ברכת הזבח על מנחות· רבי אהרן שמואל קאידנוור
דף מו. · חדושים
תוספות ד"ה ואיזו זיקה כו' ולר"א ב"ש קשה נהי כו' דלראב"ש נפקי כו' מספקא לן אי עושה כו' אע"ג דאיכא תנופה כו' קדוש ואינו ניתר כו' מאי אבד הלחם דהכא ואין לומר אבר מליקרב כו' (כנ"ל להגיה ור"ל דלאח' פדיי' אבד מליקרב לתודה אחרת דזה אין סברא דלמה יגרע מלח' אחר שלא לצרפו לתודה אם לא משום דנפדו לחולין ופקעה קדושת תנור ולא קדשי א"כ שמעת מינה דין זה שלחם שנפדה אין לצרפו לקרבן אחר מה"ט וזה דבר תימה ודו"ק נ"ל):
בא"ד מקדש אי אפי לה כו' ונ"ל דלאביי כו' ולא נפיק לחולין (ולכך אין יכול ליקחו לקרבן אחר ק"ל) והשתא כו' ושתי הלחם נמי מנחה (אלא בע"כ אף דנפדי' אין להם פדיון לענין שיצא לחולין ק"ל) לקמן כו' אליבא דאביי דר' אליעזר כו' ולאו מטעמי' דהכא דפליג עליה כו' (ר"ל דלטעמיה דהכא דאינו קדוש בשחיטה הי' יכול לפדות אף לחולין) אבל כו' אינו מועיל דבר כו' דסבר דלר' כו' (ר"ל הא לראב"ש יוצ' לחולין אע"ג דתנור מקדש גם לראב"ש ק"ל) דלראב"ש פודין בחוץ כו' אף כראב"ש אי קסבר תנור מקדש ולקמ' איירי כו' לא אלימא ההיא כו' (כצ"ל) ופריך כו' זריקה הי' דמקדשא עכ"ל. כוונתם דהוי שחיט' ותנופה כשיר' ומודה ר"א דקדיש ולא פריק ותירצו דהקושיא הי' דפשיטא שאסורה באכילה דהא קדשה בשחיטה ותנופה וכך פי' הקונטרס לקמן פי' הקושיא ודו"ק. ונראה דה"ג בדבריהם וכדפריש' ובקונטרס פי' לקמן גבי כו' וכן הוא בש"ס דפוס קראקא. ור"ל דקאי לתרץ התימה דלעיל דדווקא לקמן שייך לומר פדיון מטעם שהוא קודם זריקה ומיגו דחזי כו' אלימי ליתפס פדיונה אבל לר' קודם שחיט' אחר תנופה לא שייך בי' פדיון דלא הי' לו קדושה כלל בתנופה לחוד שיה' אלים פדיונו כנ"ל ודו"ק היטב:
ד"ה מששחט' כו' ותימא דלעיל (דף כ"ח ע"ב) דייק כו' אין זריקה מועל' ליוצא ר' אליעזר וקסבר הציץ מרצה על אכילות והא הכא קתני מששחטה יצא כו' כנ"ל להגיה. ור"ל דלעיל דייק דבברייתא דלעיל המביא שם ס"ל כר"א מדסברת דאי' זריקה מועל' ליוצא וכדפרש"י שם ומוכיח מזה דס"ל הציץ מרצה על אכילות ע"ש והא ברייתא דהכא ג"כ מוכח דס"ל כר"א דאין זריקה מועלת ליוצא ואפ"ה מוכח לגי' התוספות דסברה דאין מרצה על האכילות ודו"ק נ"ל: