ברכת הזבח על מנחות· רבי אהרן שמואל קאידנוור
דף עא:
חדושים
תוספות ד"ה אימור דשמעת כו' דדייק התם מהכא דשרי כו' אלמא שרי אפי' משהביא' שליש כצ"ל. (ור"ל כשהתחיל לקצור קודם שהביאה שליש שרי לקצור אף משהביאה וגמרה אח"כ ונותנים לבהמה ש"מ דחדש שרי בהנאה וק'ל ובפסחים פ' כ"ש כתבו דהתם מדר' שמעון קא דייק והיא היא עיי"ש. ומ"מ נראה מדברי רש"י והתוס' ופשט הסוגיא דהאי משהביא שליש דאסר ר"י ור"ש שרי היינו שלא גדלה עדיין כי אם שליש ובהא פליגי. והר"ע ברטנורי ז"ל כתב וז"ל אימתי בזמן שהתחיל לקצור לצורך בהמתו עד שלא הביאה שליש אחרון של גמר בישולה אז קוצר אף לאחר שהביאה שליש עכ"ל. ולא ידעתי מנ"ל הא גם דברי הרמב"ם בספר הי"ד מורין דלא כפירושו ע"ש וצ"ע):
הגהות
גמרא להאכיל נשר כצ"ל:
ואלו מפסיקין לפיאה כו' (מיימוני פ"ג מהלכות מתנות עניים):
בשיטת ר"י אמרה דאמר אימתי כו'. אלא במנמר לקליות כו' במנמר לאוצר לא כצ"ל:
רש"י ד"ה ונותנים פיאה כו' שלא כדין הס"ד:
ד"ה ושביל רבים כו' ולא חשיב הס"ד:
ד"ה והבור כו' של חיטים הס"ד: ואח"כ ד"ה וקוצר כו' כשתגמר בישולו לקצור כצ"ל והס"ד: ואח"כ ד"ה וחכמים כו' אא"כ חרש מקום כו' אבל לא חרש לא כו' קצירה היא וכי גמר כו' הד"א וכצ"ל:
ד"ה ר' מאיר כו' ר"ש אמרה הס"ד:
ד"ה ר' מאיר דאמר כו' מפסיקא בלא כו' כצ"ל:
ד"ה אי אמרת בשלמא מתניתין דפיאה כו' דקתני חרש אינ' כו' דלשחת לאו קצירה היא הד"א וכצ"ל:
ד"ה אלא ר"מ כו' שליש לא הוי כו' כצ"ל:
ד"ה לאדם מי כו' דאפי' לאדם כי לא כו' לבהמה מפסיק כצ"ל והס"ד:
ד"ה הוי להו כו' ובמה לחלוק הס"ד: ואח"כ ד"ה אף כו' שדה מנומר הס"ד:
ד"ה ואמר רב כו' הוי קצירה הס"ד ואח"כ ד"ה לאוצר כו' וליישנו הס"ד: ואח"כ ד"ה אף כו' לאוצר ור"מ כו' דקצירה הוא כדקתני כו' כצ"ל והד"א:
תוספות ד"ה ומתירים כו' הקדש חבירו שוה מנה על שו"פ כו' כצ"ל:
ד"ה ונותנין כו' מפקיעים הפיאה ממעשר כדפי' כו' פאה דפטור לב"ה כו' כצ"ל:
ד"ה והנחל כו' דרד היחיד דרך הרבים מה צריכה כו' כצ"ל: