אור ברסלב
ברכת הזבח על מנחות דף קב. › חדושים

ברכת הזבח על מנחות· רבי אהרן שמואל קאידנוור

דף קב. · חדושים

דף קב.

תוספות ד"ה דאי בעי כו' קדשים שחייב באחריותן משלם ד' וה' ופריך כו' אבל היתר זריקה לא מהני כו' (אלא הטעם הוא דלא נזרק לבסוף ולכך לא יצ' מידי מעילה וק"ל) כצ"ל:

ד"ה ה"ג לא ראויה כו' ונראה לפרש כו' שום פסול קאמר דאין מועלים משום כו' כצ"ל. ונראה דכוונתם דלפירש"י אמרי' כדעת המקשן דאמרי' כל העומד לזרוק ואין מועלין היכא שלנה לבסוף (אבל) [או] נטמא' אבל מ"מ היכא דלא לנה כל זמן שלא נזרק מועלים בו עד אחר שנזרק אבל היכא דאינה ראויה אח"כ לזרוק אמרינן דמאחר שהי' ראוי לזריקה ואינו יכול עתה להזרק אין מועלין דכל העומד כו' והתרצן השיב דלא אמרינן אפילו בלנה וכו' אלא בלנה בשעה שראויה כו' דהיינו אחר זריקת דם ואין הפסול אלא בבשר יוצא ולן וטומאה ולא בדם אבל בשעה שהפסול הוא בדם ונפסל ג"כ לא אמרינן בי' כל העומד כו' וא"כ רב אשי דמסיק שאני מעילה כו' ר"ל דלעולם ס"ל כדעת המקשן שלנה ממש קודם זריקת הדם ואמרי' כל העומד כו' מטעם לבתר דפקעא קדוש' כו' א"כ שפיר מקשי התוס' במאי פקעא כיון דס"ל דקודם זריקה נמי מועלים אלא בשנגמר לבסוף מהני והלשון פקעא אינו מיושב כיון דלא נזרק ואח"כ לנה אבל התוס' פירשו דדעת המקשן דאמרינן כל העומד כו' אפילו קודם זריקה אין מועלי' מטעם הנ"ל ומתני' רבותא קמ"ל אפילו שלנה כו' ולסברא זו שפיר מתיישב הלשון דפקעא קדושתייהו במאי דהית' ראוי לזריקה כנ"ל ודו"ק:

בא"ד כל שיש לו היתר כו' לא אשכחן ומתבטל ראוי' דידה כו'. (כצ"ל נ"ל) היינו למ"ד היתר זריקה כו' הלשון מגומגם דצ"ע למה לא אוקי בפשיטות כמ"ד היתר זריקה ולן דם ואפ"ה לא מועלים וכמ"ש התוס' ג"כ לעיל דאפילו לא נזרק לבסוף לרב אשי במעילה אמרינן כל הראוי כו' ונ"ל דט"ס הוא כל התוס' וכצ"ל היינו למ"ד היתר אכילה אבל למ"ד היתר זריקה הוי לן דם וכן הוא להדיא בסוגיא דמעילה וא"ש הכל נ"ל:

תוכן העניינים

ברכת הזבח על מנחות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה