ברכת הזבח על תמורה· רבי אהרן שמואל קאידנוור
דף י.
חדושים
גמ' אע"ג דקאים באותה קדושה מוסיף חומש או דילמא כו' ואת"ל הדין כו' דבאותה קדושה קאים אינו מוסיף חומש אלא נתכפר באחר וכו' לעולה מהו כי אינו מוסיף חומש מאותו הגוף כו' או דילמא כיון דאותו הגוף הוא אינו מוסיף חומש תיקו. וכך הי' נראה לכאורה להגיה. אכן יש ליישב גירסת הספרים שלפנינו דלא קאי (דאת"ל) [ברכת הזבח: האת"ל אלא] אעיקרא דהקדש קאי כי מוסיף חומש בעיקר הקדש באותו גוף באותה קדושה אבל בקדושה כו' דהוי כקדושה ב' א"ד כיון דאותו הגוף הוי הקדש ראשון ודו"ק:
הגהות
גמ' לא לענין כפרה ודקא קשיא לך כו' כצ"ל:
אין ממירין לא איברים כו' (מיימוני פ"א מה' תמורה):
רש"י ד"ה מהו. מי אמרינן כו' או דילמא כו' ירושלמי ובלישנא בתרא כו' ופירושא מיפרשא. כצ"ל:
ד"ה מקדיש מוסיף כו' בעלים דידי' דאי פריק כו' כצ"ל:
ד"ה מקדיש הוו כו' א"כ דמקדיש כו' שותפין שליח לאקדושי כו' הצבור והשותפין אין כו' כצ"ל והד"א:
ד"ה הא כיצד כו' יביא על כו' מלבד אשר כו' אותו שאינו יכול כו' הד"א:
ד"ה מה כשהפריש כו' אף כשהפרישו כו' ולא אחר הס"ד:
ד"ה דכתיב את כו' שנתרם עליו. הד"א:
ד"ה אין קדושה כו' במעי בהמה אינה קדושה כו' הד"א:
תוספות איתמר כו' בן פדת הס"ד:
ד"ה ואזדא ר' יוחנן כו' דהא אפשר לומר דאע"ג כו' כיצד (בע"ב) מערימין האומר ולדה של זו עולה ה"ז ולד שלמים כו' וי"ל דקודם שנולד מצי מקדיש לי' ומייתי לי' בבכורות (י"ד ע"ב) מקרא כצ"ל. הס"ד: