ברכת הזבח על מנחות· רבי אהרן שמואל קאידנוור
דף נו.
חדושים
רש"י ד"ה ואי קשי' כו' וחסר תי' בדבריהם אכן לפי מ"ש התוספות ד"ה אלא אין כו' דמסברא אמרינן השתא דשוחט ומקבל דין א' להם א"כ וודאי לא צריכינן ב' מיעוטי כיון דמשעיר נשי' ממעט לשוחט מצפון אתמעיט ג"כ מקבל וא"כ תו לא צריכינן למעט המקבל ובע"כ לרבויי למקבל אתא עוד נ"ל דס"ל לר' אחיי' כיון דכתיב לקח ולקח אז משמע לי' לדרוש אותו דהמקבל טעון צפון והא דקאמר לא משמע ליה היינו אם לא הי' כתיב אותו כנ"ל ודו"ק היטב וראשון עיקר:
תוספות ד"ה לרבות שעירי כו' ב"ש החטאת כו' הזאות כו' אי נמי כו' משום דכתיב החי כו' כצ"ל. (ור"ל והוי אמינא שעיר י"כ החי טעון סמיכה ואי' שעיר ע"ז טעון סמיכה כמו דס"ל לר' יודא לקמן לכך צריך רבוי' דהשעיר והחי למעוטי סמיכה בזקנים בע"ז וע"ל פ' שני המדות):
ד"ה אלא איו כו' וא"כ לא לכתוב כו' (ר"ל למסקנא כיון דכתיב במקבל אימעוט שוחט ממילא כבר ק"ל):
ד"ה ר"ש כו' כדאמרינן יקיז אע"פ כו' אתי לאערומי כו' וקצת קשה מת"כ דדריש התם קראי כו' (ר"ל והא קראי מורים דשרי אפילו בעושה מום במתכוין לרבנן וק"ל) כדאית' בבכורות הס"ד:
הגהות
גמרא ואין השוחט עומד בצפון כו' מה לעולה שכן כליל כו' כצ"ל.
אמר ר"פ אפאה לוקה כו' (כ') (מיימוני פי"ב שם):
ת"ר בכור שאחזו דם כו' (מיימוני פ"ב מהלכות בכורות):
רש"י ד"ה מקבל עומד כו' העולה קבלה כו' הד"א:
ד"ה בן צאן כו' בצפורן הס"ד:
ד"ה דר' אחיי' כו' שוחט בצפון כו' כצ"ל:
ד"ה והאמרת כו' לי' תרתי הס"ד:
ד"ה ערך כו' מחייב חברי' כו' ואעריכה דגמ' כו' כצ"ל:
ד"ה במקום שאינו כו' בריא הס"ד: [ברכת הזבח: ואח"כ] צ"ל ד"ה במקום שעושה כו' אזנו ועינו כו' כצ"ל:
ד"ה ובלבד כו' מום הס"ד:
תוספות ד"ה לר"ש כו' חטאת דעלמא הס"ד:
ד"ה אלא שעה כו' מילתא בעלמא הוא הס"ד:
ד"ה שוחט מדר' כו' תימ' ההי' בעול' כו' לא יהא שוחט בצפון כו' לא יהא שוחט בצפון הס"ד וכצ"ל:
ד"ה מה לבן צאן כו' לא דשמעינן שהצריך כו' מבן צאן הס"ד וכצ"ל נ"ל:
ד"ה מחטאת כו' בבנין אב הס"ד:
ד"ה אפאה כו'.
ד"ה הכל מודים כו':