אור ברסלב

ברכת הזבח על מנחות· רבי אהרן שמואל קאידנוור

דף צב.

דף צא:

חדושים

רש"י ד"ה כהנים והקהל כו' מתכפרים בשעיר כו' הד"א. והילך לשון רש"י בשבועות בהאי יכפר בתרא הושוו כהנים ולוים וישראלים כו' דאלו בטומאת מקדש וקדשיו ליכא למימר דהושוו וכמ"ש התוספות וכוונתם מדכולל כהנים וקהל ויכפר אלו הלוים בסוג אחד שהם שוים כחד כאלו יכפר בתרא קאי אשלשתן ביחד ש"מ לאשוינהו קאתי בכפרה וה"ה דנוכל לומר דוכפר קמא שבקרא כללן אלו הג' יחד שג' אלו שוין. ומהר"י ן' לב תמה שם וכתב ותמיהא מילתא דהאי יכפר בתרא לרבויי לוים אתא עכ"ל ול"ק מידי וק"ל:

ד"ה ואי שעירי עכו"ם כו' ופר הבא על כל המצות דגמר מעיני עיני מפר העלם דבר של צבור כצ"ל והס"ד. ומ"מ נראה דשני פרים העלם דבר ושל ע"ז שהוא נקרא פר הבא על כל המצות נקראים סמיכה אחת וכבר חשיב להני והשניה היא של שעיר המשתלח כדאיתא במתניתין ומה שדחק לרש"י לפרש כן משום דאמרינן דאתא למעוטי שעירי עכו"ם ש"מ דפר הבא על עכו"ם הנאמר בפרשת שלח לך טעון סמיכה ולא נתמעט מהפר דכחד פר הוא שבא על עבירות צבור כפר העלם כנ"ל ודו"ק:

תוספות ד"ה וכפר את כו' פי' בקונטרס דמיירי כו' אם אינו ענין כו' תנהו ענין לטומאה שבפנים כו' דלא תימא ה"מ אהרן כו' כצ"ל. ור"ל דס"ד אהרן ולא בניו לדורות ק"ל:

ד"ה הושוו כולן כו' וי"ל דמתכפרים בשעיר הנעשה בפנים עכ"ל. ובתוס' דשבועות ספ"ק כתבו דקשה ע"ז היאך קאמר התם דפר של אהרן הותר מכללו ושעיר של עם לא הותר מכללו דלפי"ז גם שעיר של עם הותר מכללו ללוים ע"ש. ובאמת דקושיתם היא גדולה שם דהברייתא שמביא שם ס"ל בפשיטות דאין סברא לומר דאשר לעם יהיה מותר מכללו אלא לארויי דווקא אתא דמכפר אמי שנקרא עם דווקא ולא כהנים ולוים אם כן שפיר הקשו דברייתא זו לא מצינו כפרה ללוים אף לפי מאי דמסיק שם דכהנים נקראים ביתו ויש להם כפרה בפרו של אהרן נשארת הסברא ראשונה בתוקפה דאשר לעם הוא דוקא כיון דבשום דוכתא בתורה לא מצינו מפורש שהוא מותר מכללו שיהיה עם לאו דווקא אבל בכהנים מעיקר' סבר דע"כ כיון דביתו יצא מכלל אשר לו ה"ה כל הכהנים יצאו ולאו דווקא אשר לו אבל לא בכלל (כשר) [כאשר] לעם כיון דאית לנו הכרח דאשר לעם יצא מכללו שיהא לאו דווקא וא"כ אף לפי האמת לא יוכלו לכפר כאשר לעם לסברת הברייתא והיא קושיא עצומה ודלא כמ"ש מהר"י ן' לב שם דדברי התוס' צ"ע דליתא להמעיין היטב. ומ"מ דברי התוס' שבכאן ס"ל כיון דהברייתא לא הובא בסוגיא זו דהותר מכללו אפשר דס"ל לסוגיא זו מסקנא דהתם דכהנים לא יצאו והותרו מכללו דהכל נקראים ביתו ולא שום אדם בעולם אפילו לוים דלא מקריא בית אהרן ובע"כ מצינו בלוים כפרה ניחא להו יותר דאשר לעם לאו דווקא משיאמר דאשר לו ולביתו לאו דווקא ומתכפרים בשעיר ובאמת דברי התוס' דהתם נוחים לי יותר מדבריהם שבכאן הפך סברת מהריב"ל ודו"ק היטב נ"ל:

הגהות

גמרא כל קרבנות הצבור אין כו' (מיימוני פ"ג מהלכות מעשה קרבנות):

כל קרבנות היחיד טעונים סמיכה כו' כצ"ל (וגם זה במיימוני שם):

ור"ש הא ודאי הושוו אין הושוו דבני כפרה נינהו מיהו כל חד וחד כו' כצ"ל:

רש"י ד"ה נסכי רחילה כו' לנסותינו אם כו':

ד"ה ע"א בין רחילה כו' לפי שאין כו' דהכבש היה טעון רביעית ההין (ולעשרון א') מי שהיה כו' כצ"ל: תיבת מתניתין וגמרא יש למחוק:

ד"ה וכפר את כו' בסוף בין כו' על הכהנים כצ"ל:

ד"ה ור"ש אומר כו' שמתכפרים בשעיר הס"ד:

ד"ה אמר לך מאי הושוו כו' הד"א:

ד"ה אלא באהרן כלו' בכהן ואע"ג דכהנים לא עבדו סומך הכהן על השעיר כצ"ל והס"ד:

ד"ה החי וסמך אהרן גו' השעיר החי כצ"ל והס"ד: ואח"כ ד"ה ואין שעירי עכו"ם כו':

תוספות ד"ה ואין שעירי כו' למימר דמהחי ממעט שעיר כו' ומהשעיר ירבה כו' ולי נראה כו' למימר חי למעט נחשון משום דא"א בשלמא כו' כצ"ל:

תוכן העניינים

ברכת הזבח על מנחות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה