ברכת הזבח על מעילה· רבי אהרן שמואל קאידנוור
דף יד.
חדושים
תוספות ד"ה שבאשרה יתיז כו' אמאי לא נהנים אלא מיירי באיתבר מגופה וכ"ת אמאי לא כו' אמאי יתיז בקנה כו' באיתבר מגופה אבל עכשיו מייתי מגופה כו' דהא דקאמר יתיז לא קאי אקן דודאי הקן אסור בהנאה בין גבי הקדש בין כו' (מבואר מזה אף דאתי מעלמא הקן עצמו אסור בי' בהקדש ובאשירה משום גזירה כמ"ש התוס' לקמן וכך פסק הרמב"ם לשם והכ"מ תמה עליו ולא ראה שיטת הרר"פ הללו. וק"ל) דודאי איכא למיחש כו' לאחלופי בקנים המחוברים מאילן כו' דשייך למיגזר כדפרישית כצ"ל:
סליק פירקא
הגהות
גמ' איתמר ע"ז שנשתברה כו' (מיימוני פ"ו מה' ע"ז)
דאיתבר מגופה וקתני יתיז כו' עצים מעלמא דייקא נמי כו' (כצ"ל לפי גי' רש"י. ועיין במס' ע"ז מ"ב ע"ב גי' רש"י)
ה"נ מסתברא כו' (והוא לשון אחר ועיין בתוס' ע"ז):
הגזברים שלקחו עצים כו' (מיימוני פ"ה מה' מעילה)
אמר שמואל בונין בחול כו' (שם פ"ח):
רש"י ד"ה דלא ביטלה כו' גוי בפירוש. הס"ד:
ד"ה ר"ל כו' שלא תישבר. הס"ד:
ד"ה דאיתבר מגופי' כו' הקן דהיינו עכו"ם כו' דמותר בהנאה. הס"ד:
ד"ה לא כו' ועשה קן. הס"ד:
ד"ה לעולם אימא לך כו' (נראה דהוי כמו איבעית אימא ודו"ק) מהכא לאליל שנשתברה כו' כצ"ל:
ד"ה מתני'. הגזברין כו' לצורך קורות. הס"ד:
ד"ה מועלים כו' שמשפה החרש כו' כצ"ל:
ד"ה אמר שמואל כו' של חולין אז היו כו' (שנהנה כאן) [ברכת הזבח: שנהנ' בהן] צורך הבנין כו' כצ"ל:
תוספות ד"ה אפרוחין כאן כו' אין מועיל ומתיז בקנה קתני גבי אשירה דאע"ג כו' אפ"ה שרי אפרוחים בהנאה כו' כצ"ל:
ד"ה בונין בחול כו' אפי' הקדישם למוסרם כו' כצ"ל: