ברכת הזבח על מנחות· רבי אהרן שמואל קאידנוור
דף פו:
חדושים
תוספות ד"ה שוין למנחות כו' ופי' הקונט' עיקר כו' והשאר למנחות הס"ד. ור"ל דלפירש הקונטרס הרבותא הוא שיכול ליתן ראשון שבשני למנחות לכתחילה אף דראוי להדלקה דלא נשמע זה מהרישא אבל שלא ליתן השני שבראשון למנורה כבר שמעינן מרישא ק"ל:
הגהות
גמרא יכול יהא זך כתית פסול כו' כצ"ל:
מאין היו מביאין היין כו' (גז"ש פ"ו):
אין מביאין ישן כו' (גז"ש פ"ז):
אין מביאין מפיה מפני הקמחים כו' כצ"ל:
רש"י ד"ה שוים כו' שבשני והא אמרת כו' והיכי הוי שוין הד"א והס"ד:
ד"ה יכול יהא כתית כו' בין למאור הס"ד:
ד"ה מפני החיסכון כו' וזך וכתית כמו כו' כצ"ל:
ד"ה ממנה היה מדליק האחרות ובה היה מסיים כדתנן בא כו' ומניח האחת שבצד כו' עד לערב ומדליק האחרות כו' בשחר ומטיבו וזורק כו' שהי' מדליק בתר כל הנרות כצ"ל נ"ל ודו"ק בתוס':
ד"ה מעושן כו' מבשלין אותם הס"ד. ונראה מדברי התוס' דלקמן דצ"ל אחר זה ד"ה לא (מתוך) [ברכת הזבח: מתוק] כשהוא (מתוך) [ברכת הזבח: מתוק] מחמת עצמו כדמפרש בגמרא ע"א תירוש שלא עברו עליו ארבעים יום ע"כ. וכן הוא בפירוש הרע"ב: ואח"כ ד"ה מן הדליות כו':
תוספות ד"ה לא לאכילה כו':
ד"ה ממנה היה כו' מתחיל ההדלקה שממנו מדליק תחילה כו' מסיים ההטבה שאותו כו' ופ' החלו עולים כו' או היה מניחה עד כו' כולן דמאחר שהוציא כו' כצ"ל נ"ל ודו"ק: