ברכת הזבח על מעילה· רבי אהרן שמואל קאידנוור
דף י.
חדושים
תוספות ד"ה רישא ר"ש כו' ור"ש מתה ופלוגתייהו כו' דהא רבי אית לי' בפ' ולד חטאת (כצ"ל והוא בתמורה (דף כ"ג ע"א). ול"ג לקמן דלא נמצא מזה לקמן. וק"ל) דע"כ לא קאמר רבי דתמות אלא כו' שלא נמצא עד לאחר הפרשה כו' ולא משום דלא מצי אתיא כו' כגון שנמצא קודם הקרבה ולא נראו כו' (כצ"ל) ור"ל בשלמא באבודה ונמצאו שתיהן אינן ראוין ליקרב כשנמצאו אלא אינה אבודה כשנאבדה הראשונה והאבודה כשלא נאבדה מעולם לרבי משא"כ במפריש לאחריות לר"ש שתיהן ראויין ליקרב אף כשיש שניהם לפנינו איזה מהם שירצה בלא אבודה משא"כ בחטאת דרבי א' ראוי' ליקרב כשלא נאבדה ואם נאבדה והפריש הב' אז השניה ראוי' ולא האבודה אף בנמצאת אח"כ לרבי ודו"ק:
ד"ה הכל מודים כו' קדש שנטמא ומאימורי קדשים כו' האימורים בצינור כו' דמודים דפטור כו' קודם זריקת דמים אמאי אין מועלין והא יוצא בו אבל קודם זריקה מודה דמועל דלא חזי והוי קדשי ד'. ונראה לפרש דהכא מיירי בנטמאת לאחר זריקה כו' כצ"ל. אכן לא הבינותי דבריהם דא"כ מאי קמ"ל רבא הלא משנה שלימה שנינו ריש מכילתין דכלל אר"י כל שיש שעת היתר לכהנים אין מועלין ומחשב כגון שלנה ושנטמאה כו' ואפי' למ"ד היתר אכילה שנינו כיון שנטמא הבשר אחר זריקה תו אין מועלין בו. אכן לפירש"י דרבא איירי שנטמא קודם זריקה טובא קמ"ל. והרמב"ם ז"ל כתב בהדיא דין י"א נהנה קודם זריקה מבשר ק"ק שנטמא כו' והוא כפירש"י. (והולך) [ברכת הזבח: והילך] לשון התוספתא רפ"ק דמעילה אבל טמא שנטמא בין לפני זריקת דמים בין לאחר זריקת דמים אין מועלין בו מפני שהציץ מרצה עליו עכ"ל. ולולי דמסתפינא הי' נ"ל להגיה בדבריהם וכצ"ל דהכא מיירי בנטמאת קודם זריקה וקמ"ל כו' ואתיא לפי"ז כשיטת רש"י והרמב"ם והתוספתא. ודוק וצ"ע:
בא"ד י"ל דשאני יוצא דלא יצא כולו ואין מצות שריפה כו' (כצ"ל נ"ל וע"ל דף ו' סוף ע"ב) וא"ת אמאי לא נקט יצא (ר"ל יצא כולו ק"ל) י"ל כו' כשנעשית בטהרה מיקרי כו' חטאת ואשם באימורים עד כו' ואומר מורי הרב ר"פ שי' דשנא ושנא. איבעיא קרא כו' הוצאה לבית הדשן. אך כו' אמנם לטעמא דמפרשינן מקרא (ר"ל מטעם הקרא דלעיל. ק"ל) ניחא כו' כצ"ל:
סליק פירקא
הגהות
גמ' אמר רבא הכל כו' (מיימוני שם פ"ג).
מבשר ק"ק שנטמא (קודם זריקה) התוס' לא גרסי לה ועיין (מה שכתוב) [ברכת הזבח: מ"ש] על דבריהם(. הס"ד) [ברכת הזבח: בס"ד]:
מאי קא מפסיד כו' כצ"ל:
הקומץ והלבונה כו' (מיימוני פ"ב מהלכות מעילה):
זה הכלל כו' (מיימוני פי"ח מה' פה"מ):
רש"י ד"ה וסיפא כו' לאחר כפרה הס"ד:
ד"ה הכל מודים כו' (ותיבות ומן המעות נראה דהוא ט"ס) באפר תפוח. הס"ד:
ד"ה שאם כו' קלים לאחר כו' כצ"ל:
ד"ה פשיטא כו' מפסיד דכיון כו' כצ"ל וכן בכל המקומות צ"ל מפסיד ק"ל:
ד"ה ובאימורי כו' קמפסיד היינו טעמא כו' דלא מפסיד כצ"ל והד"א:
ד"ה קמ"ל דלא כו' אמאי אמר רבא אימורי קדשים כו' (כצ"ל) לאחר שעלו פטור. הס"ד:
ד"ה הנ"מ כו' לקרן וחומש לא הפרישו כו' הד"א:
ד"ה מועלין בהן כו' פה בעלמא הס"ד:
ד"ה שיש לו מתירין כו' או דבר כו' שניתרות בקומץ. הס"ד:
ד"ה חייבין עליהן משום נותר כו' דהא בשלמים כתיב פיגול כצ"ל: