אור ברסלב

ברכת הזבח על מנחות· רבי אהרן שמואל קאידנוור

דף סז:

דף סז.

חדושים

גמרא מערים אדם על תבואתו כו' (מיימוני פ"ג מהלכות מעשר):

באו לו לעשרון כו' (פרק ז' מהלכות תמידין ומוספין).

ר' יודא אומר ברצון חכמים הי' עושים. והנה לפי מאי דקיי"ל כר"י מוכח דשרי לקצור תיכף אחר קצירת העומר אף קודם הבאת עומר להקרב' ולא גזרינן ואף לר"מ הי' שרי מדאורייתא אלא דגזר מדרבנן שמא יאכל ולר"י אף דהי' מקטף אליב' דרבה היינו שהי' קוצר קודם שקצר העומר אבל מיהא אחר הקציר וודאי דשרי לקצור לכו"ע וכ"כ הרמב"ם להדיא שם דין י"ג. והכ"מ תמה עליו עיי"ש ואין מקום לתמיהתו וכן מוכח להדיא במתניתין וגמרא לקמן ומלקצור מלפני הפסח דלאחר קצירת העומר מותר מיד לקצור ה' מיני תבואה עיי"ש בגמרא ורש"י ותוס' אף דלפי' התוס' לר' יוסי בר' זבידא משמע דאסור עד אחר הבאת עומר ומזה נמשך לדעתי הטעות להרב הכסף משנה מ"מ גם לפי' זה מסיק בקשי' לר"י בר' זבידא ומוכח דשרי אחר קצירת עומר וכ"ש לגירסת רש"י פשיטא דשרי. וע"ל מ"ש עוד בזה ובביאור דברי התוס' מ"מ הרמב"ם ס"ל כפשט הסוגיא ופירש"י ותוס' ודו"ק:

תוספות ד"ה כדי שתהא כו' אבל אכילת קבע לא היינו מדרבנן וקשה מהא דפריך כו' דספק מוצי' כו' מיהו ההיא איכא לשנויי כו' ודאי דרבנן כצ"ל. ור"ל דהא דאכילת אדם חייב היינו ג"כ דרבנן וכך פירש"י שם להדיא.

עוד שם. החמירו בוודאי דאורייתא כו' חלתו נאכלת לזרים כו' כצ"ל:

ד"ה כדי שתהא כו' לבהמתו כרשיני תרומה עכ"ל. ר"ל דגם זה ילפינן מהיקשא דכשם שתרומה טמאה מותר' בהדלקה אחר הרמה ולכהן דווקא ה"ה טהורה מותרת בהנאה של כילוי לכהן דווקא אחר הרמה ולא לישראל דצריך ליתנם לכהן כמו טמאה והכהן שרי בטהורה באכילה והנאה של כילוי ולא ישראל כמו טמאה וכ"כ התוס' בפ' כל שעה(:) ד"ה מחמין לו חמין כו' עיי"ש ק"ל:

ד"ה ובשעת הביעור כו' בדקי ואפי' לא בדק כו' דמוע' ממש קאמר תוך ימי הפסח כצ"ל. ור"ל יבדוק אחר הפסח ג"כ שלא יתערב חמץ שעבר עליו הפסח בשאר חמצו ק"ל ועיי' בתוס' דפסחים:

הגהות

רש"י ד"ה שלא ברצון כו' העומר וזה שכבר כו' ודאי נקצר קודם כו' כצ"ל:

ד"ה בודקים כו' לא דגזרינן כו' כצ"ל:

תוכן העניינים

ברכת הזבח על מנחות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה