ברכת הזבח על תמורה· רבי אהרן שמואל קאידנוור
דף ח:
חדושים
גמ' לא שנו אלא כהן לכהן כו' (מיימוני פ"א מה' בכורות) ופסק דלא כרב חסדא אלא כרב אשי דלקמן דאף לישראל שרי למכור:
תוס' ד"ה דילמא אזיל כו' כדאמרינן בבכורות דבכור ביד ישראל כו' דילמא יחשדוהו עליו ופריך והא אמר כו' כך הי' נראה להגיה ולמחוק השאר. אכן יש ליישב דה"פ כשהמום נעשה ברשותו והוא מטריח עצמו לשאול עליו לחכם מסתמא הוא עשה המום דהא לאו דידי' הוא דצריך ליתנו לכהן אבל משקבלו מהכהן אינו נאמן דדידי' הוא וק"ל. ולפי"ז אין למחוק כלום:
הגהות
גמ' מה לי אם אינו מומר כו'.
לימא כתנאי בכור בבית הבעלים כו' (שם פ"א מה' ת"מ):
יהיב ניהלי' לא דמסיק אדעתי' כו' כצ"ל:
רש"י במקצת ספרים מוגה דכאן צ"ל ד"ה אין עושה תמורה ותיבת ע"א נמחק: ואח"כ רשב"א עד וישראל ואח"כ מאי לאו כו' עד חלה עליו כו': ד"ה מאי לאו דר"נ כו' ולא נתיישב לי כהוגן. וצ"ע להגיה:
ד"ה מאי לאו כו' עושה תמורה ע"י כו' הד"א:
ד"ה לא בפלוגתא כו' כצ"ל:
ד"ה אלא א"כ כו' בהדיה ולא מצי כו' כהן במומו דאמרינן לי' כו' כהן דיהביה לך כו' אייתי ליה לא שרינן כו' יהיב לי' כהן כצ"ל והס"ד:
ד"ה היינו טעמא כו' הזה נמכר בזול דבעי כו' כצ"ל:
ד"ה מנא לכו הא כו' סבירא לכו דאסור כו' כצ"ל:
ד"ה מזבן כו' יהיב לן במתנה. כצ"ל:
ד"ה ליטפל כו' שיתננו לכהן הס"ד:
ד"ה מאי אמרת כו' דניתיב לי' כו' לכהן אחר. הס"ד:
ד"ה לא עביד כו' דמסיק אדעתי' בוצינא כו'. הד"א:
תוספות ד"ה לשון רש"י כו' לקבלו במתנה וצריך כו' זה אם אמר כו' הד"א וכצ"ל: