ברכת הזבח על מנחות· רבי אהרן שמואל קאידנוור
דף קז.
חדושים
גמרא כסף לא יפחות כו' ודילמא פריטי כו'. פשט הקושיא היא דלמה יתן דינר כסף יתן פרוטה של כסף וע"ז משני באתרא דלא סגי פריטי דכספא. ורש"י סוף כתובות כתב וז"ל ואימא פריטי ותאמר שיתן לו נחשת או כסף שוה מאה פרוטות עכ"ל. ולא ידעתי לפרשו דהא ע"כ במתניתין דהכא וברייתא דהתם מוקי לה דכתב או אומר בהמטבע א"כ מהיכי תיתי לפרש שיתן נחשת או כסף בעד ק' פרוטות ולא מטבע כסף ממש ועוד מאי משני התם פריטי דכספא לא עביד אינשי מ"מ קשה יתן נחושת או כסף בעד הדינר כסברת המקשן ולבי אומר להגיה שם וכצ"ל ותאמר שיתן לו מאה פרוטות אלא שקשה בעיני להגיה כל הספרים. ונראה דרש"י ז"ל סבר כיון דקאמר הברייתא כסף מגביהו לו מה שירצה בלשון זה משמע דיכול ליתן לו כל דבר ששוה כסף וע"ז פריך יתן לו מה ששוה נסכא ומשני דכתיב מטבע ופריך יתן לו מה ששוה פרוטה כסף כל מה שירצה נחשת או כסף וס"ל להמקשן דעכ"פ לא יפחות לו מדינר כמבואר במתניתין דידן לכך משני פריטי דכספא כו' ובזה מתיישב נמי דפריך התם ואימא נסכא דמאי פריך דילמא באמת נותן לו כל מה ששוה נסכא או נסכא ממש דהא כל מה שירצה קאמר אלא בע"כ צ"ל דהמקשן ידע דלא יפחות לו מדינר או שוה דינר כמתניתין דידן ודלא כמ"ש התוס' ודו"ק כנ"ל כוונת רש"י ז"ל:
הרי עלי יין כו' (מיימוני פי"ז מהלכות מעשה קרבנות):
רבנן סברי דון מינה ומינה כו' דע שהרמב"ם ז"ל פסק כרבנן וכך פסק לעיל דף כ"ב ע"א בענין שלמי צבור דסגי לאחר שחיטה בתנופת חזה ושוק לחוד. וצ"ע דביבמות דף ע"ח ע"ב פסק דממזרים אסורים איסור עולם זכרים ונקבות ודלא כרבי אלעזר וריש לקיש והיינו דרבנן ס"ל דון מינה ואוקי באתרא וכן פסקו כל הפוסקים בטור א"ה סימן ד' וא"כ קשיא הלכתא אהלכתא ורבנן אדרבנן. ובפרק שבועת העדות פסקו הפוסקים והרמב"ם בכללן דמושבע מפי עצמו אינו חייב אלא בכופר בב"ד ומסיק בגמרא דס"ל דון מינה ואוקי באתרא. וצ"ע. ובההיא דשבועות העדות ראיתי להרב בעל תוס' יום טוב שהרגיש שם בזה והניחו בצ"ע. והנבון חתני מהר"ר ישעיה כ"ץ תירץ דנראה דהיכא דהלמוד בא בגמ' בגזירה שוה הוי כאלו נכתב בפירוש בהלמד אמרינן בה לפסק הלכה דון מינה ואוקי באתרא דהוי כאלו כתוב באתרא בהדיא ולא צריכין למילף כלום מהמלמד אבל מה שנלמוד מהמלמד בהיקש או בריבויא אמרינן דון מינה ומינה וכרבנן וא"כ בההיא דיבמות ושבועות שהוא גז"ש פסקו וס"ל לרבנן דון מינה ואוקי באתרא משא"כ בההיא דהכא דאתיא מריבויא דקרבן וה"ה לעיל בשלמים ילפינן מהיקשא אמרינן בה דון מינה ומינה והוא נכון מאד. ועיין בחולין דף ק"ב ע"ב דפסקינן כר' יושיע דמשקים של שאר מיני פירות של תרומה השותה מהם פטור מחומש ומסיק דס"ל דדון מינה ואוקי באתרא דתרומת ידך אלו ביכורים וע"ש וצריך לומר דזה לא מיקרי היקש אלא דתרומת ידך הוי כאילו כתיב בהדיא דמה שנאמר בביכורים כאלו נאמר בתרומה דמשקים היוצא מהם כמותן ואוקי באתרא דמשקין תרומה הוי תירוש ויצהר כנ"ל. ועד היום לא מצאתי סתירה לדברי חתני הנ"ל בש"ס וצריך עוד חיפוש בתלמוד ודו"ק:
(ומכאן קשה לי אבעל ספר הכריתות לשון לימודים שער ג' סימן קע"ה שכתב דהלכה כמ"ד דון מינה ואוקי באתרא ובעל ספר יבין שמועה סייעו מדברי בעל הליכות עולם בכלל ק"ו וק"ז ולא הרגיש במאי דפסק הרמב"ם בשני דוכתי כרבנן דס"ל להפך. גם כתב שם בשם רש"ל ותוס' הרא"ש דבהיקש לכו"ע אמרינן דון מינה ואוקי באתרא ע"ש טעמו דף פ"ג ע"ב ולפי מ"ש דמוכח דפליגי אף בהיקש ואף אם נאמר דהני ב' מקומות שכתבנו אינן כי אם בנין אב ולא היקש מ"מ טעמו שכתב שם שייך גם כאן בבנין אב כמו בהיקש ולא דמי לגז"ש ואפי"ה פליגי וצ"ע בכל זה ודו"ק היטב):
תנא ביו"ט הראשון של חג. עיין בהרמב"ם ובפי' הרע"ב שעולין ק"מ לוגין:
תוספות ד"ה ודילמא נסכא כו' ובפרק בתרא דכתובות כו' עכ"ל. לפום ריהטא כתבו כן דהא התם תנינא בברייתא מגביהו כל מה שירצה ואפי"ה פריך ואימא נסכא ואדרבא התם משמע דנסכא גדול מדינר וכמו שהוכיחו התוס' שם להדיא ממשמעות לשון כסף דלא משמע מטבע ועיי"ש ולפי דבריהם דהתם גם כאן נוכל לפרש שהנסכא הוא יותר גדול ודו"ק. שוב מצאתי שכ"כ התוס' להדיא בבבא בתרא עיי"ש. וכל זה דלא כמו שכתבתי לשיטת רש"י דכתובות.
ע"ש. ותימא דפרק בתרא דכתובות כו' כצ"ל:
הגהות
גמרא הרי עלי עולה יביא כבש כו' (מיימוני פט"ז מהלכות מע"ק):
רש"י ד"ה מוראה כו' כדאמרינן במס' כו' כצ"ל:
ד"ה שמן לא כו' מתנדבין שמן הס"ד:
ד"ה דון מינה כו' לקמן קרבן כו' הד"א:
ד"ה ואוקי באתרא כו' דומיא דיין הס"ד: ואח"כ ד"ה מאזרח כו' רבי אזרח כו' שמן ודון מינה כו' הד"א:
ד"ה פירשתי את כו' מן העוף הס"ד: