אור ברסלב

ברכת הזבח על מנחות· רבי אהרן שמואל קאידנוור

דף מט.

דף מח:

חדושים

גמרא ורבה אמר עקירה כו' ה"ג רבה בכל הסוגיא ולא רבא מדמסקינן רבה לטעמי' דאמר רבה מחשבה דלא מנכרא פסל רחמנא כו' ורבה ס"ל כן בפ"ק דאלו רבא ס"ל איפכא דמחשבה דמינכרא פוסל יותר ממחשבה דלא מנכרא וזה ברור ופשוט. ומכאן תימה על הרב הכ"מ שכתב שם על מ"ש הרמב"ם דין א' דעקירה בטעות לא הוי עקירה. וכתב הכ"מ דטעמו שפוסק כרבא שהוא בתראה כו' וא"כ בע"כ דגרס רבא שהוא בתראה נגד רב חסדא חמיו ורבו דאלו רבה לא הוי בתראה אפי' נגד רב חסדא הוא הי' בר פלוגתא תמיד בש"ס ודבריו תמיד קודמים בש"ס מדברי ר"ח ולא שת הרב הכ"מ למ"ש דוודאי צ"ל רבה ולא רבא והטעם שפסק כרבה נ"ל שהתוספת' שהביא בתו' הי' סייעת' לרבה דלא הוי עקירה אף דהתוספות דחו לה ושמא משום שלמים כו' הרמב"ם לא ס"ל אלא כפשט' דאכבשי עצרת קאי ועמ"ש על התוספות בס"ד:

תוספות ד"ה עקירה בטעות כו' הא דתני' בתוספת' בפ"ק כו' לצבור לשם אילים אילים של צבור כו' הוי עקירה ושמא משום שלמים קאמר כו' (כצ"ל נ"ל) ור"ל עלו לשם כבשי שלמי נדבה ולא משום כבשי עצרת ק"ל נ"ל:

ד"ה מתיב ר' זירא כו' ל"א פי' הקונטרס כו' ומיהו קשיא הכא אמאי לא מייתי מתני' כו' (ר"פ כל התדיר דלעיל) דהתם נמי איירי דאית לי' כו' דתנן התם

כו' (דאיירי התם ששני דמי' לפנינו ולקדם ק"ל) ודילמא הקטרת מוסף קדמה וכו' (כאן קצרו בדבריהם ועיין ר"פ כל התדיר ותבין דבריהם) ואי מפסיל ביוצא ניחא כו' ונ"ל להגיה ואי מפסיל בדיעבד. ור"ל דתרי קראי בעי לעכב אלא דבסמוך אמרי' שהי' מצוה בעלמא ק"ל נ"ל: א"נ אי לאו כו' בהקטר' מקדי' בריש' כו' (כצ"ל וכוונתם לתרץ הקושי' דלעיל דאי משום דתדיר קודם הוי ילפינן דתמיד קודם למוסף היינו בהקרב' דם ושאר דברים אבל אחרי הקטר' אימורי תמיד צריכים ג"כ להקטי' אימורי מוספים דכל קרב' דבעי הקטרה מקדים ברישא ואחר כך יקריב איברי עולת תמיד קמ"ל קרא דתמיד קודם למוסף לכל מעשיו אפי' להקטר' אימורים כנ"ל ודו"ק:

בא"ד ומהכא שמעינן דלא כו' עכ"ל אבל מ"מ לא מיפסיל אם גמר כמו לתי' הא' ק"ל:

ע"ש אם חבורי כהנים יאכלו כו' ר"ל דליכא למימר דעשאו קודם תמיד ואחר כך נתערבו בפסח אחר עשיי' התמיד:

בא"ד והל"ל ירעו כו' (מבואר דמחיי' נתערבו ק"ל) באות' פסח ודחיק טוב' לשנויי כו' איסורא דאורייתא הכא מקריב כו' וגבי בכור דוחה נמי כו' והשתא ניחא דהני איירי בשלא הקטיר כצ"ל. ור"ל שלא הקטיר אימורי ואיברי התמיד אלא עשיי' דם וההיא שרי וליכא עיכוב כלל ק"ל.

ע"ש. וי"ל דהאי דנשרף לפי שלכתחילה אסור כו' (ר"ל שהקטיר אימורי תמיד ואסור אחר הקטרתו אפי' בדיעבד פסול(ן) [)] מיהו הקריבו משמע שהקריב כולו כו' (ר"ל שהקטיר ולכך פסולים אפי' מדאורייתא אבל אחר זריקת דם י"ל דכשירים אפילו דרבנן ודו"ק): לכך נראה דמדרבנן מיפסיל אפי' הקטיר ועשה הכל כו' כצ"ל וכוונתם אפי' אחר הקטר' תמיד בין הערבים לא מיפסל כלל דאורייתא אלא דרבנן ולכך שרי בפסח שנמצא יבלת והשאר שהביאו בתוספות לעיל כיון דלא אפשר אפי' (לכתילה) [ברכת הזבח: לכתחי'] ולפ"ז הדרא קושיא לדוכת' דהיאך עוברי' איסור דאוריית' לכתחילה עשה דהשלמ' אלא צ"ל דאזריקה קאי דשרי דמדאורייתא שרי אפי' לכתחילה ומדרבנן פסול היכא דאפשר ודו"ק היטב נ"ל: היכא דלא אפשר הס"ד:

הגהות

גמרא כבשי עצרת ששחטן לשם אילים (מיימוני פט"ו מהל' פסוה"מ):

לא הקטירו קטרת בבקר כו' (מיימוני פ"ג מהל' תמידין ומוספין):

ולא את השלחן כו' (מיימוני פ"ה מהלכות הנ"ל):

ולא את המנורה כו' (פ"ג שם):

צבור שאין לה' תמידין ומוספין כו' (מיימוני פ"ח מהל' תו"מ):

ואמר רבא העולה כו' כצ"ל:

רש"י ד"ה לשום אילים הס"ד:

ד"ה לבעלים צבור הס"ד:

ד"ה עקירה כו':

ד"ה פיגולן כו' דמזידין הס"ד:

ד"ה ומחשב בהו לשום כו' דדין חטאת יום ולילה כצ"ל והס"ד:

ד"ה ובאומר' כו' שוגגי' הס"ד:

ד"ה שנקמצו מחבת כו':

ד"ה ומרחשת כו' רכין הס"ד:

ד"ה ורבה לטעמי' כו' כצ"ל:

ד"ה תמידין כו' בגמרא הס"ד:

תוספות ד"ה וקא מפרש כו' וכפי' הקונטרס הס"ד:

ד"ה אית דגרסי כו':

תוכן העניינים

ברכת הזבח על מנחות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה