ברכת הזבח על תמורה· רבי אהרן שמואל קאידנוור
דף ג:
חדושים
גמ' א"ל ר' יוחנן לתנא כו'. והרמב"ם לא פסק כן אלא ס"ל דמימר לא חשיב מעשה כיון דדיבורא הוא וכדסבירא לרב לעיל דמוקי למתניתין כר' יהודא כנ"ל ודלא כמ"ש בכ"מ. ומ"מ צריך טעם למה פסק כרב נגד ר' יוחנן.
אימר אפי' שבועת אמת כו' מכל הסוגיא מבואר דמותר לישבע שבועת אמת ואינו חייב מלקות כשנשבע אבל שיהא מ"ע לישבע באמת זה אינו במשמעות הסוגיא ורש"י בפי' החומש כ' שהוא מ"ע לישבע באמת והשיגו הרמב"ן ועיין ברא"ם:
תוס' ד"ה ומ"ש פירש"י כו' או תיקשי לך כו' (ר"ל רישא וסיפא רע"ק):
ד"ה ומקלל חבירו בשם כו' א"נ מהאי קרא גופי'. וצ"ל דלא ה"ל הגירסא דאיבעית אימא דלקמן דאלת"ה א"כ נימא דכולהו אזהרתי' מהאי קרא גופי' גם כמוציא ש"ש לבטלה ויש לדחות. ודו"ק:
הגהות
גמ' משום דקאי בלהבא כו' כצ"ל:
רש"י ד"ה נקיות כלל כו' שלמטה. הס"ד:
ד"ה לא מייתי כו' דשבועת שוא. הס"ד:
ד"ה דאמר כו' העתיד לבא. הס"ד:
ד"ה זו היא כו' הס"ד:
ד"ה ורישא כו' שגגתה קרבן הס"ד וכצ"ל:
ד"ה אם לא תשמור כו' לבטלה וכן מקלל כו' הד"א:
ד"ה ובשמו תשבע כו' שריא למיעבד. הס"ד:
ד"ה לקיים כו' המצוה מותר. הס"ד:
ד"ה הכתיב כו' תשבע דתרי כו' הד"א:
ד"ה שם שמים כו' לא לקי. הס"ד:
ד"ה ומהדר כו' תרי איסורא. הס"ד:
ד"ה לא תסגי כו':
תוספות ד"ה שבועה כו' שלא אוכלנה ואכלה כו' כצ"ל: