ברכת הזבח על מנחות· רבי אהרן שמואל קאידנוור
דף סד.
חדושים
פרק ר' ישמעאל
תוספות ד"ה שתים כו' ואפי' מיירי ע"י ישראל ניחא דהכא ליכא כו' עכ"ל. פי' דמה שמרבה בשביל התינוק אינו אלא דרבנן כיון דשרי להחם לאמו וכיון דצורך מילה הוא שרי להרבות ג"כ ועיין בתוס' פ"ק דגיטין דף ז' ע"ב סוף ד"ה אמירה כו' כנ"ל ודו"ק:
הגהות
גמרא דתנן בי' שנראה כו' ובי' שלא כו' כצ"ל:
איתמר שחט שתי כו' (מיימוני פ"ב מהלכות שבת ופ"ב מהלכות שגגות):
דאיתמר שמע שטבע כו' כצ"ל (גז"ש):
רש"י ד"ה אימא ר"י כו' בא' בשבת הס"ד:
ד"ה לגבי ג' סאין לא איתעביד כו' הד"א:
ד"ה אם נראה כו' נמי ראוהו הס"ד:
ד"ה אבל הכא גבי לבנה דאיכא כו' נקבע בהלכת' הד"א וכצ"ל והס"ד:
ד"ה שחט שתי כו' מן שעירי רגל כו' כצ"ל:
ד"ה חייב על כו' בשני' ושני' נמי כו' ששחיט' אזלינן הד"א והס"ד:
ד"ה אפי' כו' לפחתך ושחט שני' חייבים. ואחר כך ד"ה לפניו בשבת הס"ד:
ד"ה הכא מאי כו' לשחיט' איסור' איכוון הס"ד והד"א:
ד"ה לאו היינו כו' אזלינן דעד כו' הד"א:
ד"ה עוקץ כו' תולה בו הס"ד: