שמחמירים שלא תנשא בגט זה עתה מ"מ קיל איסורא אם תזנה אחרי שהעיקר כדעת רוב הפוסקים המקילים והוי לה זכות ולא מחמירי' לחוש לדעת המחמירים לענין חדרגמ"ה ז"ל משא"כ אי נימא כטעם הראשון אין לסמוך על המקילין כיון שמ"מ מחמירים לגבי דידה ל"ה זכות ול"ה גיטא גם לדעתם ז"ל. והשבתי לו דמלבד די"ל דכיון דעיקר החומרא היא משום דעת הרי"ף ז"ל דל"ה גיטא עד דמטי לידה וכיון דגם לדעתו אינו יכול לחזור בו שפיר הוי זכות שא"י עוד לחזור ותתגרש כשיגיע לידה עכ"פ ואף דלא דמי לגמרי להך דשיחרור דהתם יש חשש חזרה שלא ירצה לשחררו עוד ולהשתעבד בו משא"כ באשה הנאסרת דאסורה עליו מ"מ יש חשש שיחזור בו כדי לצערה וחשוב זה שא"י לחזור זכות לה. הנה לדעתי עיקר מה שאנו דנין הוא על עצמות הגירושין אם הם לה זכות וכל שרצונ' להתגרש מהני הזיכוי ולא איכפת לן מה שאנו מחמירין עלי' אח"כ והבאתי ראי' ברורה לזה מדברי הר"ן ז"ל גיטין פרק התקבל שכת' במזכה גט לאשתו במקום יבם וכ"כ במקום קטטה אם מת חולצת ולא מתיבמת דשני האיבעיות אלו לא נפשטו ועיין ב"י ז"ל סי' ק"מ מ"ש בביאור דבריו ז"ל והביא דעתו ז"ל בשלחנו הטהור שם בשם י"א דהויא ספק מגורשת עייש"ה ואמאי לא נימא דכיון דמ"מ לא תוכל להנשא ותהי' אגודה בין משום ספיקא לא הוי זכות כלל ואין כאן גירושין כלל ובשלמא בהך דמזכה גט לאשתו במקום יבם ניחא דא"נ דסניא לי' ליבם גם הספק גירושין הוי לה זכות שלא יוכל ליבמה עוד ותחליץ אבל בדהך במקום קטטה מה נ"מ לה ואיזה זכות יש לה בגט ספק [ומדברי הר"ן ז"ל יש להביא ראי' ממש"ל דהך דמזכה במקום יבם הוא רק בגט ע"ת ולא במזכה לה גט סתם במקום שאין לו בנים דאל"כ מה בא להשמיענו דגם במקום קטטה חולצת ולא מתיבמת דבלא"ה כיון שבת יבום היא הו"ל במקום יבם ומה צורך לקטטה ויש לי בזה הרהורי דברים הרב' אולם לא באו עוד אצלי בכור הבחינה בשגם אכ"מ ביאורם] אלא ודאי כמ"ש דעיקר מה שאנו דנין לענין זיכוי הוא על עצמות הגירושין אם המה לה זכות אם אין ולא על מה שיהי' הדין אחר הזיכוי וכנ"ל וזה ראי' נכונה וברורה לדעתי ודו"ק:

עוד אמינא והוא העיקר דהא דמחמירים לפ"ז לגבי דידה וכנ"ל בביאור דעת הרמ"א ז"ל לאו היינו שלא תוכל להנשא כלל עתה בגט זה ורק עצהיו"ט החמיר לומר שתחוש להמתין עד שיבא הגט לידה אבל היכי שנאבד הגט וכדומ' גם לגבה אין להחמיר לחוש לדעת הרי"ף ז"ל נגד דעת כל הפוסקים וביחוד לפמש"ל דבזכי בגט גם הרי"ף מודה עמש"ל טעמו ונימוקו וכיון שכן שפיר חשוב לה זכות ושפיר י"ל כנ"ל א"כ דלגבי דידי' לענין חדרגמ"ה ז"ל אין להחמיר כלל. שוב ראיתי דע"כ אנו צריכין לומר כן דאל"כ בלא"ה אין לחלק בינו לבינה לענין חדרגמ"ה ז"ל דפשיטא דכל שהיא אגודה בי' ומעוכבת להנשא בשבילו דאסור לו לישא עלי' אחרת מחדרגמ"ה ז"ל הגע עצמך לדעת הסוברים דספק חרם להקל דלא עדיף מספק הלמ"מ אחרי שכל ענינו הוא מדברי קבלה ועיין נו"ב ז"ל אם מגרש אדם את אשתו ספק גירושין תהי' היא אסורה להנשא והוא יהי' מותר לישא אחרת אף אחר חדרגמ"ה ז"ל א"כ לקתה מדת הדין וע"כ שכן הי' תקנת רגמ"ה דכל שהיא אסורה להנשא גם הוא אסור לו לישא אחרת דעדיין יחשב לו שתי נשים. ורק דא"נ דגם היא מותרת באמת להנשא ורק דלכתחיל' יש קצת חומר מחמת איסור א"א דחמיר טובא לגבה דידה לנהוג ס"ל דיש להמתין ער שיבא גיטה לידה יש לומר ולחלק בכך דכיון דאינה אגודה עוד בו מותר לו לישא אחרת אף לכתחל' דאין להחמיר כ"כ בחדרגמ"ה דקיל וזה ברור.

אולם דא עקתא בנ"ד שנגבה כל העדות שלא בפני האשה והבעל וכבר הסכימו הפוסקים דלאסר אשה על בעלה גם בדיעבד ל"מ כשנגבה העדות שלא בפני בע"ד לכ"ע עיין ב"ש סי' י"א ס"ק ט"ז ואם אמנם ידעתי כי קצת האחרונים ומכללן הגאון בעל נוב"י מ"ק סי' ע"ב חולקים בזה אין כי דעת רוב הפוסקים ומאן ספין ומאן רקיע לדון כנגדה ועיין בנוב"י שם שהביא דמהני לאסור על בעלה קבלת עדות שלא בפני בע"ד מש"ס דסנהדרין דף מ"א דפריך התם אשה חבירה דמקטלא לריב"י היכי משכחת לה דהרי הו"ל עדות שאי אתה יכול להזימה דיכולים למימר לאוסרה על בעלה שאנו והרי משכחת לה כשהעידו שלא בפני הבעל ורק בפני האשה ואז בודאי באו להורגה דאינה נאסרת על בעלה בקבלת עדות כזה אלא ודאי דגם לאוסרה מהני קבלת עדות שלא בפני בע"ד עכת"ד. ולכאור' עלה על לבי לסתור ראיתו זאת דאם נאמר דל"מ קבלת עדות לענין שתאסר גם שלא בפני הבעל ע"כ דה"ט משום דהאשה היא שדה של הבעל וחשוב הוא ג"כ בע"ד וא"כ גם לענין הדין שידונו אותה להריגה בעינן שיגבה העדות גם בפני הבעל ומה נ"מ לענין הבעל אם אנו אוסרים אשתו עליו או שאנו הורגין אות' כן עלה על לבי בראשית ההשקפה ובתחלת העיון. אמנם אחר בינותי לא מצאתי בשום מקום גילוי לחידוש דין זה שאם באנו לדון אשה נשואה לבעל למיתה שנצטרך לגבות העדים גם בפני הבעל ורק גבי עבד מצינו בש"ס דסנהדרין דף י"ט בהך דעבדא דינאי המלך דקטיל נפשא שהוצרכו לגבות העדות בפני ינאי. ואשר ע"כ אמינא דבאמת שפיר יש לחלק בין אשה לעבד דעבד גופו קנוי לו לגמרי והוא כשורו דכתיב בהדיא והועד בבעליו משא"כ אשה דאינה קנוי' לו ורק שהיא משועבדת לבעל עיין שם דגיטין ר"פ הזורק ידה גופא מי לא קניא לי' לבעל נהי דקני לי' למעשה ידי' גופא מי קני' לי' אלא יד עבד קא קשיא לי' עייש"ה ולכך לענין דין מיתה א"צ שיהי' גביות העדות בפני הבעל כלל דאף שהדבר נוגע גם לו אחרי שהיא משועבדת לו מ"מ לא מצינו שבשביל זה יצטרך להיות בפניו דכי נימא דביצא ערעור על שדה אחת ערעור דגזלנותא שנצטרך לגבות העדות גם בפני הבע"ח שיש להם שיעבוד נכסים זה לא מצינו בשום מקום בש"ס ופוסקים הראשונים ואף גם האחרונים ז"ל וע"כ דבשביל שיש לו שיעבוד לא מיקרי בע"ד והא דבעינן בעדות לאסרה על בעלה שיהי' בפני הבעל דוקא לאו מטעם זה דהדבר נוגע גם לו שמשועבדת לו קאתינן עלה ורק מטעם שגוף עדות זה הוא נגד שעבודו לאסרה עליו ולהפקיע שיעבודו וכיון שגוף הדין הוא נגד שעבודו חשוב הוא ג"כ בעל דין משא"כ לענין דין מיתה האשה שעיקר העדות הוא עלי' ורק שנוגע גם לשעבודו שפיר דמי להך דשדה שיצא עליו ערעור שא"צ לגבות העדות שיהי' גם בפני המלוים וכנ"ל וא"כ דברי הנוב"י ז"ל איפוא בראיתו זאת קיימים. אולם עכ"ז לדינא אין ראי' זו מכרחת כ"כ לדחות ולסתור בזה דעת רוב הפוסקים דבלא"ה מצי לאשכוחי גווני טובי שלא יהי' להם להעדים מקום לומר לאוסרה על בעלה באנו כגון שמת הבעל וכדומה וכנ"ל ע"כ דבאמת י"ל הכי וכמ"ש התוס' ז"ל בהך דלאוסר' על בועלה שני באנו דנוכל לאוקמי בשאין יודעין עם מי זינתה עיי"ש:

והנה לכאורה עלה על לבי לומר דהא דגרע עדות לאסור אשה על בעלה שנגבה שלא בפני בע"ד מד"מ שלא תועיל לכ"ע גם בדעבד לדעת הפוסקים הנ"ל הוא רק בעידי זנות ממש שע"י עדות זה אנו באים להחזיק' בחזקת סוטה גמורה ולהוציא' בב"ד מתחת בעלה משא"כ בעידי כיעור וכנ"ד שאין מחזיקין אותה בזה לסוטה שזינתה ורק חששא בעלמא היא דמה"ט אין כופין להוציא ורק שמצוה להבעל לגרשה ואינו רק קצת לאפרושי מאיסורא י"ל דלא בעינן שיהי' הקבלת עדות בניה דוקא ועכ"פ בדיעבד מהני והוספתי לפ"ז לומר ולחלק גם בעידי זנות בין שלא בפני האשה ובין שלא בפני הבעל דדוקא שלא בפני האשה לא מהני בדיעבד לכ"ע שעי"ז אנו רוצים להחזיק' לסוטה מנאפת תחת אישה משא"כ לגבי הבעל דאף שאנו רוצין להפקיע שעבודו מ"מ חשוב רק כדיני ממונות דמהני בדיעבד עכ"פ לדעת הרבה פוסקים ונסתר לפ"ז ראיית הנוב"י ז"ל מהך דסנהדרין דמ"מ יוכלו לומר לאסרה באנו דאחרי שכבר יהי' נגבה העדות תאסר אף שהי' שלא בפני הבעל וכנ"ל. ואמרתי לכאורה להביא ראי' לזה דרק בעדי זנות ממש דמחזקינן אותה ע"י העדות לסוטה גמורה לא מהני שלא בפני האשה אבל לא היכי שאינו רק חששא בעלמא לענין מצוה מטעם עידי כיעור דהרי גם בקלא דלא פסק לחוד קיי"ל הכי דמצוה לגרשה עיין בב"ש סי' י"א שם דבע"כ אי קלא דלא פסיק אם כבר גרשה בעלה לא יחזור ומכ"ש דאיכא מצוה לכתחלה והרי קלא דלא פסיק לא הוי גביית עדות בב"ד כלל וכי עדיף מקבלת עדות שלא בפני בע"ד. אולם אחר העיון אין מזה ראיה דקלא דלא פסיק הוא מסוג דבר ידוע לכל דאינו מענין עדות וכמ"ש הקדמונים ז"ל דבזה לא אמרי' תרי כמאה ורק דכיון דלא הוי רק קלא אין כופין להוציא והבן זה. וקצת ראי' לזה דהרי לדעת השאלתות בע"כ לחוד אין מוציאין מבעל ועם קלא דלא פסיק מוציאין הרי דקלא דלא פסיק מועיל גם להחשיב כעדי טומאה ממש ולהחזיקה כסוטה גמורה אף דשלא בפני בע"ד לא מהני אלא ודאי כנ"ל דקדל"פ מסוג אחר הוא ודו"ק [כתבתי קצת ראי' די"ל דע"י צירוף שאני ויש לדבר בזה אולם ליראת האריכות אשים מחסום לעטי]:

אמנם אחר העיון והתבוננות בדברי הפוסקים ראיתי דכ"ז ליתא דאין הטעם דמשוי עדות לאסור על בעלה לדיני נפשות משום דמחזקינן לה ע"י העדות לסוטה ומנאפת דהרי לדעת הריב"ש ודעמי' ז"ל גם לפסול אדם א"צ דוקא בפני בע"ד ועיין חו"מ סי' ל"ח ורק דעיקר הטעם הוא משום דהוי צערא דגופא ואין לחלק איפוא בין עדי טומאה לעידי כיעור דהוי רק מטעם חששא וכמו כן בין האשה להבעל וכמובן ודו"ק בכ"ז כי קצרתי.

**(מלחמות אריה בספרי מצפה אריה סי' ל"ו כתבתי תשובה ארוכה על הענין הלז ומשם תדרשנו אך אחת היא אשר אמרתי להזכיר כאן מה שהערותי שם דכאן אין חסרון כלל מה שנתקבל העדות שלא בפני הבעל והאשה לענין מה שאנו דנין עכשיו להתיר את הבעל לישא אשה אחרת אפילו אי נימא דלא מהני לענין לאסור אותה על בעלה מ"מ לענין היתר לישא אשה אחרת שפיר מהני וכתבתי שם ראי' מושכלת מב"ק מ"א וכתבתי שאח"כ מצאתי בתשו' דברי ריבות סי', רכ"ו שכתב בשם הרשב"א ז"ל כן בהדי' ע"ש אך עתה התבוננתי שיש להביא ראי' מגמרא מפורשת בכתובות כ' ע"א דאמרינן התם דאין מזימים את העדים אלא בפניהם ומכחישין את העדים שלא בפניהם והזמה שלא בפניהם נהי דהזמה לא הוי הכחשה מיהו הוי וכן פסק הרמב"ם ז"ל בפ' י"ח מה' עדות ע"ש ועיין בשט"מ שם הרי מבואר בהדי' דאע"ג דהגב"ע נוגע להזמת העדים דלא מהני מחמת דהוי שלא בפניהם מ"מ מקבלין עדותן שיהי' מהני למה שבין המלוה והלוה א"כ הכא נמי אף אי נימא דלא מהני לענין לאסרה לבעלה מ"מ מהני להתיר חדרגמ"ה שזה אינו רק שאלה הנוגע לאיסור והיתר וז"ב:)** והנה כפי שאמר לי הבעל המוכ"ז אבינה מדבריו כי הי' בל"ז קלא דלא פסיק ואם כן הוא אין אנו צריכין להעדאת העדים כלל לענין שיהי' מצוה לגרשה וכ"כ לענין חדרגמ"ה לענין גירושין בע"כ וכנ"ל אך לא אוכל לדון על פי דבריו בשגם שהמה באו מעורבבים הרבה. סיומא דהך פסקא אם אמת נכון הדבר כי הי' קלא דלא פסיק שזינתה שלא ע"י העדים ויראה כת"ה כי קשה הרבה לפני האיש הזה להשיג התרת מאה רבנים כמבואר בהתקנה אז דעתי מסכמת לעשות לו תקנה באופן זה שידור קונם גופה לתשמיש עליו עד"ר ואח"כ יזכה לה גט ע"י אחר בזכי וכנ"ל דבאופן זה הגט זכות הוא לה ואח"כ יחזור ויקבלנו ויתננו לידו בתורת שליח להולכה וכנ"ל דלגבי דידה יש להחמיר לכתחלה ועיין בגוף התקנות בתשובות מהר"ם מרוטינבורג ז"ל דגם לענין היתר גט בע"כ צריך היתר ג' קהלות היינו שלשה בתי דינים בשלשה קהלות שיתאספו יחד בכנופיא הב"ד ועוד שאר לומדים בכל עיר ועיר מהשלשה האלה וא"כ אחרי שבנ"ד ע"י נדרו הוא גורם לה שתהי' מוכרחת לקבל גט צריך עכ"פ היתר ג' קהילות כאמור:

אמנם אי לא הוי קלא דלא פסיק שלא על ידי העדים אין אני מהמנוים להתיר לו לישא אשה אחרת רק ע"י היתר מאה רבנים מג' מלכיות דוקא דאף שנמצא בתקנה אחת במהר"מ שם שכתב שם ג' ארצות וזה נסבה שמקצת מהאחרונים ז"ל החליטו דדי שלשה מדינות אף תחת יד מלך אחד ובאמת דלשון ארצות נוכל לפרש כן וכדתנן ג' ארצות לחזקה יהודה ועבר הירדן והגליל אולם ילמד סתום מהמפורש בתקנת ר"ת באגודת חכמי צרפת ז"ל למעלה בדף הסמוך במהר"ם ז"ל שם דצריך מאה רבנים מג' מלכיות אוניואה ולומברדיאה וצרפת ועיין שם בתקנה השני' שיש הוספה על הראשונה שיהי' מג' ארצות ומג' קהלות ואפשר לומר לדעתי שהוסיפו אח"כ זאת אולי הי' טעם חדרגמ"ה גם משום לתא דגט בע"כ שע"י הקטטות תקבל גט שלא ברצונה. ויען שבתקנת גט בע"כ גזרו שלא להתיר רק ע"י ג' קהלות הוסיפו גם בזה שמלבד מה שיתלקטו על ההיתר דב' נשים מאה רבנים צריך ג"כ ג' קהלות דהיינו לדעתי שלשה בתי דינין וכאמור למעלה ובלי מאה רבנים וכנ"ל מג' מלכיות וג' קהילות אף שיש מקילין במקום מצוה וכנ"ד שיושב בלי אשה ויש חשש הרהורא אין להקל נגד הסכמת רוב הפוסקים האחרונים ז"ל ואך ע"ד השלשת הכתובה דעתי נוטה ואני נמנה להקל בנ"ד אחרי שברחה במרד ובמעל מבית בעלה זה יותר משנה והפסידה א"כ כתובתה מטעם מורדת ואף דמורדת צריכה התראה הנה כבר כתב הגאון בעל חתם סופר ז"ל אה"ע ח"ב סי' צ"ט דהיכא שברחה וא"א להתרות אין ההתראה מעכב ואם אמנם לא ידעתי מאין לו זה עכ"ז אחרי שהגאון הנ"ל כתב כן בפשיטות אין ספיקא דידי מוציא מידי ודאי של הגאון בעל חת"ס ז"ל ולא ראינו אין ראי' וביחוד בנ"ד שיש לנו עוד צדדים וסניפים להקל. דעת האחרונים ז"ל שהבאתי דמהני קבלת עדות גם שלא בפני בע"ד בדיעבד גם לענין שתאסר לבעלה ולדעתם הפסידה א"כ כתובתה מטעם העידי כיעור וגם דעת המקילין דבמקום מצוה וגדר עבירה חשש הרהורא לא גזר רגמ"ה ז"ל כלל ואף שבשני הדברים האלו רבו המחמירים עכ"ז סניף להתיר מיהא הוי וגם זו"ז בדברי הרמ"א ז"ל שהחליט בתשובותיו דכיון שלענין שתאסר על בעלה ל"מ גם בדיעבד אם נגבה העדות שלא בפניה גם לענין הפסדת הכתובה ל"מ עדותן ויש עוד לדבר הרבה דאין זה ברור עוד כ"כ ובצירוף כל הטעמים האלה פשיטא שאין להחמיר ולעגנו בשביל השלשת כתובתה והנלפע"ד כתבתי:

תוכן העניינים

ברכת רצה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה