אור ברסלב

ברכת הזבח על מנחות· רבי אהרן שמואל קאידנוור

דף צה:

דף צה.

חדושים

גמרא אחת שתי הלחם כו' (מיימוני פ"ה מהלכות תמידין ומוספין). ופסק כסתם מתניתין ולא חש לקושיות האדם קשה כברזל ועיין בתוס' יום טוב ובתשובה שלי שהעתקתי ס"פ ר' ישמעאל תמצא ישוב לזה בתשובת הקדוש הי"ד ובתשובתי ודלא כתוספות יום טוב שכתב בלי טעם:

אמר רבא הקשה כו' כצ"ל.

ואי לישה לא בעינן זריזין אפייה נמי כו' דמסתמא לענין זריזין לא מחלקינן בינייהו אבל לענין פנים בעזרה וודאי מחלקינן בינייהו דתנור הוי במקום פנים ולכך בעי פנים והדרא קושיא לדוכתיה דליפסול בלינה ודו"ק:

תוספות ד"ה אין טמאי כו' המכניס שרץ למקדש כו' מכל מקום קשה הא קא חשיב רבותא אפילו מת כו' (כצ"ל ור"ל ומת עצמו לאו רבותא הוא נגד המכניסו) אי נמי חשיב במינו טהרה דיש לאדם חי טהרה כצ"ל. וכן הוא בתוס' דנדה דף כ"ח ע"ב עיי"ש. ובתוס' דסוטה דף ד' ע"ב תי' בע"א עיי"ש:

ד"ה ומאי קושיא כו' או בכלי שרת אחד עשרון שלם כו' (ועדיין לא היה קדוש בלא שמן ק"ל) והשמן לצד אחר (וא"כ היה קדוש מחמת הביסא) לפי כו' גנאי הוא להשימו אח"כ בכלי חול (ובע"כ היה צריך לקדש חצי עשרון וק"ל) ולא כו' קודם שיתקדש בביסא כו' (והחצי עשדון לא נתקדש ק"ל) ויש פירושים מרש"י שכתוב בהן בסוף התכלת (וכן הוא ברש"י במשנה דלקמן ק"ל) לפי שהיו צריכים לעשרון למדוד כו' נדבה של יחיד ולא יתכן טעם זה כו' (כצ"ל והד"א) דמנחת יבש לא נתקדשה מדכתיב חמץ (וא"כ כל מדת יבש בכלל אפילו חצי עשרון דאינה לח' אלא לאחר אפייה דלא שנא ק"ל) דה"ה שאר מנחות הטעונות שמן כדאיתא כו' כצ"ל:

הגהות

גמרא יקדש בכלי כו' דרך חול' הוא אלא אפילו כו' כצ"ל:

רש"י ד"ה רבי אליעזר כו' שלהם טמא מת כו' הד"א:

ד"ה נתקדשו ואי נפקי מיפסלי כו' כצ"ל:

ד"ה במקום זריזין כו' אלא בחוץ הס"ד:

ד"ה ושניהם כו' ור"ש הס"ד:

ד"ה בשבת אשכחינהו כו' הד"א:

תוספות ד"ה שהוא קשה כו' אינו ת"ח והא דכל כו' באות מצה הד"א והס"ד:

ד"ה דרך חולין כו' כדפרישית בסוף התכלת הס"ד וכצ"ל:

תוכן העניינים

ברכת הזבח על מנחות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה