ברכת הזבח על תמורה· רבי אהרן שמואל קאידנוור
דף כב:
חדושים
תוספות ד"ה אפי' אבודה כו' איכא סוגיות כו' דלא מיתוקמי כר' אבא. עכ"ל. נראה דס"ל דכ"ש דלא מיתוקמא כר"ה מדלא אשכח התם לרבנן קודם כפרה תמות ש"מ דלא ס"ל כר' אבא וכ"ש כר"ה דלר"ה פשיטא דמשכחת לרבנן דתמות קודם כפרה כשמשך כו'. ובזה מיושב ג"כ מה שהקשיתי לעיל בר"פ בשם הרב בעל תוי"ט והוא ברור. ותוס' שהקשו מר' אבא בקושייתם כאן ולעיל משום דדברי ר' אבא הובאו בתלמוד לרבא ביומא (ס"ה ע"א) ע"ש משא"כ דברי ר"ה לא נזכרים בשום מקום משמע דפשיטא דכשמשך לא מודו רבנן דתמות אלא דווקא במשך וכיפר בשאינה אבודה ואפ"ה הסוגיא דלא כוותי' וכ"ש דליתא לדר"ה זה נ"ל ברור בדעת התוספות:
הגהות
גופא אמר רבא אבודה כו' רועה אלא אליבא דר' כו' אבל הכא הא ליכא א"ד ל"ש כו' כצ"ל:
המפריש חטאת ואבדה והקריב אחרת כו' המפריש מעות כו' ואבדו והפריש חטאת כו' כצ"ל (מיימוני פ"ד ופ"ה מה' פ"ה):
רש"י ד"ה אלא אליבא כו' קאמר ר' כו' הס"ד:
ד"ה אבל אבראי כו' (חיי) [ברכת הזבח: הוי] אבודה הס"ד:
ד"ה אבודה בכוס כו' בכוס שאבדה כו' נמצאת זו. הס"ד:
ד"ה אליבא דמ"ד כו' נשפכין לאמה דהא כו' בד' מתנות הד"א והס"ד:
ד"ה מאלו ומאלו כו' מותר חטאת דאזלי לנדבה כצ"ל:
ד"ה תימכר כו' אליבא דר' הס"ד:
ד"ה ואין המעות כו' עד שכפרו הבעלים היא. הס"ד: ואח"כ צ"ל ד"ה גמ'. אבודה כו' עד מאלו ומאלו הס"ד:
ד"ה טעמא דמאלו כו' כנ"ל וק"ל: