אור ברסלב

ברכת ראש ברכות· רבי אשר הכהן משערשוב וטיקטין

דף נט.

דף נח.

גמרא ועל הברקים כו' מאי ברקים אמר רבא ברקא. נ"ל דלאו לשון שאלה הוא הלא זיל קרי בי רב הוא רק לברר הדבר על איזה ברקים מברך. או י"ל דק"ל על מה דמפסיק ברוח בין רעמים לברקים הבאים יחד כדאמרינן לעיל דבריק ברקא ומנהמי ענני זה לזה ובא רבא לפרש דלאו דוקא זה הברקא תקיפא דבריק בענני רק סתם ברקא ואולי צ"ל ברקאי כהך דתנן ביומא (דף כח) הרואה אומר, ברקאי ופירש"י לשון צהר כו' וכוונתו דשם ברק הוא לאו דוקא ברק של אש כפירש"י לעיל ד"ה ברקא תקיפא כמאה"כ ומן האש יוצא ברק רק הוא מלשון צהר שהאיר השחר. וע"ע שם ברש"י ד"ה עלה ברקאי האיר יותר מברק וכ"ה כאן ברש"י לשון מבריק צהר (כצ"ל וט"ס נהר וזה קרוב לטעות בכתב רש"י). וראיתי ברש"י יחזקאל (דף כא) למען היות ברק וכן בנחום (ג') וברק חנית פירש"י בלעז פלונדרש (והוא מלשון בלאש"ץ בל"א) אבל כאן תירגם לשון הארה ולפ"ז נראה דעל הברקים הנראה בקיץ בלילה בלי מטר דמב"ע. וראיתי בח"א כתב שמעתי דע"ז אינו מברך וכן שמעתי אומרים שזה בא מחמת החום ולמ"ש אינו כן. וכ"נ עוד מרש"י שכתב על ברקא יתידאי וירוקא וחיורי כולהי קשיין שאינם של ברכה ור"ל דלהכי אינו מב"ע ולא הוציא מכללו ברקא דמחמת החום ש"מ דלכולהו מברך, ואולי מפני שהעולם אינם מבינים באלו שאינו מברך לזה לא נהגו לברך כי אם על הברקים הבאים ממטר כדכתיב ברקים למטר עשה ומשמע דהנך דחשיב רבא אינם באים במטר מ"מ לדינא נראה דעל כל הברקים המאירים מב"ע כנ"ל: שם אר"פ הלכך נימרינהו לתרווייהו זוכר הברית ונאמן בבריתו כו'. לבאר שלש אלה מה ענינם. אכתוב מש"כ (בפ' נח) בדבר הקשת. וממוצא דבר ישכיל ענין ברכה זו על מה נרמוז בכפל הענין במ"ש. כתוב בסדר נח ויאמר אלקים אל נח גו'. הדקדוקים רבו כמו רבו בכפל הדברים במלות שונות ואפרוט קצתם. (א) ואני הנני מקים את בריתי אתכם גו' ואת כל נפש גו'. והקימותי את בריתי גו' הך והקימותי גו' למותר ולא עוד אלא שמגרע דמתחלה חשב כל נפש תי' ואח"כ אתכם לבד. (ג) עוד הפעם ויאמר אלקים זאת אות גו' ובין, כל נפש חיה. (ד) את קשתי נתתי אתן היל"ל והיתה לאות ברית ביני ובין הארץ ולא חשיב כאן אדם ונפש חיה. (ו) ונראתה הקשת בענן וזכרתי גו' ביניכם ובין כל נפש חיה גו' לשחת כל בשר נראה כמיותר בכפל דברים. (ז) לזכור ברית עולם היל"ל לעולם. (ח) בין אלקים ובין כל נפש חיה עיין רש"י (ט) ובין כל בשר אשר על הארץ נראה כמיותר כי מי כל בשר עלה לשמים. (י) עוד הפעם ויאמר אלקים זאת אות גו' פירש"י הראהו הקשת. למאי הראהו. וגם כאן כתיב כל בשר אשר על הארץ. ועוד יבין המעיין מתוך דברינו. ונקדים מה שאמרתי לתשובת האפיקורסים מה זה האות בראיית הקשת הרי הוא ככל פלאות הטבע הנעשה על הארץ ולא ניכר בהם אות. דהנה החוקרים יגעו גם ייעפו למצוא סדר הטבע המוטבע מאת הבורא ית"ש אבל לא על טעמי פלאי הטבע על מה נברא כך ולא באופן אחר הלא זה נעלמה מעין כל חי כמאמר החכם אילו ידעתיו הייתיו. אך ענין הקשת ביאר ה' בעצמו טעמו של דבר על מה נבראת כך ואמר והיתה לאות ברית ביני וביניכם ונמצא בספרים טעם ענין זה ואר"ל רק לפרש סדר הכתובים. דהנה אחר המבול כאשר רצה ה' להקים הברית בינו ובין כל נפש חיה שלא יוסיף עוד להכות כל חי הקים בריתו אופן בתוך האופן. וכי הוא זה כאשר האדם יהיה במצב הטוב כפי רצון ה' אז יתבסם כל העולם אף בכל נפש חיה כרצון ה' בראשית הבריאה אך כאשר בני אדם ישחיתו דרכם ויוצרכו לקיום הברית אז יפעול הברית לבל ישחית כולם כאשר עשה במי המבול ומ"מ יתקללו ויוחסרו מאיכותם אף נפש כל חי כמאמר הכ' אכלה חית השדה גו'. ועל ד"ז נראה הקשת. והיינו אם הקשת יראה לעין כל. מראה שאין העולם במצב הטוב. ואם לא נראה לעין כדורו של רשב"י רק גלוי לפני יוצר כל בשמים ממעל כפי טבע הבריאה הוא סימן שכל העולם במצב הטוב. ותפעול אות הקשת לכל בשר אשר בו נפש חיה שגם הם יהיו טבעם כעת רצות ה' בתחלת הבריאה. ועפ"י זה יבואר התכת הכתובים דבר דבור על אפנו. ויאמר אלקים הנני מקים את בריתי אתכם ואת זרעכם ואת כל נפש החיה (ועוד זאת, לכל חית הארץ וקאי על ראשית הפסוק הנני מקים) ור"ל דחשב שני דברים מה שנוגע לאדם בכלל על כל נפש החיה ועוד זאת הקמת ברית הנוגע לכל חית הארץ לבד האדם ומפרש והולך והקימותי את בריתי אתכם (ר"ל כשאתם בעצמכם תצטרכו להקמת ברית אז יהיה באופן) שלא יכרת כל בשר ומ"מ יתקללו ויחסרו ממצב טוב הבריאה. ויאמר אלקים זאת אות הברית גו' לדורות עולם דרת כתיב חסר שזה הברית תלוי כפי הדור ומפרש את קשתי נתתי בענן (ר"ל שנתן כבר בעת טבע הבריאה) והיתה לאות ברית ביני ובין הארץ שמאז בעת בריאת הארץ כאשר המאורות נחלו ברביעי עד לא נברא אדם ונפש כל חי נברא בטבעו שתהיה הקשת לאות ברית שתעמוד הארץ במצב הטוב. והיה בענני ענן על הארץ ונראתה הקשת בענן (שתתראה לעין כל וזה סימן שגם האדם נצרך לקיום הברית). וזכרתי את בריתי ביני וביניכם ובין כל נפש חיה (באופן זה אשר) לא יהיה מבול לשחת כל בשר (ומ"מ יוחסרו מטוב מצב הבריאה אך אם) והיתה הקשת בענן (שלא תתראה לעין כל רק תהיה בענן) וראיתיה (באופן זה) לזכור ברית עולם בין אלקים ובין כל נפש חיה אשר על הארץ (ר"ל שיזכור הברית אשר מעולם בעת הבריאה בינו ובין כל נפש חיה מקודם בריאת האדם שיהיו גם הם במצב הטוב כיון שהאדם עושה רצון קונו וא"צ לעצמו הברית ולכן לא אמר כאן ביני וביניכם) וכה יתפרש שיזכור בריתו אשר מעולם בינו ובין כל נפש חיה בריתו אשר היתה מאז על הארץ כמאמר הכתוב והיתה לאות ברית ביני ובין הארץ והנה מראה הקשת הנראה ידוע לעין כל עוד ויאמר אלקים, אל נח זאת אות הברית אשר הקימתי ביני ובין כל בשר אשר על הארץ שהראה לו גם טבע הקשת בעת שאינו נראה, רק כענין והיתה הקשת בענן שכ"ל שהיה מאז על הארץ וא"ש הדקדוקים הנ"ל ואולי כיון זה במאמר ריב"ל לעיל (דף נט) הרואה את הקשת בענן צריך שיפול על פניו דר"ל על מראה הקשת בתוך הענן באות הברית הנראה לזכי העין כעין ריב"ל כי אות הקשת הנראה לעין כל לא נראה בימי ריב"ל כדאי' בכתובות (דף עז ע"ב) אך לסי' טוב עלה במערבא דמחזי כו' דלאו כל אדם מבין ע"ז. ועפ"ז זה מבואר ענין הברכה זוכר הברית הוא אות הברית אשר על הארץ בתחלת הבריאה כמאמר הכתוב לזכור ברית עולם כמו שכ"ל ונאמן בבריתו הוא הברית שהקים לנח הנני מקים את בריתי. וקיים במאמרו שאמר אל לבו לא אוסיף לקלל גו' קודם הקמת הברית. וכן לגירסת התוס'. וקיים בשבועתו שכפל הדבר ולא אוסיף להכות לשבועה כפי' רש"י שם:

ע"ב גמרא הלכך נימרינהו לתרווייהו רוב ההודאות אל ההודאות. עיין תר"י. ול"נ דה"ט לפי דאל ההודאות י"ל על מצב זמן תמידי שתמיד יש להודות לה' ואיני במשמע על ריבוי הודאות מכמה מיני טובות המחדש בכל יום לז"א תרתי שהוא אל ההודאות בריבוי מיני הודאות שונות. וזה נמי כוונת תוס' בישתבח לומר גדול בתשבחות אל ההודאות ור"ל להודות לה' על גדולות מיני שבח וד' רש"א דחוק אח"כ ראיתי ברש"י תענית (דף ז') ד"ה למימרינהו כו' כמרבית ההודאות כו' וכ"כ בישתבח גדול בתשבחות אל ההודאות מורין כמ"ש:

שם הא דאתא פורתא הא דאתא טובא ואי"א כו'. לפירש"י דפורתא אומר מודים חשב פורתא משיצא חתן כו' כדאיתא לעיל וטובא היינו כדי רביעה כדאיתא בתענית (דף ו'). ולפ"ז כדמשני הא והא דאתא טובא ר"ל אפי' טובא וה"ה בפורתא משיצא חתן לקראת כלה דמב"ע כדאמר לעיל. וקמ"ל דברכת מודים אפי' בטובא. דלא נימא כדס"ד בל"ק דרק בפורתא יאמר מודים. ולולי פירש"י י"ל איפכא הא דאתא פורתא ר"ל במתני' דמברך הטומ"ט על פורתא אף קודם שיצא חתן כו' דמטובו חיינו והא דאתא טובא עד שיצא חתן מברך מודים על ריבוי הטובה ברוב ההודאות דלפי' רש"י הק"ל היינו בשורות טובות דלא תהא שמיעה גדולה מראיה דחזו מחזי. אך לפי' זה קמ"ל דגשמים יש לו איזה ענין פרטי דבעי עוד שיעורא להטבה זו ואמר עוד הא והא דאתא טובא דגם לברכת הטומ"ט בעינן עד שיצא חתן. ובזה מיושב דעת הרי"ף והרא"ש מקושית הצל"ח ע"ש והוא משום דפסק כלישנא ב' דזו"ז דאתא טובא משיצא חתן. ולז"כ הרי"ף כדכתבנוה במס' תענית דשם כתב הך משיצא חתן כו' וצ"ל דהא דאמר הש"ס לעיל מאי מברך לאו בדרך שאלה דהא י"ל דקאי אמתני' דמברך הטוה"מ רק הוא לברר הדבר דר"י ס"ל ברכת מודים וכמוהו הרבה עיין תוס' ר"פ אלו מציאות: שם אית ליה ארעא הטוה"מ מברך והתניא בנה כו'. (א) הדבר יפלא למה הקשה מברייתא ולא ממתני' גם למה הביא הש"ס הך סיומא דשלו ושל אחרים הא זה תברא להקושיא וכדמתרץ ליה. גם מה שהביא ראי' מברייתא דקצרו של דבר כו' מאי אולמיה זה מהך דשלו ושל אחרים והנ"ל בפשי' כוונת רש"י שהביא תתלה פירוש הברייתא דבנה כו' ואח"ז כתב ה"ג והתניא כו' להורות דזה חיליה דפי' הא דאי"ל שותפות דר"ל בכלל הטבה ולא כפי' הרי"ף שיהא יחד שותפות בהטובה דלהכי לא הקשה ממתני' דידע שפיר שיש לחלק בין טובת עצמו לטובת כללי דגשמים הם טובת הכלל ורק מהברייתא ק"ל דתנא בקנה או בנה לעצמו אומר שהחיינו ודומיא דהכי מיירי ג"כ בסיפא בבנה לעצמו ושל אחרים הטומ"ט משמע שיהא אחרים עמו בטובתו ומשני דלא כ"ה רק דתלי אם יש שותפות כללי בהטובה והביא ראי' מדתניא דרך כלל. קצרו של דבר על שלו הוא אומר שהחיינו דבר שאינו נוגע הטובה רק אליו על שלו ועל של חבירו הטוב והמטיב ומשמע בכלל טובת העולם דלא נקט בקנה ובנה לו ולאחרים וגם נקט על שלו ועל של חבירו ולא נקט שלו ושל חבירו משמע אף שאין שותף עמו. וי"ל לשון הברייתא בזה דנקט, ברישא הוא אומר שהחיינו שאינו נוגע רק אליו לבד לפרש"י ורק הוא לבד מברך ובסיפא דהוא טובת כללי עם אחרים נקט אומר דכל אחד מברך הטומ"ט ולשי' הרי"ף דס"ל דבעינן שיהא שותף עמו בטובתו צ"ל דמשני דאה"נ דגם בגשמים לא תלינן בין אית ליה ארעא לבד רק באית ליה בשותפות או לא. והביא ראי' מדתניא קצרו של דבר על שלו כו' משמע דכללא כייל לכ"ד דומיא דבנה וקנה דרישא דמיירי בשותפות. ועד"ז א"ש גם הסוגיא להלן דפריך מילדה כו' ולא ק"ל ממתני' דבנה כו' לפי דס"ד דמיירי אפי' במתה אשתו שאינה בטובתו רק טובת כללי שהשאירה זכר עיין בב"י (סי' רכ"ג ובט"ז שם) וכן ביורש ס"ד אפי' במחלק נכסיו על פיו כמ"ש הרא"ש וכן בשינוי יין טוב הוה ההטבה בכלל העולם ורק למאי דמתרץ דבעי שותפות עמו בהטובה ק"ל. ומשני דהנך נמי מיירי בגוונא דיש שותפות בטובתו וכדמפרש ביולדת ואינך וא"ש. (ב) עוי"ל באופן אחר דהנה התוס' הביאו הירושלמי קנה אומר שהחיינו נותן לו אומר הטומ"ט וזה נגד הש"ס דידן דאינו אומר הטומ"ט אלא בדאיכא אחרינא בהדיה ותירץ הרא"ש דבמתנה איכא הנאה להנותן ע"ש. ובמ"א (סי' רכג ס"ק ח') תמה ע"ז הא ברפ"ק דקידושין אמרינן דוקא באדם חשוב יש הנאה להנותן כו'. וזה ל"ק דהתם בנתינה תליא שהבעל יתן לאשה אבל בנתנה היא לא מהני אף ששניהם רוצים ושמחים כעל כל הון אין נתינתו ניכרת אלא באדם חשוב שמשתרשי לה מה שהיתה צריכה ליתן למי שיפייסנו לקבל משא"כ הכא דבשמחת הנאה תליא אף שאינו ניכר הנאה היא שזיכהו ה' ליתן כו' כמ"ש הרא"ש. אך הא קשיא במ"ש הגר"א ז"ל בהגהות הרא"ש כמה הדברים תלושין דא"כ גם הנותן יברך. ודעת הגר"א בזה דהירושלמי ס"ל כס"ד דש"ס כמו שיבואר. ולפי האמת נדחה מהלכה והיינו דקשה עוד מאי דפריך הש"ס וכל היכי כו' והתניא ילדה אשתו זכר אומר הטומ"ט וכן ביורש ובשינוי יין מאי ק"ל טפי אסוגיא דשמעתין מבמתניתין דידן דתנן בנה בית חדש וקנה כו' אומר שהחיינו וכתב דס"ד דאין חילוק בין יש לאחרים בטובה או לאו רק דתלה בזה אם נתחדש לו ענין חדש כמציאה ומתנה וירושה מברך הטומ"ט אבל בנה וקנה שהחליף מעות בכלים שהחיינו רק למאי דמשני דגם בגשמים יש חילוק בין אית ליה שותפות או לא קשה מילדה ואינך עכת"ד. ואף דבפי' הירושלמי אכתוב בע"א מ"מ ארווח לן בזה ישוב הסוגיא מהקו' שכ"ל דלהכי לא מקשה הש"ס בהא דאמר באין לו ארעא הטומ"ט ממתניתין דבנה וקנה לפי די"ל דקנה שאני שאין זה הטבה כ"כ שנתן מעות בעדו משא"כ בגשמים דמשמים זכו ליה להכי הקשה מברייתא דתני בקנה שלו ושל חבירו מברך הטומ"ט א"כ חזינן בקנה דלאו בהכי תליא רק החילוק אי שלו לבד או עם אחרים וה"ה בגשמים ומשני דבאמת גם בגשמים יש חילוק בין אית ליה שותפות או לא. וכדי שלא לעקש ולומר דאולי גשמים שאני כיון דהיא הנאה מחודשת גם בשלו לבד מברך הטומ"ט הביא ראי' מדתניא קצרו של דבר על שלו כו' ומשמע דכללא כייל בכל דבר דיש חילוק בין שלו לבד או בשותפות ועד"ז מקשה והולך מילדה וכי"ב כמ"ש. (ג) והנ"ל בישוב הירושלמי עם ש"ס דילן יחדיו ידובקו בצוותא בסימא ומזה יתבאר שיטת הרי"ף ברה כחמה. והיינו דהירושלמי מיירי בניתן לו דבר להשתמש הוא וב"ב דאיכא אחרינא בהדי' ומ"מ בקנה גם בכה"ג ס"ל להירושלמי דמברך שהחיינו ומטעם שכ' הרא"ש דמשמע בירושלמי דבשעת קנייה יש לברך שאין הברכה אלא שמחת לבו דשמח בזה הדבר שהזמין לו השם שיוכל לקנותו ואף שלא נשתמש עדיין וטובת בני ביתו אינו עד שישתמש אבל במתנה השמחה על הנאת שימוש וכולם שוים בטובה. והא דאיתא בש"ס בבנה שלו ושל חבירו הטומ"ט היינו שכולם בנו במעותיהם דאז טובת כולם שוין בו ופשיטא דא"ש לשיטת הרי"ף דבעי שיהא חבירו שותף בטובתו. ויש"כ המרדכי בשם הרי"ף דאכסנאי והאורח לא יברך הטומ"ט על שינוי יין דאין זה הטבה כיון שאינו שלו. ועיין במ"א (סי' קעה ס"ק ד') שפי' דשניהם אינם מברכים ולא ביאר כ"צ מ"ט דהא הנאת שתייה שניהם שוין ולמ"ש א"ש וכהירושלמי דה"ט משום שהבעל הבית שמחתו הוא שה' אנה לידו לקנות והאורח הוא על הנאת שתיי' אין טובת שניהם שוה וזה דלא כמ"ש הרא"ש דבמתנה יש ג"כ הנאה לנותן דזה ל"כ רק לפירש"י דלא בעי טובת שניהם שוין אבל לשיטת הרי"ף אינו מעין הטבה אחת דזה שמח בהשגת מתנתו והנותן במה שהיכולת בידו ליתן. ולזה תמיהני על הב"י (דבסי' רכא) פסק כהרי"ף דבעי שיהא שותפות בארעא (ובסי' רכג ס"ה) כתב כהרא"ש דבמתנה יברך הטוהח"ט ולא דאי זה כראי זה וגם זה הוא דלא כפסק הב"י (סי' רכג ס"ה) בקנה לו ולב"ב מברך הטומ"ט. (ד) ומגודל התמיה נ"ל דהב"י השיא דעת הרי"ף בע"א דגם הוא לא ס"ל דבעי הנאת שניהם שיהא שוין ולהכי דחה גם דעת המרדכי בשם הרי"ף שכ"ל רק דבעינן שיהא ניכר טובת שניהם שקנה דבר המשמש הוא וב"ב או במתנה לדעת הרא"ש. והא דבעי בגשמים שיהא שותף ה"ט משום דבגשמים אינו ניכר טובת אחרוני כי כל אחד נידון לפי מעשיו כמאמר הכתוב אם לשבט אם לחסד ימציאנו אבל כשיש לו שותף כמו שמברך על שלו שהחיינו שמקוה לה' לטוב לו ה"ה דמטעם זה יכול לברך על השותפות הטומ"ט. ובזה מיושב קושית הרא"ש על הרי"ף מהא דיורש אף בשחלק נכסיו על פיו ניכר טובת שניהם. אך שיטת הראשונים בדעת הרי"ף אינו כן רק כמ"ש וכהירושלמי, ובזה מיושב מש"כ הרשב"א הובא ברמ"א (סי' קכא) אם שמע שירדו גשמים מברך הטוה"מ. ותמה המ"א מאי קמ"ל הא דבר זה מבואר בש"ס דשמע מישמע ע"ש מה שדחקו והאמת יורה דרכו דאיירי באין לו ארעא. וטובא קמ"ל דנהי בס"ד דש"ס פשיטא ליה בדשמע יברך הטומ"ט זהו קודם שידע החילוק דאית ליה שותפות או לא והו"ל ככל בשורות טובות אבל למסקנא דגם בבשורה טובה אין מברכין הטומ"ט כ"א בהטבת השותפות י"ל דוקא כשהבשורה באה לכולם יחד אבל בבשורה דגשמים שאחרים כבר ידעו ויותר הוא לבדו בשמיעת הטוב סד"א דהו"ל כיחיד ובפרט לשיטת הרי"ף דבעי טובת שניהם יחד קמשמע לן דתירוץ זה לא נדחה בדאיכא שותפות בטובה זו ועיין כעין זה ברא"ש בהא דיש ר"ל דהטומ"ט אין מברכין ביחיד ע"ש. (ה) ולפי מש"כ מבואר שדין הרא"ש בנותן מתנה יחיד הוא בדבר זה וגם דעת הסמ"ק בקנה לו ולבני ביתו אי יברך הטומ"ט במחלוקת שנויה. וראיתי בב"ת (סימן רכג) השיא דעת הסמ"ק לע"א מש"כ לו ולבני ביתו ר"ל לו לבד ולבני ביתו לבדם מברך על שלו שהחיינו ועל של בני ביתו הטוה"מ דשמחה היא לו שהם לובשים בגדי כבוד כו' והעתיקו המ"א בקיצור (בס"ק ו') וזה תימה דהא במתנה לכ"ע הנותן אין מברך. ויו"נ דעת הסמ"ק כפשוטו דס"ל בפי' הירושלמי קנה מברך שהחיינו ר"ל גם ברכת שהחיינו על שמחת הקנייה לבד הנאת שימוש לו ולבני ביתו דמברך הטוב והמטיב אבל בניתן לו ולבני ביתו אין כאן רק ברכת הטוב והמטיב. ומ"ש הט"ז (בסי' רכג ס"ק א') בילדה לא דק כלל. ובתי' כ"ע בדין בני ביתו או באורחים דיש לחלק בין א' לב' כיון שהם שנים וצריכים לברך הטומ"ט יברך גם הוא הטומ"ט בשמחתם וקצרתי. ומש"כ בש"ס וברי"ף צלול וברור להמעיין:

תוכן העניינים

ברכת ראש ברכות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה