ברכת הזבח על מנחות· רבי אהרן שמואל קאידנוור
דף קא.
חדושים
תוספות ד"ה אע"ג דנטמאו כו' והאמר מר כו' הב"ע כגון שקדשו בכלי עכ"ל. אבל אי לא קדשי אינם מקבלים טומאה והכא משמע דמקבלים טומאה. ואין ליישב קושייתם דהתם קאמר דאינו לוקה כשלא קדשו ומיהו שמא איסורא דאורייתא איכא ומקרי טמא דלא מסתבר לחלק בדאורייתא דאי מקבלי טומאה קרינן ביה והבשר אשר יגע בכל טמא גו' ק"ל נ"ל:
בא"ד היינו גיזרין דהכא ובקונט' פי' כו' מן המאוכלות הפנימיות (ולא עצים ק"ל ועיין בתוס' דזבחים) כו' אליבא דרבי בהקומץ כו' הכל למזבח אלא קדושת כלי דהתם כו' (כצ"ל נ"ל) וחבירו לחבירו הראשון מעל כו' (ואלו בכלי שרת יש מועל אחר מועל אפי' במתנה ק"ל) מכיון דבקע הראשון כו' עד שידור תחתיה כו' ולכך מועלים כולם שאין הקרדום מתחלל כו' (דמיירי שהן כולם גזברים ועיין בתוס' דבבא מציעא דף צ"ט ע"א בזה) והא דאמר בהשואל כו' וסתם משאיל כו' הנאה שבו שסבר מותר לבקע בו כו' ומיהו נראה כו' (כן הוא בש"ס דפוס קראקא) ויש לפרש דקושייתם הוא אמאי יצא לחולין כיון שסבור שהוא שלו ע"ז כתב ומיהו נראה כו' ודו"ק ועיין בלשונם בתוס' הנ"ל:
בא"ד מידי דהוי (המשאיל) [ברכת הזבח: אמשאיל] אלא השכר לבדו כו' עכ"ל. ור"ל שמבואר בתוספתא כיון דלא קדש קדושת הגוף מועלים כולם אפילו אחר ביקוע אלא דלפי מ"ש התוס' לעיל אין ראיה דהן כולם גזברין לכן נראה דכוונתם דע"כ לא נפיק חבית לחולין בדירת השוכר דהא אכתי מעורב הקדש וחולין בבית נגד דמי השכירות שנתן ודמי למשאיל קורדום דג"כ הקדש וחולין מעורבין דהיינו הקדש ושכר הביקוע שיצא לחולין ומ"מ הקורדום עדיין גופא הקדש וכמ"ש התוס' לעיל ודו"ק.
ד"ה פיגול במנחה כו' היה לה שעת כו' לא תטמא כו' וזה נמי לא היתה לה שעת הכושר כו' (דבהמה בחייה בחזקת איסור עומדת כמ"ש רש"י לקמן) אותו ואת בנו לענין כו' דאי לא פיגל במנחה יטמא כו' עכ"ל. ר"ל דאלת"ה אלא קדושת הקדש או כלי משוי להו דניהוי כאוכל שאתה יכול כו' א"כ פיגל במנחה נמי תטמא אף שמקדשם במחובר כדמסיק דמיד כשהוקדשה בכלי קודם הפיגול הוי אוכל שאתה יכול כו' והוי לה שעת הכושר. ויש לדקדק בדבריהם דהא אכתי קשה פיגל במנחה נמי יטמא אף דאקדשה במחובר דכיון שבאתה לכלי קרי אוכל שאתה יכול להאכיל למזבח והוי כמו עולה ותטמא ואין לומר דאיירי דלא נקמצה עדיין ולא מיקרי ראויה למזבח וכשנקמצה נתפגלה מיד במחשבה א"כ נתפגלה בהקטרה או בהולכה מאי איכא למימר ולא קשיא מידי דהשירים כיון דנאכלים לכהנים ולא מיקרי אכילת מזבח ואם כן אינה ראויה למזבח ולא הוו להו שעת הכושר לכהנים כיון דאקדשה במחובר והוא פשוט ודו"ק:
בא"ד מיד כשנתקדש בכלי דחיבת הקדש מכשרתה ועוד כמו שמדקדק מפרה כצ"ל וכן הוא בש"ס דפוס קראקא ור"ל דגבי פרה נמי נימא דמ"ה מטמאה טומאת אוכלין דחיבת הקדש מכשרתה ומשוי לה אוכל הראוי לאחרים אלא ש"מ דלא יוכל להשוות כו' כנ"ל ודו"ק ועיין בתוס' דחולין דף פ"א ע"א:
הגהות
גמרא דתניא אם כל בהמה טמאה כו' כטהורים דמי דעצים ולבונה כו' בני אשוויי אוכלי' נינהו וכו' ואע"ג דקדושי' דמי' כו' כצ"ל:
רש"י ד"ה דמכלי שרת כו' שרת ואפילו בהמה כו' הד"א:
ד"ה ואם כו' אלמא נפדין הס"ד:
ד"ה אלא עצים כו' והני אע"ג כו' כצ"ל:
ד"ה לעולם אימא כו' נפדין בטהורים כו' הד"א:
ד"ה משום דלא שכיחי כו' כצ"ל:
ד"ה תמימים בהמה טהורה כצ"ל:
ד"ה אלא למזבח כו' קרבנות הס"ד:
ד"ה הוי הדר ביה כו' כצ"ל:
ד"ה כולן כל המנחות הס"ד:
ד"ה לר"ש כו' בהנאה אינו כו' טומאת אוכלין הד"א והס"ד: ואח"כ ד"ה הערלה כו':