ברכת הזבח על ערכין· רבי אהרן שמואל קאידנוור
דף ד.
חדושים
תוספות ד"ה והך דאכילת כו' ומכאן נראה דג' בנ"א המודרים כו'. ראיתי בהג' מנהגים שמביא ראיה מכאן דג' שאכלו ביחד ב' מהם בשר ואחד מאכל חלב דנותנים לברך לאותו שאכל חלב דחזי לאצטרופי בהדייהו למיכל בשר אחר חלב ולא איפכא וכך מרגלא בפומי' דאינשי ואין אני רואה דבריהם דשאני אכילת קדשים ותרומה לזר או ג' המודרים הנאה זה מזה דאין להמאכל הזה היתר לאוכלו לזר או למודר הנאה לעולם אבל מאכל בשר מי לא חזי למיכל לגברא שאכל חלב אחר השיעור להפוסקים כדאית להו ותו הלא הם אוכלים או ראויים לאכול פת ביחד וחזי לאצטרופי לאוכל פת של האוכל בשר (וכ"כ שם בהג"ה בגליון) ונראה לי דאין להקפיד כלל בזה. נ"ל:
הגהות
גמ' נערכים לאתויי מנוול כו' (מיימוני פ"א מה' ערכין):
ערך כולו כו' (שם פ"ב)
א' שהעריך מאה כו' (שם פ"א):
רש"י ד"ה חוטא כו' בים סוף. הס"ד (ותיבת דלא גמירי יש למחוק כאן ושייך לקמן):
ד"ה שלנו הוא כו' בתר רובא. הס"ד:
ד"ה דמסר כו' דסד"א כו' קמ"ל דלא גמירי. הס"ד וכצ"ל נ"ל ודו"ק:
ד"ה לא יהו כו':
ד"ה ת"ל נפשות כו' ערך כו'. כצ"ל והס"ד:
תוספות ד"ה וגואלין לעולם כו' אותו מיד וישראל אינו כו' דהא תנן ומוכרין כו' ק"ו ליובל שמשמט כו' ויובל מוציאה עבדים אינו דין שמשמט ת"ל וזה דבר השמיטה שמיטה משמטת ואין יובל משמט אלמא אין יובל משמט כספים כו' כנ"ל להגיה. ועיין בילקוט פ' בהר רמז תר"ס ותבין דבריהם. נ"ל:
ד"ה ערך כולו כו' הואיל ואיתנהו דמים באברים ישנו בערכין. כצ"ל:
ד"ה נפשות כו' בערכין הואיל ואיתרבי מנוול כו' בדמים. כצ"ל והס"ד:
ד"ה ולא אוציא כו' וי"ל דבהמה אין בה כו' נקט לה וצ"ע דפשטיה כו' ומנא לן לומר מוהעמיד על פי דכתיב בההוא קרא גבי מעריך כו'. כצ"ל והד"א:
ד"ה א' שהעריך כו' ערך פלוני ופלוני עלי כו' ערך קמ"ל. כצ"ל והס"ד: