ברכת הזבח על מנחות· רבי אהרן שמואל קאידנוור
דף צג:
חדושים
תוספות ד"ה ידו כו' מהא דכתב בני ישראל כו' (כצ"ל) וא"ת ולמה לי קרא כו' עכ"ל. והתירוץ מקושיא זו חסר בספרינו. והנלענ"ד דל"ק מידי דכבר הוכיחו התוס' בכמה דוכתי דכל מ"ע שהזמן גרמא נשים פטורות ומיהו אם ירצו להחמיר על עצמן רשאים ומברכים עליהם וצונו וקמ"ל הקרא דאין הנשים סומכות ואיסורא איכא דסמיכה בכח בעינן והוי כעובד עבודה דכיון דפטור לרבי מאיר ורבי יודא ודו"ק בתוספות בפרק המוציא תפילין ודראש השנה. אי נמי לפי שמצינו לעיל דנשים יכולות להמיר והוי סד"א דנילף סוף הקדש מתחילת הקדש דיכולים לסמוך קמ"ל הקרא דאין סומכים ומיהו למ"ש התוס' לעיל סוף ד"ה לפי שכל כו' נדחה תירוץ זה לכן תירוץ ראשון שכתבתי היא עיקר נ"ל:
הגהות
גמרא את שתי ידו כתיב ידו כו' כצ"ל.
חומר בסמיכה כו' (מימוני פ"ג ופ"ט מהלכות מעשה קרבנות):
רש"י ד"ה דנין קרבן כו' קרבן יחיד הס"ד:
ד"ה דנין כו' זקני העדה הס"ד:
ד"ה למד כו' חובה היא הס"ד:
ד"ה ושלוחו כו' קהל וגו' הס"ד:
ד"ה סמיכה כו' לא מעכב הס"ד:
ד"ה הגב כו' בשוה הראש כו' לא נמעט הד"א והס"ד:
ד"ה על הצדדים כו' הלחיים הס"ד:
ד"ה מהו כו' הראש הס"ד:
ד"ה וכתב כו' חסר הס"ד:
ד"ה איקפד כו' נמי תרי הס"ד:
ד"ה ידו כו' מלא דסמיכה הס"ד:
ד"ה סמיכה כו' משמע תרי הס"ד:
ד"ה מאי קאמר כו' כלומר דלאחר שסומכין (וא"כ הוי כפל והל"ל תכף כו' ומשני דהוי כמו פי' שתכף כו') לאלתר שוחטים הס"ד:
ד"ה שתיכף לסמיכה כו' שפיר הס"ד:
ד"ה ע"א מאי כו' אין סמיכה בצואר כצ"ל והס"ד נ"ל: ואח"כ ד"ה מקום כו':
תוספות ד"ה כאלו לא כיפר כו' דה"ל עשה דלאחר הפרשה ואמר רבא עשה דסמיכה קאמרת שאני הכא כיון כו' וסמוך קאי אימת קהוי עשה לאחר שחיטה חשיב כעשה דלאחר שחיטה א"ל רב הונא בר רבי יודא לרבא ואימא כיפר גברא כו' כצ"ל והד"א:
ד"ה ולא ידו כו' בפ"ק דחולין הס"ד: ואח"כ ד"ה ומה תנופה כו' שייך לקמן. וע"ל בפ"ב דזבחים דף ט"ז וי"ז בתוס':