ברכת הזבח על תמורה· רבי אהרן שמואל קאידנוור
דף לד.
חדושים
רש"י ד"ה אשם תלוי כו' הוי חולין שנשחטו בעזרה לא דק ז"ל בלשונו דהא רבנן ס"ל ברישא דמתניתין דחולין שנשחטו בעזרה בעי קבורה ובכריתות פ' המביא אשם אמרינן משום דמיחזי כזבח פסול. וק"ל:
תוספות ד"ה ונשרפים מותרים קשיא הקדש (ונראה דה"ג ונשרפין מותרין אפי' דהקדש וניחא כו' ק"ל) וניחא אי גרסינן נשרפין אפרן מותר עכ"ל. נראה מדבריהם שהיו גורסים להדיא במתני' הנקברים אפרן אסור הנשרפין אפרן מותר וכדמשמע במתני' מדבריהם כמ"ש לעיל ולכך כתבו דאי גרסינן כן ניחא ואח"כ כתבו דאף דל"ג כן הגמ' נקט בתחלת דבריו כן אמתני' דכל הנשרפין שנאמר במתני' אפי' בהקדש דאפרן מותר כדי לאלומי הקושיא ודתניא נקיט הכי. נ"ל ודו"ק:
סליק פירקא.
הגהות
גמ' חטאת העוף הבאה על הספק כו' (מיימוני פ"ד ופ"ט ופי"ט מה' פסולי המוקדשין ופ"א מה' מחוסרי כפרה).
ורמינהו האורג מלא הסיט כו' (מיימוני פ"ג מה' בכורות)
אמר רב פפא בציפרתא כו' עיין בכ"מ פי' הרמב"ם על זה:
מ"ט משום דנקברין אפרן אסור כו' (מיימוני פי"ט מה' פ"ה):
עולת העוף שנתמצה כו' (מיימוני פ"ב מה' מעילה)
קתני מיהא אפר הקדש כו' כצ"ל:
דתניא ושמו בנחת כו' ושמו שם תהא גניזתו כצ"ל (מיימוני פ"ב מה' תמידין ומוספין):
רש"י ד"ה חטאת העוף כו' על הספק ואינה נאכלת כו' הד"א:
ד"ה כל הנשרפים כו' דילמא אתו אנשים ואשכח כו' כצ"ל:
ד"ה שנית כאן בשק כו' יש למחוק תיבת שנית:
ד"ה ליבטל ברובא דהא קתני שער נזיר ופטר חמור בשק במשמע מעט ממנו בבגד גדול של היתר כצ"ל. והוא נדפס באמצע העמוד שלא במקום הראוי לו:
ד"ה דם הנדה כו' תרווד רקב הס"ד:
ד"ה שנתמצה דמה כו' הפר ונטלן הס"ד:
ד"ה כל הנשרפין כו' מותר לכיבוס בגדים הס"ד:
ד"ה לעולם אסור ומיערב כו' (הד"א) ולא ליתני לעולם אסור ומפרש כו' אלהיהם וכתיב כו' הד"א:
תוספות ד"ה ונשרפים מותרים כו' חוץ לזמנו דאפרו מותר כו' דהקדש דאפרן מותר כו' כצ"ל:
סליק פירקא.
בעזרת אל נאזר בגבורה. סיימתי מסכת תמורה.
סוף הספר