ברכת הזבח על מעילה· רבי אהרן שמואל קאידנוור
דף כ. · חדושים
גמ' אמר שמואל בגזבר המסורות לו עסקינן. הרמב"ם מפרש לה דלא כפירש"י והתוס' והוא פי' זר והשיגו הר"א ז"ל שם.
לימא מסייע ליה הדר בבית של הקדש כו' (מיימוני פ"ה מה' מעילה) ופסק כר"ל ודלא כרב דאינו אסור אלא בהקדישו ולבסוף בנאו אלא דלענין איסור עכו"ם פסק כרב דהמשתחוה לבית אסרו כ"כ הכ"מ שם. וצל"ע (דבפ"ז מה' ערכין דין ל') נראה מדברי הרב דהמשכיר שהקדיש בית השוכר ודר בו השוכר מעל והיינו כרב שבנאו ולבסוף הקדישו וכ"כ התוס' להדיא בערכין (דף כ"א סוף ע"א) ע"ש. [ברכת הזבח: ו]צ"ע:
תוספות ד"ה נתנה לבלן כו' ודייק מינה דוקא כולן דלא מיחסרא משיכה כו' בעלי אומניות כו' עד דמשיך דכיון כו' ואפ"ה הוי סייעתא לר"ל כו' כצ"ל. ור"ל בתחלה שמביא ממנה סייעתא לר"ל ולא דחו לי' לר"י דאיירי בבלן נכרי היינו דס"ל לדוחק אבל ברייתא דספר מוקי לה שפיר ר"י בספר נכרי וכ"כ התוס' פרק הזהב ולא ידעתי מה הוקשה להרב בעל תוי"ט בספרו שכ' התוס' לא דקו בדבריהם ולע"ד נראה דהוא ז"ל לא דקדק בדבריהם שהן ברורים ועיין בסוף המס' שאאריך בישוב דברי הרמב"ם בדינים אלו:
ד"ה הדר בבית כו' ומשני אמר ר"ל התם כשהקדישו ולבסוף כו' (והשאר נמחק) וכיון דבנה מעל כו' ליה לרב כו' לא אהני האי טעמא והשתא כו' נראה דחסר בדבריהם וכצ"ל וי"ל דאף דבנאו ואח"כ הקדישו ס"ל דל"מ אלא משום הנאה הנראה לעינים הוא דאסור והשתא אתי שפיר כו'. כנ"ל ודו"ק:
סליק פירקא