ברכת הזבח על תמורה· רבי אהרן שמואל קאידנוור
דף ו. · חדושים
תוס' ד"ה והשתא דשנינן כו' וי"ל כיון (שאין) האיסור כו' אלא שהוא בדה את האיסור כו'. (וכ"פ הב"י בשו"ע חו"מ סי' ר"ח) ובהגהה מור"ם שם ודלא כמ"ש המור"ם (ביו"ד סימן ר"ל) בהגהה ולפי"ז הא דאמר רב יוסף פ' האשה שנפלו דכל היכא דאמרו רבנן לא תעביד ואי עביד ל"מ היינו באיסור דאורייתא או דרבנן אבל לא באיסור שבדה מעצמו ובסמ"ע בסי' ר"ח האריך בזה ע"ש:
שם וקשיא לר' ברוך כו' ולרבא לקי משום דעבר אמימרא דרחמנא. עכ"ל. ומכאן יש תימה על הרמב"ם ז"ל שפסק (בפ"ז מה' בכורות דין ה') במעשר וז"ל ויראה לי שהמוכר מעשר לא עשה כלום ולא קנה לוקח ולפיכך אינו לוקה כמוכר חרמי כהנים שלא קנה לוקח כו' והוא כאביי דס"ל דכל היכי דלא מהני לא לקי דאילו לרבא אע"ג דל"מ מ"מ לקי דעבר אמימרא דרחמנא ותדע דמאי פריך לעיל מבכור ומעשר אאביי דל"מ הא כיון דלא לקי מוכח דל"מ ואדרבא הו"ל להקשות ארבא דאף דל"מ הו"ל ללקות דעבר כו'. וצ"ע. אחר זמן רב ראיתי בס' ל"מ שהרגיש בזה: