ברכת הזבח על מנחות· רבי אהרן שמואל קאידנוור
דף צד:
חדושים
תוספות ד"ה כמין תיבה ופרוצה מלמעלה כמין ספינה כו' (הד"א) הלחם מאמצעים לא היו כו' ומרחיב עד ה' טפחים (ר"ל (וגד) [ע"ג] רוחב השלחן) והם השולי' הממלאים רחבו כו' (הד"א) ולר"מ טפחיים כזה אבל כו' (כצ"ל) וא"ת ולמ"ד כו' היכי תנן נמצא כו' הא חסר לי' מה ששוליו הולכים כו' עכ"ל. ר"ל כיון ששיפוע הן ברחבן ונכפפים הדפנות כעין ספינה א"כ נתמעטו ברחבן לחפות השלחן כשיעור מה שנחסר בעיקומן אלו היו פושטים הלחם להניח כך בלי שיפוע וק"ל.
ע"ש. ועוד קשה הא דאמר ר"י לקמן כו' טפחיים ומחצה קופל כו' הא גבוה טפי לר' יוחנן גופיה כיון דאמר כמין (הד"א) ספינה כו' עכ"ל. וכוונתם דוודאי אלו היו מונחים ממש על השלחן כמו תיבה פרוצ' אז לא יעלה הגובה כי אם ט"ו טפחים אבל עכשיו היו מונח בשיפוע כמין ספינה רוקדת והדפנות נגבהו קצת מהשלחן בשפוע הדפנות וכן בין כל לחם ולחם לא הי' מונח הלחם ממש על חבירו בערך השיפוע הדפנות וא"כ היה גבוה יותר מט"ו טפחים ואם השיפוע לא עלה אלא שיעור מיעוט ביותר א"כ היו יכולים הבזיכים לעמוד בשוליו ודו"ק:
בא"ד וא"ת אכתי הרי לחם הפנים עוביו טפח כו' (ור"ל א"כ השוליו היו עובי' טפח ועוד טפחיים ומחצה לר"י שנקפלו ק"ל):
ד"ה דסמכי לי' כו' למ"ד כמין ספינה רוקדת עכ"ל. ומיהו למאי דמשני דעגיל כו' וע"ג השלחן היו עומדים אתי שפיר:
הגהות
רש"י ד"ה אלא למ"ד כו' לו שולים הס"ד:
ד"ה היינו דיתבי כו' הראשון ראשו של קנה כו' כצ"ל:
ד"ה בשלמ' כו' שהלחם מונח ארכו כו' (כצ"ל) דופני הלחם ולמאן דאמר כו' הד"א:
ד"ה אלא למ"ד כו' ואין יכול לסמוך דופנותיו כו' כצ"ל:
ד"ה אלא למ"ד כמין ספינה כו' וזוקפות תו לא כו' על השלחן הד"א והס"ד:
ד"ה הלחם כו' מיעגל והסניף כו' הלחם שלא יפול כצ"ל: