אור ברסלב

ברכת ראש ברכות· רבי אשר הכהן משערשוב וטיקטין

דף לד.

דף לג.

מתניתין ואם הבטחתו כו'. התוי"ט כתב בשם הר"מ שזה דוקא באין שם כהן אחר שלא יתבטל נ"כ אבל ביש שם כהנים לא מהני הבטחתו. ועפ"ז פי' לנכון המשנה במגילה (פ"ד מ"ה) המפטיר בנביא כו' והוא נושא את כפיו דקשה מאי קמ"ל ומ"ש החוי"ע א"צ להשיב. והנ"ל בזה ליישב מה דקשה עוד במה דתנא והוא עובר לפני התיבה הא יצא שכרו בהפסדו דמחמת זה לא יעלה לדוכן ונ"כ עדיף דיש בו ג' מ"ע ועכצ"ל דמיירן בהבטחתו דלא יטרף וא"ש לפ"ד הר"מ דקמ"ל אף דבעלמא ביש כהנים אחרים לא מהני הבטחתו ולזה נתנו לו כבוד שיעבור לבה"ת והוא נ"כ והכא ג"כ ע"כ מיירי ביש כהן אתר דאל"ה למה לא קרא ראשון ואי"ל דמיירי דבא באמצע קריאה דהמפטיר פירושו מי שרגיל תמיד להפטור כפירש"י ועכצ"ל דהתירו לו ג"כ כדי שלא יצא שכרו דעובר לפה"ת בהפסד נ"כ ומיירי בהבטחתו דבלא"ה לא שייך להתיר מפני העירוף כנ"ל, וראיתי בפר"ח (סי' קכ"ח) תמה מאוד ע"ז כיון שהוא מובטח למה לא יקיים מצות נשיאות כפים. גם הקשה ע"ד הטור דסותר בזה למש"כ בה' רה"ש בדין תקיעה שכתב בהבטחתו יכול לתקוע ומשמע אף ביש אחרים יעו"ש עוד. ול"נ דה"ע דאינו נו"כ משום דהמתפלל אינו רשאי לברך באמצע התפלה (הן אמת שראיתי במלחמות סף רה"ש דעתו שהברכה לא מקרי הפסק בברכת שופר והביא ראי' מהא דנ"כ ואינו מוכרח כמו שאבאר) וה"ט לפי דהברכה, אינו תקנה קבועה דלזה אר"א בן שמוט בסוטה (דף לט) ולא נשאתי כפי בא ברכה ופריך מאי מברך כו' ש"מ דלא תיקנו בזה אנשי כנה"ג וה"ט דאין קובעין ברכה מל ברכה דנ"כ גופו מקרי ברכה לאמשכא ברכאין וכמו שלא תיקנו ברכה על ברהמ"ז מה"ט רק ממדות חסידות עשה ראב"ש והאריך ימים ולכן מקשה מאי מברך ענין חדש ומפרש ברוך כו' וצונו לברך את עמו ישראל באהבה הוסיף תיבות באהבה לפי דדבר זה עיקר הברכה טל מה שמתאוה ה' לתפלתן וברכאן של ישראל זה ע"ד אהבה כי אם צדקת מה תתן לו כדאי' שם (דף לח ע"ב) מנין שהקב"ה מתאוה לברכת כהנים כו'. ועיין בטא"ח מש"כ בזה. אבל לברך באמצע הברכה י"ל דהוה הפסק לכן יעשה ע"י אחרים. ובאין שם כהן מהני הבטחתו ויברך ברכת כהנים בלא ברכה. וכן בהא דרה"ש דהשני מתקיע י"ל ע"ד שכתב הבעל המאור שם דאין לו לברך ברכת שופר בתפלה דתקיעה נתקן על ברכת התפלה ולא נתקן בימי התנאים. כתב רה"ג דהטעם במשנה מפני הטירוף. וגם נ"נו ה"ע דטירוף אפילו באין לי אחר אינו רשאי. ומש"כ הרא"ש דמהני הבטחתו היינו לדידן דנתקן לתקוע מיושב קודם התפלה כדר' אבהו שם ומברך מקודם. ומיושב דברי העור. ובזה נסתר ראייתו מה' מנוח שכתב בדין הביננו בימות הגשמים דמהני הבטחתו דשם לא איכפת לן מידי. ובזה נסתר ג"כ ראיות התויו"ע ופר"ת מהמ"ר דיכול לענות אמן בהבטחתו דהתם שאני דעניית אמן מגוף הברכה היא כמ"ש לקמן בפ' שלשה שאכלו ובסוף ספרי על נזיר ע"ש. משא"כ בנ"כ. דהברכה נא נקבע פשי' דהוי הפסק. וד' מהר"ם ישר ונכון:

גמרא מתיב ר"ש מהיכן הוא חוזר מתחלת הברכה שטעה זה. עי' פירש"י דהוא לכאורה נגד הש"ס דתיובתא דר"ה וכתב ע"ז הק"נ שמצא גי' אחרת בש"ס תיובתא דר"א כו' כמו שנדפס בגליון ואם קבלה היא נקבל אבל לדין יש תשובה די"ל דל"ק לרב אסי דהא דס"ל אמצעיות אין להם סדר ואומרה במקום שנזכר היינו דוקא בטעה עצמו שדילג והזכיר אח"כ אומרה שם לפי דבדיעבד ס"ל דמהני ולא יאמר ברכות לבעלה בחנם על הסדר משא"כ כשאחר עובר תחתיו הו"ל כלכתחלה דודאי גם רש"י מודה דלכתחלה נתקן על הסדר וכיון דהאחר לא אמר מקודם הברכה יתחיל מתחלת הברכה ויאמר על הסדר. ובאמת נ"ל גי' הש"ס שלפנינו עיקר. גם לפירש"י דהא מפרש במתני' בטעה דמיירי בדילג ברכה אחת (ודלא כפי' התר"י שטעה באיזה דבר בהברכה יתחיל אחר מתחילת הברכה) ה"ט דס"ל מדמקשה ממתני' לר"ה (עי' רש"י בד"ה חדא ודלא כהצל"ח) ש"מ דבחד גוונא מיירי ור"ה ודאי בדילוג ברכה איירי כיון דמיירי בטעה עצמו דחוזר אי טעה באיזה דבר באמצע ברכה אפי' בג' ראשונות אינו חוזר לראש ובזה א"ש מה דהאריך המשנה מתה"ב שטעה זה דר"ל מתה"ב שדילג יתחיל ויגמור על הסדר דע"ז מורה לשון מתחלה וכמ"ש רש"י מתה"ב שטעה זה וממילא משתמע כו' ולפ"ז, שפיר יש לחלק לר"א כדכתיבנא רק לר"ה ק"ל דס"ל אפי' בטעה עצמו יתחיל מאתה חונן וכ"ש אחר. ובזה מיושב נמי מה שפירש"י במתני' מתה"ב כו' ואומר משם ולהלן דכהמפ"ו תמהו דפי' דלא כמאן ולמ"ש א"ש דפי' כן לר"א דמודה באחר דיתפלל על הסדר וכל המפרשים שהעבירו עין מזה. מקום הניחו לי ועכ"ז כאשר העיד הרב ק"נ שמצא הגי' בע"א צריכין למשכוני נפשין ליישב גי' זו אליב' דהלכתא דרו"פ ס"ל בדר"א כפי' התוס' דאי"ל סדר למעלה אבל יש לו סדר למטה להתחיל מתחלת הברכה ולגמור על הסדר. ונ"ל ליישב הגי' עד"ז דס"ל לר"ש דמתני' קפסיק ותנא בכלל גם בג' ראשונות ואחרונות דחוזר לתחלת הברכה וא"כ לר"א ודאי הוי תיובתא דלדידיה ליכא לשנוייה דר"ל לראש סדר ברכות דהא המשנה כולל ג' ראשונות עם האמצעיות בענין אחד ובאמצעיות אי"ל סדר למעלה לר"א ואי נאמר לתה"ב שטעה ומשם ולהלן א"כ בג"ר נמי אבל לר"ה לימא תיהוי תיובתא דלא ס"ד לומר באמצעות דחשיב כחדא ברכה דכל אחד בקשה בפ"ע ומשני אמצעיות נמי כחד ברכה חשוב וכדאמר מתה"ב ר"ל מראש סדר הברכה כן י"ל לגי' ק"נ. אך התוס' ל"ג כן מדהוכיחו מזה דהלכה כר"א ע"ש:

שם א"ל כלום מקצר יותר ממ"ר כו'. ד"ז צ"ב מה תלה זה באריכות או מקצר הלא בענייה תליא דשם לא ענהו ה' עד שהאריך מ' יום כמש"ל וכאן ענהו ה' מיד ונ"ל דק"ל מה דלא סידר מ"ר כלל שבחו של מקום. ובע"ג (דף ז') פליגי ר"א ור"י דר"י ס"ל יסדר שבחו ש"מ ואח"כ ישאל צרכיו ור"א ס"ל איפכא וכאן לא סידר כלל ומזה למד ר"א עת להאריך ועת לקצר. והנ"ל לחלק דמי שמתפלל קודם עת צרה שלא יבוא עליו אז צריך לסדר גם שבחו ש"מ אבל המתפלל בעת צרתו והשעה דחוקה עת נקצר כדמצינו לעיל (דף כח) המהלך במקום סכנה אומר הושע כו' ובגמרא שם ר"א אומר עשה רצונך כו' וסימן לדבר בפרשת בשלח מה תצעק אלי דבר אל ב"י ויסעו וי"ל כוונת ר"ש לעיל (דף לב) לעולם יסדר אדם שבחו של מקום ואח"כ יתפלל דנקע לעולם להורות אפי' בעת צרה אם אינו דחוק כל כך נכון לסדר שבחו של מקום והביא ראי' ממשה דכחיב ואתחנן אל ה' בעת ההיא וזה היה ביום מותו שהיה נחוץ לדבר וכתיב ביה אתה החלות גו' אעברה נא גו'. ומיושב בזה מה דהביא שם גם קרא דואתחנן גו' ובע"ג (דף ז') בראיות ר"י השמיע זה רק קרא דאעברה נא וק"ל:

תוס' ד"ה אמר פסיקא כו'. אך לשון הגמרא לא משמע כפי' וכתב המהרש"א לא ידענא משמעו. ועי' בפיהמ"ש להגר"א ז"ל שכתב דהקו' ודלמא לא כיון דעתי' הוא על הא דמשתקין ולזה צ"ל כפירש"י דקאי על כל הפסוק ע"ש והצל"ח פי' בהיפך ואר"ל כי מש"כ התוס' אין לשין הש"ס כו' דחוק לפי'. ול"נ בפשי' מלשון הגמרא דתנא הקורא את שמע וכופלה בה"א וכן בהך מלתא מלתא ותני לה הרי בתיבה נקט לשון נקבה וע"ז הוי מגונה דברייתא דעל פסוקא נקט ותני ליה בלשון זכר וזו ראיה גלויה לפירש"י וצ"ל דהבה"ג גרס וכופלו בוא"ו וכ"ה ברי"ף דסובר כבה"ג וע"ע בגי' הרא"ש. עוי"ל דדייקו מלישנא דגמרא הא דאמר מלתא מלאא ותני לה משמע שאמר איזה תיבות כל אחד שני פעמים וזה י"ל אי הוה מגונה אבל אי משתקין אותו כיון דמיד בתיבה ראשונה כשכופלה משתקין אותו שלא יכפול עוד איך אמר עוד תיבה שנייה שני פעמים. ואי"ל זה נמי על מה דאמר פסוקא פסוקא משתקין אותו שנייה היכי משכחת לה דזה בלא"ה צ"ב דאיך שייך פסוקא פסוקא ותני ליה על פסוק שמע לבד ועכצ"ל דקמ"ל דלא בשמע בלבד משתקין כי גם בכל פסוקא ופסוקא דפ' שמע כשכופלו משתקין אבל על מלתא מלתא צ"ל כפירש"י:

ע"ב גמרא כהן גדול בסוף כל ברכה והמלך תחלת כל ברכה כו'. מוכח מזה דיותר ראוי לשחות בסוף ברכה מבתחלת ברכה לפי דיותר יש לכרוע בברוך כדאיתא לעיל (דף יב) ולפ"ז צ"ל דהא דאמר לקמן משמיה דריב"ל כה"ג תחלת כל ברכה ר"ל אף תחלת כל ברכה וכ"ש בסוף כל ברכה ובזה צדקו דעת הרמב"ם (בפ"ה מה"ת) דס"ל כהן גדול שוחה בכל ברכה תחלה וסוף וא"צ להגיה בש"ס כדעת המפרשים וז"פ:

שם ושוב מעשה ברחב"ד כו' עמש"כ בספרי ברכת ראש על נזיר בפתיחה שם ביאור לד"ז. גם קו' התוד"ה יכוון ביארתי שם בע"א דבר אמת ע"ש: שם אמר רב כהנא חציף מאן דמצלי בבקתא. נקעיה הכא לומר אף שצריך להתפלל בבית שיש בה חלונות שיסתכל דרך שם והו"א בחוץ נגד השמים עדיף טפי קמ"ל דלא כ"ה משום דאין לבו נשבר כ"כ. וכן מש"כ התוס' בתי' הב' דמיירי במקום שרגילין בני אדם לעבור אין הטעם שמא יפסיקוהו עוברי דרכים דבזה ל"ש חציפות רק ה"ע דמיחזי כיהורא שמתפלל וכל העם רואים ואין לבו נשבר ומיושב קו' הב"י. ולזה סמכו אידך דר"כ חציף מאן דמפרש חטאיה שנאמר כו' אף דמקרא מפורש הוא וביומא (דף פו) מוקי לה בחטא שאינו מפורסם ע"ש התם מיירי מחמת חילול השם אבל ר"כ מיירי אף בדליכא חילול השם והיינו בשוגג או שעושה זה, לשם חשובה שיתבייש מב"א דע"ז מייתי ליה הש"ס הא דרב הנא בסוטה (דף ז') ע"ש קמ"ל דג"ז חציף הוא וה"ע כמ"ש התוס' דדומה שאינו מתבייש וכוונתו שיתבייש בעצמו על חטאו ולא שיחבייש מבני אדם. והביא ראיה מדאמרו כל העושה דבר ומתבייש מוחלים לו מיד דאי"ל דבייש בני אדם לבד יהיה מועיל בלא תשובה וע"כ הך מחבייש על עצמו קאי ששב מחטאו ומתבייש בה ולבו נשבר בקרבו ובזה סר עונו וחטאתו יכופר:

סליק פרק חמישי. בס"ד:

תוכן העניינים

ברכת ראש ברכות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה