ברכת הזבח על מנחות· רבי אהרן שמואל קאידנוור
דף לח:
חדושים
תוספות ד"ה לא נצרכה כו' אבל צמר ותכלת הוי מינו (ורמי תכלת תחילה ק"ל) הא נמי משכחת לה דהא תכלת וצמר כו' כצ"ל ור"ל ומיבעי לי' למרמי תחיל' תכלת שהוא מינו ואח"כ לבן ואי קדי' לבן התכלת אינו מעכב ודו"ק:
ד"ה אלא לגרדומין כו' ועי"ל דאי איגרדם כו' ולא נשתייר אלא מן הלבן כו' ולא הוי כאלו נפסקו שניהם לגמרי הס"ד. ודע דיש חסרון הניכר בדברי התו' של ועו' י"ל ואינם מובני' ולשונם מוטעה ועיין בהרא"ש בה' קטנות באורך ושם בא תי' זה על נכון בדקדוק ונראה שכל זה חסר בדבריהם וצריך להעתיק כל דבריהם בתו' ע"ש:
הגהות
רש"י ד"ה ועשה מצוה כו' ותכלת הס"ד:
ד"ה אריוך כו' דמלכות' דינא הס"ד:
ד"ה גרדומין כו' שנפסקו הס"ד:
ד"ה כדי לענוב כל החוטין כו' כצ"ל:
ד"ה מטיל כו' הד' חוטי' הס"ד:
ד"ה ש"מ מדאמרי' כו' הא כיון כו' כצ"ל:
ד"ה עילאי כו' דלמטה למעלה קא חשיב כו' קמיירי בשמעתין כו' כצ"ל:
תוספות ד"ה אילימא כו' התכלת שקידם הס"ד:
ד"ה לר' עיכובי כו'. וכדרבי בעינן כו' דקשה טפי אמאי חיסר כו' כצ"ל:
ד"ה לא נצרכה כו'.
בא"ד דפשיטא דהוי לבן ולבן של צמר הוי מצטרף כו' כנ"ל להגיה:
ד"ה מידי ציבעא כו' מינים במינם פוטרים ומיהו תימא אם כו' מידי הי' ותו דתני' כו' דכיון דמין כנף ליכא כו' א"נ כו' בע"א כצ"ל והס"ד. ועיין שם דמכאן מכח דחסר שם מה שהגהתי בדבריהם ע"ש מה שכת':
ד"ה כדי לענבם כו' ופי' ולית לי' הא דאמרן כו' וכ"כ הרא"ש בה"ק בשם רש"י ולא נמצא לשון זח בספרי רש"י שלפנינו:
בא"ד דבשלמא אי מן הד' לד' כשנפסק האחד מד' כו' וי"ל דה"ק דמסתמא כשיש עוד ד' (ר"ל קשרים) אמרינן אכתי קיימא אבל אחד תו לא קיים וקאי כנ"ל להגיה. ותיבת תלת"א יש למחוק ובזה מיישבים גם לדעת ר"ת דאקשר א' בחוט של כרך לא קאי אא"כ ישארו עוד הד' קשרי' שעל כל חולי' אף כשיהי' חוט של כרך הקושר קיים ואין בידי לפרש בע"א בלתי הג"ה דלעיל ומי שדעתו צלולה ורחבה יפרשו בע"א וצ"ע. ועיין במרדכי שמאריך בזה ודחק עצמו ג"כ ליישב דעת ר"ת:
ד"ה וכיון דאישתרי כו' אבל הא לא מוכח דצריך לקשר כו' שמביא כן דבמקום אחר לא אשכחן כו' כצ"ל נ"ל: