ברכת הזבח על תמורה· רבי אהרן שמואל קאידנוור
דף ב.
חדושים
תמורה פרק א הכל ממירין
רש"י ד"ה בעלי חוברין כו' לית לי' (הד"א) דודאי אינו טעון סמיכה כיון כו' עכ"ל ובמנחות (דף צ"ג ע"א) ובריש ערכין לא פי' כן אלא דס"ל דא' סומך לכולם ולזה (הסמיכו) [ברכת הזבח: הסכימו] התוס' שם:
תוספות ד"ה וסופג כו' וי"ל דלא נחת כו' עוד י"ל דלעולם לא לקי אלא מ' כו' עכ"ל. נראה דהני ב' תירוצים תלוי בשני גירסאות (שבדף ד' ע"ב) דפריך שם והא מימר דלאו שניתק לעשה כו' וסופג את המ' ומשני הו"ל ב' לאוי וחד עשה ולא אתי חד עשה ועקר ב' לאוי ולפי גירסא זו ע"כ סובר רב דימי דהני לאוי הוי בחד ענינא דאי חד בשלו וחד בשל חבירו א"כ כשהמיר בשלו אמאי לוקה הא לא הוי אלא חד לאו בשלו וכבר נתקו לעשה אלא בע"כ ס"ל דהוי ב' לאוי בחד ענינא ולפיכך סופג פ' דהוי ב' לאוי אבל לפי גירסא שהביא שם רש"י ז"ל שאני התם דהוי לאו ששוה בכל וכ"כ הרע"ב להדיא ולפי' אפי' חד לאו הוי סגי דהוא שוה בכל ובע"כ הלאו השני צריך לשל חבירו וא"כ אינו לוקה אתמורה שלו כ"א מ' וכן על של חבירו מ' לחוד ולעולם לא לקי אתמורה שלו פ' ולפי זה הא דפריך (בדף ט' ע"א) ולכתוב לא יחליפנו ולא בעי ולא ימיר היינו לפי גי' דלאו השוה בכל ולא יחליפנו קאי בשל חבירו א"כ שלו הוא כ"ש אבל לפי הגי' דהוי ב' לאוי לא פריך מידי דהא לדידי' בעינן משום ב' לאוי ולא מצרכינן כלל לשל חבירו ודו"ק כנ"ל. ובזה מיושב מ"ש בס' לחם משנה אמ"ש התוס' בתירוצם דלקי פ' הא לקמן בברייתא מצרכינן לשל חבירו ולפימ"ש א"ש. וסעד לדברי מצאתי אח"ז בס' חדש נקרא יבין שמועה. וכ"ז נמי דלא כמ"ש המהרש"א דפ"ק דחולין ע"ש דלא דק:
ד"ה הא גופא כו' פריך בריש חולין וצריך כו' וכן פירש"י התם דר"ל כו' כצ"ל. ועוד מאי קמשני ממה שהקשה כו' עכ"ל. ר"ל דאי ס"ל דזה לא מיקרי קשיא דבעינן תרתי דיעבד לא צריך לשנויי הכל מתפיסין והו"ל לשנויי בקיצור דאיירי בתרתי דיעבד ואפ"ה ל"ק דמלקות אתי לאשמעינן ולפר"ת צ"ל דודאי גם בכאן קשה תרתי דיעבד ל"ל ומשני דקמ"ל דנתפס במזיד אף דלקי ודו"ק נ"ל:
הגהות
פרק הכל ממירין.
(מיימוני פ"א מה' תמורה).
הכל כו' לאתויי יורש (גז"ש). ובריש ערכין ביארתי סוגיא זו בס"ד. ע"ש.
הא גופא קשיא כו' ממירין לכתחלה והדר תני לא כו' כצ"ל והשאר נמחק:
תוספות ד"ה שאין זכין בחייהם כו' (שייך למתני' דלקמן דף ז' ע"ב):
ד"ה הא גופא כו' חלק עליו דהא אמרינן כו' וא' נשים לכן פר"י דתנא בהכל כו' כצ"ל:
ד"ה תחלת הקדש כו' כמו במס' נזיר משום כו' (כצ"ל) וחילופיו שני כו' כצ"ל:
ד"ה ור"מ כו' וא"ת אמאי כו'. ועיין מ"ש בזה בס"ד במס' ערכין:
ד"ה ואין מביאין נסכים כו' (שייך לע"ב):