אור ברסלב

ברכת הזבח על מנחות· רבי אהרן שמואל קאידנוור

דף כד:

דף כד.

חדושים

גמרא אמר ר"י באיזה מדרס נגע זה אלא שאם נגע בו הזב כו' פרש"י שאם נגע בו זב קודם שעשאו וילון כו' וכך מוכח הסוגיא ודע שהרמב"ם ורע"ב בפי' המשניות במס' כלים פירשו שאם נגע בו הזב אחר שעשאו וילון כו' וא"כ הוי ככלי חדש ומקבל טומאה במגע להבא ע"ש והוא לכאורה נגד הסוגי' דכאן. ונראה דטעם כו' דבעי' דרבא לא נפשטה אי אמרינן שבע טומא' וכדדחי לה רבא ממאי כו' דלמא מקמי מדרס דהוי כו' וא"כ נוכל לפרש דברי ר"י בכל אופן שלא נאמר בו דס"ל דשבע לה טומאה וכגון דנגע בו ג"כ אחר שעשאו וילון והא דלא דחי לה רבא כן חדא מתרי נקט ובאמת דהוי יכול לדחות כן ושמא דס"ל לרבא דזה הוי מלתא דפשיטא ומאי קמ"ל ר"י ובהדי' כ' הרמב"ם פי"ב דין ט' דבעי' דרבא לא איפשיטא כו' [כנ"ל] ברור ודו"ק:

תוספות ד"ה ועשאו וילון כו' צ"ל דאיירי בבגד שלא נקפל כו' (ר"ל דאי נקפל חזרו ונגעו זה בזה ק"ל) דאם כן אתיא לי' כו' מטמאין מדרס כצ"ל והס"ד:

ד"ה כי נגע כו' דקאמר אבל טמא מגע מדרס ופירושו דבבת א' כו' וי"ל דאיכא נמי עו"ד חומרא כו' (כצ"ל) ואין לתרץ דהאי דחישב כו' עכ"ל. דברי התוספות אלו הם מגומגמים ויש בהם טעות בלי ספק ולכאורה היה נ"ל למחוק דכוונתם דאין לתרץ דמכח טעם זה דחמירא טומאת אוכלין כו' מקבל נמי טומאה דבית הסתרים ואפי' לר' יוסי דא"כ למה מוקי התם כרבי מאיר אלא ש"מ דחומרא זו לא מהני לר"י לענין בית הסתרים וע"ז מסקי ומיהו הי' גופא כו' ולפ"ז הי' נראה להגי' דהא מוקי לה כרבי מאיר כו' דלפ"ז קשה לי דא"כ גם בבהמה המקשה מוכח דלא אמרינן סברא זו דגם התם ה"ל לשנויי כן וצ"ע. ויותר נ"ל להגיה בדבריהם דטומאת בית הסתרים לא מטמ' דהתם אמרי' דמטמיא דמוקי לה כר"מ כו' ור"ל דאין לתרץ הא דלא אמרי' התם שבע לה טומאה משום דס"ל הברייתא דלא מיטמי' בית הסתרים ובשעת פרישתא מן האבר מקבלת טומאה ולא שבע עדיין משום טומאה כבשר הפורש דלא הוי אז פורש מן החי בשעת פרישתו דהא התם אמרינן דס"ל דמקבל בבית הסתרים וא"כ לעולם שבע כשמקבל טומאה אוכלים בשעה שהיה עליו שם אבר מן החי והוקשה להם הי' גופא קשיא כו' ודו"ק והצעתי הדברים לפני מו"ר הגאון מהר"ר העשל זצ"ל והסכים לדברי אחרונים והוא אמת ויציב:

בא"ד בפ' אמרו לו מוכח דלא כו' דפסחים בניתזין בכל כחו כו' א"נ מחתך בסכין מעט ומשליך וחוזר כו' (כצ"ל והשאר יש למחוק נ"ל) בהעור והרוטב דאתי' כו' וי"ל דההוא סוגיא כו' ודמי לידות הכלים כו' ראשונה ומשני פנים חדשות כו' מן המדרס יטהר ממגע דהא שבע לי' כו' חייל נמי אכולי סנדל כו' ומדרס מגע דת"ק דר' יוסי כו' (כצ"ל והשתא א"ש הא דלא דייק אביי מהת"ק אלא מר' יוסי ודלא כמ"ש התוספות לעיל ודו"ק וכ"כ התוספות להדי' שם בפ' בהמה המקשה) על מה שנגע בחבורו הס"ד:

ד"ה בשני סדינים כו' על העליון תחילה א"כ קודם לתחתון מגע למדרס כו' (ור"ל דלפ"ז לא מוכיח מידי משום דבאה טומאה חמורה וחייל על קלה ודו"ק) במקופלים זה ע"ג זה דקדם התחתון מגע למדרס כו' (ור"ל ומיירי דמכביד על העליון תחילה וא"כ קדם לתחתון מגע למדרס ולכך חל חמורה על קלה ול"ל לשנויי בת אחת וק"ל):

בא"ד דאוקמינא מקמי מדרס וא"ת כו' א"נ משוה בת אחת כו' דהוי קלה על קלה כצ"ל. ור"ל וכ"ש חמורה על קלה אבל קלה אחמורה וודאי מודה אביי דלא חיילה בזאח"ז וא"כ עליונה נטמא מדרס תחילה ותו לא חייל עליה נגיעת התחתון בה ודו"ק:

הגהות

גמרא ואפי' לבסוף אמאי לימא שבע כו' כצ"ל נ"ל והשאר יש למחוק:

אמר רבא עשרון שחלקו כו' (גז"ש במיימוני):

והרי שלשתן מונחים בביסא נטמא אבוד כו' אפי' נטמא כו' כצ"ל:

קמץ מן האבוד כו' (מיימוני פי"א מהלכות פסולי המקדשין):

מתקיף לה ר"פ כו' הא איכא דנקא דקומץ כו' כצ"ל וכן הוא בגמרא של קלף:

רש"י ד"ה אלא להכי כו' ומשקין הס"ד:

ד"ה ואמאי נימא כו' מדרס הס"ד:

ד"ה דילמא כו' הא שבע ליה משום דטומאה כו' כצ"ל:

ד"ה לימא שבע כו' מדרס כצ"ל והס"ד:

ד"ה הכא כו':

ד"ה אבוד כו' ונטמא הראשון כו' כצ"ל:

ד"ה בני בקתא כו' (בין) [ברכת הזבח: בי'] עקתא כו' (בכתובות פ' נערה המאורסה פ' הנושא בביתי ולא בי עקתי):

ד"ה קמץ כו' איזהו לא נאכל לא כו' כצ"ל:

ד"ה והאיכא דנקא כו' תילתא דההיא קומצה כו' כצ"ל:

ד"ה אמר רב אשי דכיון דלא קמץ כו' מן האחד קמיצה כו' כצ"ל נ"ל:

תוכן העניינים

ברכת הזבח על מנחות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה