ברכת הזבח על מנחות· רבי אהרן שמואל קאידנוור
דף נג. · חדושים
פרק כל המנחות
תוספות ד"ה אלא דר' כו' ותימא על דהכא כו' ולא יצא בו ידי מצה דתודה כו' עכ"ל וכצ"ל. ור"ל דגבי פסח ע"כ לא נפיק ביה ידי מצה וה"ה בתודה לא איקרי מצה אבל במנחות לא כתיב מצה לעכב אלא לא תאפה חמץ דילמא נפיק בשיאור בדעבד דלא מקרי חמץ גמור ודו"ק.
בא"ד ושמא יש שום יתור בתודה כו' וע"ל דף נ"ז ע"א דמרבי מאשר תקריבו ובנוקש' איירי כמש"כ התוס' לקמן ריש דף נ"ד וצריך ליישב למה לא הביאו התוס' ראי' זו למנחות.
שם דחמץ גמור הוא הס"ד:
ד"ה ת"ל תהי' הכתוב כו' ההיא לעכב לא הוי כמו שנה הכתוב לעכב דעלמא כו' דמחד מצה כו' וא"כ אימא למצוה (ולעכב בחלוט מנ"ל ק"ל) והא כו' לאו לכתחילה כו' אלא דאם הבי' שיצא ק"ל כצ"ל: