ברכת הזבח על תמורה· רבי אהרן שמואל קאידנוור
דף כט.
חדושים
תוס' ד"ה איצטריך כו' לכן נראה לפרש כו' במוקצה ונעבד ניחא עכ"ל ר"ל במוקצה ונעבד כתיבי הפסוקים בעניני דקדשים משא"כ טריפה בתר (ברכת הזבח: ב)חד קרא דאסור בחולין כ"ש בקדשים מכח ממשקה ישראל וא"כ קרא שני להקדישה ואח"כ נטרפה אתי. וק"ל:
בא"ד ובפ' יוצא דופן כו' להיכא דהקדיש ואח"כ נעבד עכ"ל. אף די"ל דהקרא אתי לאשמעינן דירד היינו בנעבד דחולין ואח"כ הקדישו אבל בהקדיש ואח"כ נעבד י"ל דלא ירד מ"מ כיון דחזינן דגלי קרא בטריפה דירד לעולם אפי' בהקדישו ואח"כ נטרפה א"כ ה"ה בכל הפסולים אמרינן כן ומיהו הא דשרי להדיוט הוא מדכתיב בענינא דקדשים ולא בחולין. וכנ"ל ודבר זה למדתי מתוס' דנדה. ודו"ק:
הגהות
גמ' וכלי שרת וכלי אשרה ועצי אשרה כצ"ל:
אין מוקצה אסור אלא עד שיעבדו כו' (גי' רש"י שהיא עיקר):
בַהָא אמר ר' יוחנן כו' (הוא שם אמורא):
הוי תני רב חנינא כו' (מיימוני פ"ד מה' תמורה)
וכל היכא דאסירא כו' כשהוא אומר מן הבקר כו' להוציא את הטריפה (מיימוני פ"ב מה' איסורי מזבח)
ואיזהו אתנן אומר לזונה כו' (מיימוני פ"ד מה' איסורי מזבח)
אצל עבדי ר' אומר אינו כו' כצ"ל:
רש"י ד"ה וכלי אשרה כו' לאשרה שימש לשם כצ"ל:
ד"ה מנין כו' להקצות קרבנו כו' כצ"ל:
ד"ה אימורא כו' ולא חשש הס"ד:
ד"ה לי ולא כו' התורה מהכא הס"ד:
ד"ה ל"א אין כו' לי' למתנה אלא הכי איבעי' כו' כצ"ל ולשון ראשון ל"ש. הס"ד:
ד"ה איצטריך תרי כו' הקדישה כו' הס"ד:
ד"ה אימא תשתרי כו' הבקר אבל גבי כו' עבדו לא כו' כצ"ל והד"א:
ד"ה דשקלא תרי כו' ונתן לה ב' וקמ"ל כו' נינהו ולא מתנה כו' (הו"ל) [ברכת הזבח: הל'] מגומגם ונ"ל דכצ"ל אתנן נינהו דכולהו אתי בחד שמתפסת כו' ק"ל:
תוספות ד"ה אלא עד כו' לא הוי מצי למיתני כו' ט"ס יש כאן ועיין בלשון רש"י ותגיה:
ד"ה מנא ה"מ כו' מיניה איסור לגבוה כו' כצ"ל: