ברכת הזבח על תמורה· רבי אהרן שמואל קאידנוור
דף כט: · חדושים
גמ' ורבא אמר כו' ומה אתנן זונה עכו"ם אסור כו' ר"ל משום דכתיב תועבה ויליף ישראלית מעכו"ם וא"כ הא דאמר לעיל ורב מיבעי' לי' לכדאביי ר"ל למאי דיליף אביי מינה ולעולם רב ס"ל כרבא ג"כ דיליף במה מצינו מעכו"ם כו' ק"ל. ומהתימא על הכ"מ שם ע"ש:
תוספות ד"ה גי' ראשונה מיתיבי כו' ופריך והא דקתני סיפא כו' (והוא ל' שני שבספרינו) לדון איסורא דכהן מזונה כדאמרינן דכל ביאה כו' (דף ל' ע"א) איסור משום זונה אלא שם אחר כו' והא קמ"ל דכל זונה דומיא דאלמנה כו' הא קמ"ל הא תירץ שפיר כו' לשון אתנן אבל בסתמא לא הוי אתנן ולאפוקי כו' כצ"ל. ומ"מ מוכח מדברי רש"י (ותוס') ללשון שני ולפי' התוס' אפילו ללישנא קמא דלרבא אפילו בפנוי שבא על הפנויה שהיא זונה מופקרת ופירש לה בפירוש שנותן לה באתנן מיקרי ג"כ אתנן אבל בחדא זימנא לא או בסתמא לפי' התוס' ודו"ק. ולא משמע כן מדברי הרמב"ם (בפ"ב מה' איסורי מזבח) דמשמע מדבריו דעכ"פ בביאת חייבי לאוין בעינן דלהוי אתנן וצ"ע לדינא דשמא מופקרת היא ג"כ מחייבי לאוין דלא תהיה קדשה. ועכ"פ מור"ם ז"ל בשו"ע מטור או"ח סי' קנ"ג סעיף כ"א בהגה שכתב ולא מיקרי זונה אלא דבר ערוה כו' דבריו אינם מדוקדקים וצ"ע דלא משמע כן בשמעתין והעיקר כמ"ש. ודו"ק: