ברכת הזבח על מנחות· רבי אהרן שמואל קאידנוור
דף עב:
חדושים
גמרא מאן שמעת כו' ביום כשר רבי וקתני כו' לא להקרבה כצ"ל. והנה יש בכאן מקום עיון רב על הרמב"ם ז"ל בפ"ו דין ז' ח' שפסק כמשניות דס"ל דקציר העומר דוחה שבת ואפי"ה פסק דנקצר ביום כשר והן תרתי דסתרי אהדדי כדמסיק בסוגיא דמוקי כל המשניות דדחי שבת דלא כר' דס"ל דנקצר ביום כשר דלדידיה לא דחי קצירה לשבת אלא ההקרבה. ואח"ז נדפס ספר לחם משנה וראיתי שהניח דברי הרמב"ם ז"ל בצ"ע:
[ברכת הזבח: אמר שמואל המחבר הנה הי' לי משא ומתן בזה עם גדול א' מופלג בדורינו ושמו הגאון הרב מהר"ר יעקב מטאמשב הי"ד שנהרג אח"כ על קידוש השם בגזירת פולן ב"ק צזמי"ר והנה לכבוד ותפארת הגאון הנ"ל הי"ד אעתיק תשובתו על זה אות באות ותשובתי אליו ע"ז ונתברר ונתלבן בס"ד מיני' ומיני' כמה פירוקי' וקושיו' בדיני' אלו ויהי' לו ולי למזכרת לדורות למשמרת ולצבי תפארת אולי אזכה אי"ה ויוחקו בספר מילי ומיליו לשון זהב ואדרת. וז"ל הרב הקדוש הנ"ל אות באות. בכתב ידי חתני הרב מהר"ר נחום כ"ץ ינו' בעת שיצק על ידו מים חיים בישיבתו הרמה בק"ק סלוצק:
שלמא רבא ממארי דאברהם דתלי תני' בדתני' וידע למחרז ולמקדש מאורייתא לבריית'. ומספרא ומכילת'. לספרי ומתנית'. הוא ניהו האלוף הגדול בישראל נ"י ע"ה פ"ה הגאון מרנא ורבנא מהר"ר אהרן שמואל נרו יאיר ויזהיר ויצהיר כאור בהיר וכככבי' לעולם ועד א"ס:
הנה אנכי במשעול הכרמים טרדות העיונים אשר אין דרך לנטו' מהם ימין ושמאל אפי' רגע כמימר' גדר מזה עיון הגפ"ת לחדש בכל יום תמיד בהווייו' דאביי ורבא כיד ה' הטוב' עלינו. וגדר מזה עיון הפוסקים עם ידידינו חבירינו המקשיבי' לקולינו אשר כל אלה הן הנה מספיקים להיות נסיבה למנוע דרכי תשובה ממני להשיב שואלי וחוקרי דבר אכן הריני מוכרח להשיב באמצע פרק הטרדות הנ"ל מפני כבוד הגדול דמר המוטל עלי ועל כל אשר בשם רב או חכים יתקרי בהכירינו מתוך שורות כותלי כתבו דמר מה רב גוברי' ושקידותו ובקיאותו ועיון שכלו הזך והזוה' בהיר הוא בשחקי' אכן לרוב המניעו' הנ"ל יהיו דברינו מעטינו שלא כהרגלינו להאריך בראיות ממעמקי העיון במצולו' ים התלמוד והפוסקי' כ"א בקצרה וזה יצא ראשונה בדיק לן מר וז"ל. במנחות דף ע"ב מבואר בסוגיא דנקצר ביום כשר וכל הני משניות דס"ל דקצירת עומר דחי שבת ס"ל דנקצר ביום פסול ומאן דס"ל דלא דחי שבת כרבי ס"ל דנקצר ביו' כשר וכל הני משניות דס"ל דדחי שבת אתי' דלא כר' ומתני' דתני נקצר ביום כשר ודוחה שבת היינו הקרבה ולא קצירה וכו' וזה לי ימים שלא מצאתי ישוב נכון לדברי הרמב"ם ז"ל בפ"ז מה' תו"מ דין ז' שכתב מצוה להקצר בלילה בין בחול בי' בשבת וכל הלילה כשר לקצירת עומר ואם קצרוהו ביום כשר כו' ותפס הרב החבל בשתי ראשי' לפסוק כפשט ל' המשנה ודלא כמשמעות ופשט ל' הסוגי' דלעיל כו' עכ"ל ובאמת קושיא אלימתא הי' ומה שלבי אומר לי בזה דהוקשה לו להרב ז"ל מאי דצריכא למימר בסוגי' הנ"ל בסופה לר' דהא דכתב רחמנא מועדי ה' לגלויי דעומר ושתי הלחם דוחה שבת גבי שתי הלחם קאי באפי' דקסבר ר' תנור מקדש ואי אפי לה מאתמול איפסל בלינה כו' וא"כ קשיא ההי' דפ' התכלת דף מ"ז ומ"ח דמוקי לה רב חסדא לההי' דשחט ב' כבשים על ד' חלות מושך ב' מהם וכו' כר' דקשי' התם קושיו' התו' ד"ה לעולם כר' דהא מ"מ תנור מקדש ולא ניחא להרב בתי' קמא דהתו' דאין התנור מקדש כיון דלאו חזי כולהו אלא כתי' בתרא דהוי כמ"ד אין כ"ש מקדשים אלא מדעת וא"כ הכא גבי שתי לחם למה תדחה אפייתן את השבת לאפינהו מאתמול ולכוון דעתי' דלא ליקדשי עד למחר דלא מיפסלי בלינה דהא אי' התנור מקדש אפי' הוי כ"ש אלא מדעת אליבא דר"ח דלעיל וכיוצא בזה אשכחן בפ' לולב וערבה דף מ"ט ונ' אליבא דזעירי דסבר כ"ש מקדשים שלא מדעת דמשמע בפשיטות דאי אין מקדשים אלא מדעת שפי' הוי מייתינהו למי הניסוך במקודש מאתמול ולא הוי מיפסלי בלינה אי הוי דעתי' דלא לייתינהו עד למחר לקדש אות' ע"ש ברש"י. ואין לומר דהא דנקטי התו' בתי' בתרא דלעיל א"נ כמ"ד אין כ"ש מקדשי אלא מדעת היינו דווקא גבי ארבע חלות דאיכא בהו תרי יתירי על השיעור ובלתי ראויו' ושפיר מכוי' בהו דלא ליקדשו הא ליתא דכבר הוכחנו אפי' בשיעור הראוי איכא למימר הכי אההי' דניסוך הנ"ל דאי"ן שיעור למים וכולם ראויו' כמבואר שם בגמ' דסוכה ועיין מר בתו' פ' כל המנחות דף ז' בד"ה וכי מהדר לי' כו' אמר ר"י זאת אומרת כו' וא"כ הדרא לקושי' הנ"ל גבי שתי הלחם לאפינהו מאתמול ולמ' דחו שבת דבשלמא לר' יוחנן גופי' ל"ק מדידי' אדידי' בסוגי' דידן בשלהי פ' ר"י דכל הסוגיא עד סוף הפרק נקשרת וקאי אליבא דרבה ב"ב חנא משמי' דר"י דאמר התם ראב"ש בשיט' רע"ק רבו של אביו אמרה כו' כנודע ואמר בסוף הסוגיא דאי אפי לשתי הלחם מאתמול מיפסלי בלינה וא"כ קשי' הא שמעינן לי' לר"י גופיה בפ' כל המנחות דן ז' דאין כ"ש מקדשי' אלא מדעת א"כ לאפינהו מאתמול ולכוין דלא ליקדשי עד למחר דלא מפסלי. הא לא קשיא דהא דנקט בסוף הסוגיא דאזלא אליבא דר' יוחנן כדלעיל אי אפי להו מאתמול מפסלי בלינה אפשר לומר דר"י מצי למימר הכי ולי' לא ס"ל דלר' כ"ש מקדשי' שלא מדעת ור"י ס"ל דווקא מדעת אבל לרב חסדא דמוקי לה לההי' דארבע חלו' אליבא דר' ואין כ"ש מקדשי' אלא מדעת כתי' בתרא דהתו' א"כ היאך מתרץ לההי' דר' דדרש מועדי ה' גבי ב' לחם דדחו שבת לאפנהו מאתמול כדלעיל. כל זה הוקשה להרמב"ם ז"ל בסוגיא. ותו הוקשה לו ההי' דפ' התכלת גבי חביתין דף נ"א דאמר רבא על מחבת מלמד שטעונים כלי ואי אפי להו מאתמול מפסלי בלינה וקשיא לי' קושי התו' דבסוגיא דלעיל מרבינן ב' לחם מדכתיב מועדי ה' גו' ומסיק ב' הלחם לאפי' וקסבר תנור מקדש כו' ואפ"ה בעי קרא זה ג"כ הוקשה להרב ולא ניחא לי' בתי' התוס' דהא דאפי' לי' בתנור של חול כו' אלא ס"ל דאין זה קושיא למרמי גברא אגברא ומחלפא שיטתי' דרבא עם שיטתי' דר' יוחנן דר"י בעי קרא למאי דא"א לעשותו מע"ש ורבא לא בעי קרא לזה וא"כ מחלפא שיטתייהו בהיפוך גמור דאלו ר"י היכא דגלי קרא במידי דדחי שבת נ"ל דהוא דבר שא"א לעשות מע"ש דאיל"ה לא הוי שרי ולרבא צ"ל אדרבה עיקר קרא לא אתי' אלא לשרויי במה דאפשר לעשות מע"ש וא"פה גזירת הכתוב הוא דשרי היכא דגלי קרא. ותדע דלמאי דלא אפשר לעשותו מע"ש לא בעי קרא לרבא הכי ס"ל להרב וניחא לו לומר הכי דנתיישבה לו היטב קושי' דלעיל הראשונה לר"ח דס"ל אליבא דר' אין כ"ש מקדשים אלא מדעת כדלעיל א"כ אפי' ב' הלחם למה תדחה אפייתן השבת הא אפשר לאפינהו מאתמול כדלעיל ולפי הנזכר ל"ק מידי דאמרינן הואיל וגלי לן קרא דדחי שבת במועדי ה' אדרבה עיקר קרא לא את' אלא לשרויי אפי' במה דאפשר לעשותו מע"ש דסבר רב חסדא כשיטתי' דרבא הנזכר ודלא כר' יוחנן ואף דלרבא גופי' לא מצינן למימר דס"ל כר"ח דאין כ"ש מקדשים אלא מדעת דא"כ קשי' גבי חביתי' דליכא קרא דדחי שבת אליבא דרבא א"כ מנ"ל דדחי' ואי משום שטעונה כלי כדאיתא בגמ' הא ליתא דלעבדינהו מאתמול אדעתא דלא לקדשינהו מחבת עד למחר אלא ע"כ כ"ש מקדשי' אפי' שלא מדעת. מ"מ נוכל לומר דר"ח סבר כוותי' דרבא בחדא ופליג עליו בחדא פליג עלי' דכ"ש מקדשי' שלא מדעת וסבר כוותי' במאי דגלי קרא דדחי שבת עיקרא הוי לשרויי במילת' דאפשר למיעבד מאתמול וא"כ לר"ח גם לגבי עומר דגלי לן קרא בחריש ובקציר תשבות דדחי שבת עיקרי' לשרויי הוי אפי' בקצירה דאפשר לעשותה מע"ש לרבי ודלא כר' יוחנן מרא דסוגי' דשלהי פ' ר"י כדלעיל א"כ שפיר אתי' מתני' כר' דנקצר ביום כשר ואפ"ה קצירה גופא דחי שבת ודלא כר' יוחנן דמוקי לה בהקרב' כל זה הי' נראה להרמב"ם ז"ל ופסק כרב חסד' לגבי ר"י חדא משום דמסתב' טעמי' דמוקי לה לר' אליבא דהלכת' דאין כ"ש מקדשי' אלא מדעת כמסקנ' הפוסקי' ואלו לר"י צ"ל אליב' דהלכתא דמקדשי' שלא מדעת דאלת"ה קשיא לאפינהו לב' הלחם מאתמול אדעתי' דלא ליקדשי עד למחר ולא לדחו שבת אליבא דר' ותו דמוקי לה לההוא דארבעה חלו' כר' ואלו לר"י לא מצי אתי' כר' דקשה קושי' התו' דתנור מקדש ולא ניחא לי' בתי' קמא רק בתי' בתרא דאי' כ"ש מקדשי' שלא מדעת ואלו לר' יוחנן לא קי"ל הכי אליב' דר'. ותו דרב חסד' קאי כשיטת רבא דהוא בתראה לגבי דר"י. ואף דבשתי הלחם קי"ל דלא כר' דלא ס"ל דרשת מועדי ה' דאפייתן אינו דוח' שבת כמתני' ד"פ שתי הלחם דף צ"ה מ"מ גבי עומר קי"ל דדחי שב' אפי' קצירתו מבחריש ובקציר תשבות דעיקרי' לשרוי אפי' בקצירה דאפשר לעשותו מע"ש כנ"ל לדעת הרמב"ם ז"ל. ובהכי ניחא מאי דפסק הרב ז"ל דאין אפייתן דב' הלחם דוחה שבת וגם פסק דאפייתן בפני' וסתרי פסקי' אהדדי דאי אפייתן מבפנ' היכי אפי' להו (מעט) [מעי"ט] הא מיפסלי בלינה כקושיות רב ששת בדף צ"ה במנחות והא דמשני רב אשי הוא בדותא כדמסיק בגמ' וכתבו התו' דע"כ תברא מי ששנה זו דהיינו אפייתן מבפנים לא שנה הא ולא דחי שבת והרב ארכביה לפיסקא אתרי ריכשי ומזכה שטרא לבי תרי. ובעל תו' י"ט תי' דמשום קושי' הגמ' לא דחינן משנה מהלכה ואע"ג דלא מתרצא כו' אף דקושט' הוא מ"מ לאו מטעמיה ואין לנו לומר דפסקינן כמתני' אף דלא מתרצ' כתפל מבלי מלח אלא דס"ל להרב ז"ל שלא כדעת תו' שכתבו הא דרב אשי בדות' ותברא דאי אית לי' טעמי' דתבר' מ"ט לא הרגישו בזה רב אשי ורב ששת אדם קשה כברזל לתרץ מתני בהא אלא ס"ל לר"מ דהא דרב אשי בדות' הי' מ"מ מתני' ל"ק דאפי לה מאתמול אדעת' דלא ליקדש' עד למחר ואין כ"ש מקדשין אלא מדע' ולא תפסלי בלינה אף דאפי לה מבפנים ובהא ל"ק איך לא הרגישו רב ששת ורב אשי משום דאפשר דס"ל כמ"ד כ"ש מקדשי' אף שלא מדעת אבל אתלמוד' ל"ק מ"ט לא תי' הכי דא"כ אף לדברי התו' יקשה מ"ט לא תי' בתלמודא תברא אלא ע"כ לאו קושי' הי' דאורחא דתלמוד' בהכי לפרקים וכן בכל מקום דלא דחינן משנה מהלכה צ"ל הכי דמתרצ' מתני' שפיר אף דלא חש לה תלמודא להזכיר התי'. ובכן יתענג מר על רב שלום כרצונו וכרצון נאמן בבריתו חושק ומתאוה להשתעשע בזיו תארו ואור תורתו פנים בפנים ה"ק יעקב בלא"א מהר"ר אורי פיוויש ז"ל. עכ"ל הקדוש הי"ד:
וזה אשר השבתי להקדו"ש זצ"ל הי"ד:
למאן דחריפא לי' סכינא חריפא פסקא לי' להאי קרא ומתנית' מסייע לי' וחורפי' קא מחליא לי' גורע ומוסיף ודורש להני קראי כסיני ועוקר הרים ומפרק סלעים כפטיש יפוצץ לכמה ניצוצו' דנורא נפקי מפומי' וחורז מתורה לנביאים וכתובים עד שהאש מלהטת סביביו ועוף הפורח נשרף בהיכל פיו מתקיים העולם למי אלה לו לעבד ה' ליעקב אשר בחר לו יה האשל הגדול האלוף נ"י ע"ה פ"ה הגאון כבוד מהר"ר יעקב איש תם יושב אוהלים אלקי יעקב יהי' בעזרו. וירבה הוא זיוו והדרו. ובהלו יאיר נרו:
מצאתי דברי מר ואוכלם והיו בפי מתוקי' כדבש ונופת צופים ועמדתי על דברי מר קריתי ושניתי ושלשתי הדק היטב היטב והבנתי שעיקר דברי מר בנוין שהרמב"ם פסק כר"ח דס"ל אליבא דר' דתנור אינו מקדש אלא לדעת וכמ"ש התו' לשם כתי' בתרא ודלא כר"י ס"פ ר' ישמעאל וא"כ הוי אפשר למיאפות ב' הלחם קודם שבת ולא ליקדשו אלא דגלי לן קרא דמועדי ה' דדחו שבת אף דאפשר למעבד בע"ש ולענין ב' הלחם לא קי"ל כר' אכן בקצירת עומר קי"ל כוותי' זו תורף דברי מר בקצרה והאריך מר בראיות להוכיח כל הנ"ל. ואני בעניי אף שראיתי מר רמא דיקלא וזקפא קא מחדדן שמעתתי' כאלו אביך ואמך במתא כרב פפא מ"מ אף אני הצעי' אדון בדברי מר ואחפש בדבריו עד מקו' שידי מגעת ואשתעשע בדבריו העריבי' וחביבים עלי ומיני ומיני' דמ' יתקלס עילא' ויתרווח' שמעתת'. נראה מדברי מר שהתו' הקשו הא דאין התנור מקדש אדברי רב חסדא ור"ל דלא יהנ' להלח' פדיון והא ליתא לענ"ד דמאי הוקש' להם דהא אף לר' דתנור מקדש לא מקדש יותר משחיטה ואדרבה שחיטה קובעת יותר לענין דלא יכול לשנות לזבח אחר כדלקמן סוף פ' ר"י הוקבעו ולא הוקבעו וקדושת התנור אינו אלא ליקדש ולהפסל בלינה (כדאית' במעילה בתו' דף ח' ע"א ד"ה קרמו פניה ובפ"ב דמעילה במתני' ע"ש) ואפ"ה ס"ל לר' דקדוש' שחיט' על ד' לחמים מהני בפדיית פנים וחולי' ממילא קא הוויין א"כ גם קדוש' התנור שאפה בו ד' לחמי' מקדשי' וצריכים פדיון ופודן מבפני' וא"כ מה הוקשה להתו' אליבא דר"ח. ותו דאם כדברי מר דר"ח פליג אר' יוחנן קשה מנ"ל להתו' דר"ח ס"ל בהא דכ"ש אי' מקדשי' אלא לדעת דילמא ס"ל לר"ח אליבא דר' דתנור אינו מקדש כלל וכר"ש בדף צ"ה ע"ב וכמה תנאי דס"ל כן ואפשר למפינהו בחול אלא דגזירת הכתוב דמועדי ה' אתי לאשמענן דדחי שבת וכמו דס"ל לר"ח לדעת מר דאינו מקדש אלא מדעת ואפשר למיפינהו בחול ואפ"ה דחי שבת לר' מגזירת הכתוב דהא לא שמעינן בשום דוכת' דס"ל לר' דתנור מקדש אלא מהך דר"י סוף פ' ר"י והכי איתא להדי' בתו' ס"פ לולב וערבה ד"ה אי אייתי ובפ"ק דמכילתי' דף ט' בתו' ד"ה ריש לקיש כו' א"כ צ"ל דבע"כ גם ר"ח ס"ל כר' דתנור מקדש. ובע"כ נלע"ד דהתו' ז"ל לא הקשו אדברי ר"ח וקושייתם הי' אכלל הסוגי' דרוצי' להעמיד הברייתא כר' וכמו שעלה ע"ד המקשן והקשו ע"ז דהיכי פריק להו וכו' הא ע"כ ס"ל לר' דתנור מקדש וכאוקמית' דר"י סוף פר"י דליכא מאן דפליג עלה ודלא כמ"ש מר וא"כ היאך תלי קושי' המקשן דבריית' אתיא דלא כר' מכח דשחיט' מקדש לה בלא זה לא מצי למיפרק בעזרה דתנור מקדש לה והיכא פריק לה לזה תי' דלענין קדושת התנור ס"ל כיון דלא חזו כולהו כדפריך (ר"ל דף מ"ז ע"א) אלא ב' מתוך ד' לא קדשי כלל א"נ דהמקשן ס"ל כמ"ד כו' אמנם לתי' רב חסדא ל"ק כלל ומיתרצא אף למ"ד מקדשי שלא מדעת דחולין ממילא קא הוויין ופודה מבפנים ומעולם לא פליג ר"ח אר' יוחנן. עוד נ"ל לפרש קרוב לזה והוא עיקר דקושיו' התו' הוא גם לרב חסדא דמוקי בריית' כר' א"כ קשיא והברייתא גופא למה נקטה שחט ב' כבשי' על ב' חלות הא אפי' בלא שחיט' כבשי' רק באפי' לחוד מצי למתני דהא ר' ס"ל כמ"ד דתנור מקדש והכי ה"ל למתני אפה ד' חלו' בתנור לצורך ב' כבשי' מושך כו' והכי עדיף טפי למיתני דבהא לא הוי צריכי' לתי' התו' ד"ה מושך שנים כו' ע"ש לזה תי' ב' תירוצי' ותי' הב' הוא דר"ח מוקי לה כר' ולא רצה הברייתא למינקט אפיי' להכניס עצמה בפלוגת' ונקט שחיט' לר' אליב' דכ"ע ומ"מ ר"ח בעצמו לעולם לא פליג אר"י וס"ל דתנור מקדש אפי' שלא מדעת וכמ"ש ודו"ק. תדע דע"כ לפי המסקנא דמסיק הב"ע דאמר ליקדשו שנים מתוך ד' מבואר כתי' קמא דהתו' וכך פסק הרמב"ם פ"ח מה' תו"מ וכר' יוחנן א"כ תי' קמא עיקר וכן מבואר שם ברש"י שכתב וז"ל וה"ה דה"מ למיפרך בריש' דאי כר' ארבעתן בעי לאנופי ומיהו דאלימא מיני' אקשו עד דאפקי' מטעמי' עכ"ל. וה"ז מבואר כתי' קמא. ובר מן דין נ"ל דאף לר"י אליב' דר' סוף פ' ר"י ס"ל דאין כ"ש מקדשי' אלא מדעת והא דלא צוות' התורה למיפינהו מאתמול ואדעתא דלא ליקדשו דלא ליפסלי בלינה דהתורה לא רצתה לחלק בי' לדעת או שלא לדע' וגזרה ואמר' בסתם שלא יבואו לפעמי' ע"י אפיי' שלא מדעת לפסול לינה וצוות' לאפותה בו ביום והקרא דבמועדו לא הוי צריכנא כלל אלא לאשמענן דלא אפי לה בתנור חול וכמ"ש התו' בהא דמחבת דף נ"א וכעין מ"ש בגמ' דף צ' ע"א גזירה שמא יאמרו כו' וכה"ג בסוכה בענין גזירה דדבנן וכן יש לנו לומר בדעת התורה שהשווה מדותיה וא"כ כל דברי התו' בנוין על קו האמת. ותדע דלדברי מר דס"ל לרבא דכ"ש מקדשי' שלא מדעת לא ה"ל להרמב"ם לפסוק בפ"ג מה' פסולי המוקדשי' דין ך' כר' יוחנן וטפי ה"ל לפסוק כרבא דהוא בתרא' דס"ל דמקדשי' שלא מדעת אלא בע"כ דגם רבא ס"ל כר"י. ועו' שהרי הרמב"ם בפ"ג מה' תו"מ פסק דחביתי כ"ג דחי שבת וכתב ז"ל שנא' תופיני שתהא נאה וכו' ועוד אם תאפה מבערב תיפסל בלינה שהמרחשת מכלי קדש הוא עכ"ל. והוא כתי' דרבא. ואם כדברי מר הלא רבא ס"ל דמקדש שלא מדעת והרמב"ם פסק כר' יוחנן וכנ"ל א"כ הוי פסקיו סתרי אהדדי אלא בע"כ דליתא וכמ"ש ודו"ק. ואלמלא דמסתפינא מצוואת ר"ת בס' הישר ה"א דיש ט"ס בדברי התו' לעולם כר' כו' במאי דכתבו א"נ דס"ל דאי' מקדש אלא מדעת כו' והוא דהא בע"כ הלשון דשחט ב' כבשי' על ד' חלו' דבריית' הוא ממש בפירושו כמו הלשון דתודה ששחט' על פ' חלו' דפליגי בה חזקי' ור"י לקמן דף ע"ה ע"ב ושם מבואר דלאביי דפליגי ר"י וחזקי' באי' כ"ש מקדשי' שלא מדעת דחזקי' סבר דכ"ש מקדשי' שלא מדע' הראוי לו ולא מיקדשי אלא מ' ור"י ס"ל דאינו מקדש אלא מדעת הבעלי' ובעלי' קא מיכווני לקרבן גדול ולכך פסול וא"כ התו' לתי' שני דלא אסקי עדיין דליקדשו ב' מתוך ד' אלא בסתמ' דפלוגת' דחזקי' ור"י מאי תי' דהא לר"י דס"ל דאי' מקדש אלא מדעת הא פסילי הלחמי' דלקרבן גדול הוא מיכוון ובע"כ צ"ל דס"ל דמקדשי הראוי להם שלא מדעת והשאר פודה וכ"כ הרמב"ם להדי' בפי"ב מה' פ"ה דין ט"ו ע"ש א"כ בע"כ דיש ט"ס בדבריה' וכצ"ל א"נ ס"ל כמ"ד כ"ש מקדשי שלא מדעת או דצ"ל ואתיא נמי כמ"ד אין מקדשי' אלא מדעת וחד תי' הוא ור"ל לפי המסקנא דאמר ליקדשו ב' כו' א"ש ככ"ע אפי' למ"ר אי' מקדשי' אלא מדעת. והי' כתוב בספרי' וא"נ (ר"ל ר"ת אתי' נמי וטעו המדפיסי' וכתבו אי נמי נ"ל ודו"ק). אכן לפי הבנת מר שכוונתן שאי' מקדש אלא מדעת והוא הי' בדעתו שלא לקדש כלל כבר הוכחתי שהלשונו' שוים בסוגיא באפיי' ובשחיטה בכבשי' ובתודה וגם הרמב"ם השוום יחד לדינא. ואפשר לי לפרש דבריהם בלי שום הג"ה והוא דכאן אזלא הסוגי' כר' וס"ל דתנור מקדש וכמש"ל לפיכך הוכרחו התו' בכאן להקשו' ולתרץ דאינו מקדש אלא מדעת כהבנת מר שבדעתו הי' שלא לקדש התנור אכן לקמן פליגי חזקי' ור"י אליבא דהלכת' וס"ל דאי' התנור מקדש כלל אלא בשחיט' ובדעתו לקדש בשחיט' הלחמי' לכך משתנ' שם הענין בדין ולשון כנ"ל ברור וקצרתי וסמכתי על מר המבין. ובזה נ"ל ליישב דברי הרמב"ם שהוקש' לבעל תו' י"ט למה פסק הרמב"ם כמתני' דאין אפיי' ב' הלחם דחי שבת ופסק דאפייתן מבפני' כו' ולמ"ש ל"ק מידי כיון דחזקי' ור"י וגם סתם מתני' בפ' ואלו מנחות דף ע"ד ע"ב (ע"ש בתו' ד"ה למעוטי מנחה כו') ס"ל דאין התנור מקדש דאי הוי ס"ל לחזקי' ור"י דתנור מקדש וכר' הוי פליגי באפי' לחוד בלא שחיט' וכמ"ש התו' אליבא דרבי בפ' הלחם אלא ע"כ ס"ל דאין התנור מקדש אף שאפייתן מבפני' מצד הכתוב דמועדי ה' דלא אפי בתנור חול ואפ"ה לא מפסלי בלינה (הג"ה. אכן לפי מ"ש הרמב"ם פ"ט מה' מעשה קרבנות דין ך"ד דאפיי' לחמי תודה הי' מחוץ והבאתי ראי' לדבריו לקמן ס"פ אלו מנחות אין ראי' דס"ל דתנור מקדש ודו"ק עכ"ה). והא דלא מתרץ לה אדם קשה כברזל כן דס"ל דתנור מקדש ולהכי לא מצי לתרץ כן אכן הרמב"ם פסק כחזקי' וכר' דס"ל דאי' התנור מקדש ואפייתן מבפני' מצד מועדי ה' ואפייתן בקדש כמו לר' דדחי שבת מלימוד זה דס"ל בעלמ' דתנור מקדש גם מדבריו סוף פי"ב מה' מע"ק יש לדקדק קצת דס"ל דמחב' ומרחש' מקדשי ותנור לא מקדש ואין ראי' מלשון רש"י שהעתי' בכ"ם שם שרש"י הוא מפרש ולא פוסק ולא העתיק אלא דברי הגמ' דפ' ב' הלחם ונא מרו' מעל' שיתן מר עינו ולבו על כל דברי האגר' הנ"ל כי תורה הי' אף שהו' הלכת' למשיח'. דרוש ותקבל שכר מאלקי המערכה ישא מר ברכה. וזאת הברכ'. גם מני שמורה וערוכה. ושלו' למ' ולתורתו כה ידבר האוהב נאמן אהרן שמואל בלא"א הקצין ר' ישראל שלי' מווילנא:]
[ברכת הזבח סוף מנחות: שייך לדין חדש המבואר פרק רבי ישמעאל:
כתבו התוס' בפ"ק דקידושין דף ל"ז ע"ב ד"ה כל מצוה כו' דחדש אסור אף בשל נכרים מדפריך בירושלמי עלה דמתני' דקתני אף החדש אמאי לא תני חלה ומשני לפי שאינה בשל נכרים משמע דחדש דקתני במתני' נוהג אף בשל נכרים עכ"ל. וכך פסק הרא"ש בתשובותיו וכמה פוסקים ובש"ע טי"ד סימן רצ"ג סעיף ב' ע"ש. וזה לי זמן רב שראיתי למורינו הרב הגדול זקן ויושב בישיבה מהר"ר יואל מק"ק קראקא שכתב בספר בית חדש שלו שם והשיג אדברי תוספות וז"ל ותימא מאי ראיה מביא ר"י מהירושלמי דהא מאי [ד]פריך שם אמאי לא תני חלה לאו אדברי ר"א פריך אלא את"ק פריך דאמר חוץ מערלה וכלאים פריך אמאי לא תני חלה ומשני לפי שאינה כו' והשתא איכא למימר דחדש אינו נוהג לר"א אלא בשל ישראל דהא [ד]לא תני ר"א חלה היינו משום דבחלה לא פליג את"ק ות"ק נמי מודה דנוהג בשל ישראל אלא דחדש דס"ל לת"ק דאינו נוהג בח"ל ס"ל לר"א דאף החדש אסור ובשל ישראל זו תורף קושיות הרב וע"ש. וכתב שהקשה קושיא זו לכמה גאונים ומהם הרב הגדול מהר"ר ליב מפראגא ולא היה מי שסתר את דבריו והביא עוד ראיות לזה: ותחילה חל עלי ליישב דברי התוס' ולהצילם מקושיות האדון הגאון הנ"ל ודקדקתי בדבריהם ואבינה לאחריתם בלמדי עם בני ישיבתי המקשיבים לקולי זה לי יותר מעשרים שנה בהיותי יושב על ההוראה בק' ביל"א יצ"ו ויגעתי ומצאתי תאמן ודבריהם הן דברי אלהים חיים. והוא דודאי כוונת התוספות הוא מבואר דאי כדברי הרב הב"ח דאת"ק קאי הירושלמי א"כ קשה מנ"ל לרבי אליעזר לחלוק את"ק דילמא גם הת"ק ס"ל דחדש נוהג בח"ל והא דקאמר חוץ מערלה וכלאים ולא קחשיב חדש משום דלא נהיג בשל גוים וכמו חלה דלא חשיב לה מה"ט לדעת הב"ח הת"ק אלא בע"כ דס"ל (לה"ט) [לכ"ע] בפשיטות דחדש כל היכא דנהוג נהוג אף בשל נכרים ואפ"ה לא חשיב הת"ק ש"מ דס"ל דלא נהיג כלל בח"ל לכך ראה ר"א לחלוק אהת"ק וס"ל דגם חדש נוהג בח"ל כערלה וכלאים וא"כ הקשה בירושלמי אהת"ק ור"א אמאי לא חשיבי חלה ומשני כו' זו נ"ל ברור בדעת הירושלמי והתוס' ואני תמה על הגדולים שהציע הרב דבריו בפניה' למה לא מחו מאה עוכלי בעוכלא וסתרו דבריו ולקיים דברי התוס' אשר המה תמיד עטרה לראשינו. ועוד נ"ל להביא ראיה ברורה לדברי התוס' דחדש נוהג אף בשל נכרים מהא דאמרינן בקידושין דף ל"ח ע"א תניא רשב"י אומר ג' מצות נצטוו כו' ונוהגת בין בארץ בין בח"ל וה"ה שינהגו ק"ו ומה חדש שאין איסורו איסור עולם ואין איסורו איסור הנאה ויש היתר כו' ק"ו לכלאים וה"ה לערלה בשתים. ואם איתא דחדש אינו נוהג בשל נכרים הל"ל וה"ה לערלה בשלש דערלה נוהג בשל נכרים וכן כלאים אלא ש"מ דאין חילוק ביניהם וכדעת התוס'. ומה שהביא עוד ראיה לדבריו מהא דר"ה דף י"ג ע"ש. דבריו תמוהין דאדרבה משם ראיה דאסור אף בשל נכרים וראיה מהירושלמי שכתבו שם התוס' דלא אכלו מצות מחדש ע"ש ולמאן דס"ל בקדושין דלא נהג חדש אלא אחר י"ד שנה הוי מצי למיכל מחדש אפילו קודם הקרבת עומר אלא דלא הוי צריכי והכתוב אומר דממחרת הפסח הוי צריכי דכבר שבת המן כדאיתא התם והכתוב אתי לאשמועינן הזמן אימתי הוי צריכין כשקרבו העומר ואז היו צריכין לאכול מעבור הארץ וש"מ שקרבו העומר וא"כ ע"ז סובבת גם הסוגיא דר"ה וזה ברור כשמש נ"ל ודו"ק היטב:]
סליק פירקא:
הגהות
רש"י ד"ה מה ת"ל כו' ומשה אמרן הס"ד: ואח"כ ד"ה במועדיכם ואפי' כו' גבי מוספין הס"ד: ואח"כ ד"ה מנין כו' פרשתא הס"ד ואח"כ ד"ה והקרב כו' העומר הס"ד:
ד"ה ת"ל כו' הכהנים כתי' עומר כצ"ל והס"ד: ואח"כ ד"ה שתי כו':
ד"ה אלא כו' ואע"ג דאפשר כו' ודכותי' כו' כצ"ל והס"ד: ואח"כ ד"ה לא כו' מאתמול הס"ד: ואח"כ ד"ה לאפי' דקסבר כו' כצ"ל:
ד"ה אלא כו' לא קדשי הס"ד: ואח"כ ד"ה קדוש כו' התכלת הס"ד:
סליק פירקא
פרק ואלו מנחות
גמרא ואלו מנחות כו' (מיימוני פי"ב מהלכות מעשה קרבנות):
דתנן עשר תנן מאי כו' כצ"ל.
ולא מתאכיל כו'.
מנין שאין חולקים כו' (מיימוני פ"י מהלכות מעשה קרבנות):
רש"י ד"ה ואלו מנחות כו' עיסה הס"ד:
ד"ה דכתיבא כו' בחמש מנחות הס"ד:
ד"ה דלא כתיב כו' חוטא כתיב זאת תורת דמשמע תורה כו' כצ"ל והד"א:
ד"ה באה שעורין כו' קנאות מדנקמצת כו' כצ"ל:
ד"ה אם אינו כו' שנאמר בהן והנותרת כו' ובניו כצ"ל והס"ד:
ד"ה לחרבה כו' מאפה והס"ד: ואח"כ ד"ה לחרבה של כו' קנאות הס"ד: