ברכת הזבח על תמיד· רבי אהרן שמואל קאידנוור
דף כו. · חדושים
[ברכת הזבח: ד"ה ירד לבי' הטבילה כו' והא דתנן במגילה כו' ולא טובלים כו' (היינו לפרש"י דהתם וכ"כ הרע"ב שם אבל לפירוש התוס' ל"ק מידי דאאזוב קאי וע"ש) וכשיגיע יום ז' וספר כו' כצ"ל:]
ד"ה בא וישב כו'. א"נ אין להוכיח מכאן דאיכא למימר אותה חציה בחול לא היתה הכיפה שוה לקרקע כו' (כצ"ל והשאר נמחק) ור"ל ולעולם יש לומר דעשה יש בו ליכנס לטבול יום כיון דנתקדשה בקדושת עזרה במקום השוה אבל הטבול יום היה יושב בחציה בחול שהיתה בהר הבית ואעפ"כ לא היתה לה קדושת הר הבית כי היתה גבוה ממנו ולא נתקדשה בקדושתו כנ"ל:
ד"ה יוצא והולך לו כו' הטמאים שער המזרח ופליגי בה אמוראי כו' (כצ"ל והשאר נמחק) ואלו הטמאים יזהרו כו' כצ"ל. ומה שהקשה בס' ב"ש על המפרש שיחת ילדים הוא ואין כאן קושיא ולא דקדוק כלל כי דבריו נכוחים למבין. ע"ש: