ברכת הזבח על מנחות· רבי אהרן שמואל קאידנוור
דף ע.
חדושים
גמרא ליטרא בצל שתיקנו כו' (מיימוני פ"ז מהלכות מעשר). ונראה לכאורה דצ"ל בדברי הרמב"ם שהבצלים דרכן ליזרע ולמחק תיבת אי"ן דרכן. אי נמי ה"פ שהבצלים אין דרכן להזרע אלא להשתל ודוחק נ"ל:
עציץ שאינו נקוב מהו כו' (מיימוני פ"ח מהלכות תרומות). ולפי פי' הכ"מ מפרש לה הרב דלא כפירש"י. וצ"ע על פירושו דהסוגיא מבואר' כפירש"י דאעיקר מיבעי' ליה ותוספות פשיטא ליה דחייב אף שנקב אחר שגדל שליש וכבעי' דרבא וצל"ע:
ביצי נבילת עוף טהור כו' (מיימוני פ"ג מהלכות שאר אבות הטומאות). והרמב"ם גרס מעי נבילה כו' כמ"ש התוס' בשם ר' גרשון ופי' בה פי' אחר עיי"ש:
אמר שמואל הזורע כלאים בעציץ כו' (מיימוני פ"א מהלכות כלאים). ופסק כאביי דלוקה מכות מרדות מדרבנן:
החטים והשעורים (מיימוני פ"ו מהלכות ביכורים):
ואסורים בחדש מלפני העומר ומלקצור מלפני הפסח כצ"ל וכך מוכח בגמרא ופירש"י ותוס' לקמן וכך מבואר בפי' דר"ע ברטנורא ודלא כהבנת הכ"מ שכתבתי לעיל ושאכתוב לקמן:
תוספות ד"ה ביצי כו' ביצתה שבפנים כו' היינו בשקרוב לגמר כו' (ר"ל שהן קרובות לגמר ביצה ק"ל נ"ל) דמטהר הכא כו' לפי שאין לידע מה כו' כצ"ל:
ד"ה תנא כוסמין כו' וכולן זוגי קתני כו' (ר"ל משמע דחיטי' וכוסמים הוי כלאים זה בזה וכאן אמר דכוסמין הוי חטים וה"ה שיפון עם שעורים משמע הכא דאינו כלאים והתם אמר דהוי כלאים ק"ל) ומיהו על חנם דחק כו' (ר"ל די"ל דמצטרפין קאי אכולהו ואבלול ק"ל) כצ"ל:
הגהות
גמרא שבולת שמרחה בכרי כו' (מיימוני פי"א מהלכות תרומות):
בבעי' דעציץ צריך להגיה ועולה הכא חדא כו' התם שתי זריעות כו' כצ"ל:
רש"י ד"ה דאמדינהו כו' ממעשר ותוספות בעי עישורי הד"א והס"ד: ואח"כ ד"ה עיקר כו' מי הדר בעי עישורי כצ"ל והס"ד: ואח"כ ד"ה מאי שנא כו':
ד"ה כי קמיבעי' כו' ומוסיף מאי הס"ד:
ד"ה עציץ כו' התלמוד אי לא נקוב כו' כצ"ל:
ד"ה דילמא בניחותא חזר ונקבו קאמרת כו' על החיוב כצ"ל והס"ד: ואח"כ ד"ה או כו' לאחר הנקיבה הס"ד:
ד"ה אם כן כו' מצינו כו' הס"ד: ואחר כך ד"ה כי כו' מיתה וחומש הס"ד:
ד"ה מ"ש כו' אפינקסי' דאילפא כו' הד"א:
תוספות ד"ה חזר ונקבו כו' דאת"ל לא אזלינן בתר כו' כצ"ל: