ברכת הזבח על מנחות· רבי אהרן שמואל קאידנוור
דף כא.
חדושים
גמרא יצאו דם ויין כו' משמע אפי' ביין נדבה אינו עולה לאישים ודלא כשמואל סוף פרק כל התדיר (אכן הרמב"ם שפסק בפי"ו מהלכות מעשה קרבנות דין י"ד דבנסכי נדבה בעי מלח וכאן איירי במנחת נסכים אין מכאן ראיה ונ"ל להביא ראיה לדברי הרמב"ם דהא דממעטינן נסכים כאן הוא מפני שאינו עולה לאישים וכיון דשמואל ס"פ כל התדיר ס"ל דיין נדבה עולה לאישים א"כ בע"כ ס"ל דבעי מלח וא"כ אף דלא קי"ל בהא כשמואל כמש"כ שם הרב אח"ז אלא לספלים מ"מ בהא דבעי מלח קי"ל כוותיה ודו"ק נ"ל):
ורבא דידיה אמר כו' ראוי בחטאת החיצוניות אמר רב פפא הילכך דם חמור שקרש ואכלו חייב הואיל וכנגדו ראוי בחטאת החיצונות אמר רב גידל כו' כצ"ל וכך הוא בגש"ק וכך מוכח ומבואר ברש"י שלפנינו וכך מצאתי מועתק בתורת הבית להרשב"א ז"ל וכ"כ בתשובות ר"ל ב"ח שם ע"ש:
תקריב אפילו כל שהוא כו' עיין ברש"י והרמב"ם פי' תקריב אפי' כ"ש שאין שיעור למלח דאם נתן עליו כ"ש כשר תקריב אפי' מ"מ אפי' מלח אסתרוקני':
רש"י ד"ה פריך כו' חוט ממנו (ופוסק הדם) נ"ל דיש למחוק כי אין לו פירוש וי"ל דהדם הוי הפסק כבשר וחוצץ ק"ל:
ד"ה סדומי' כו' איסתרוקני' גסה וכך פרש"י בביצה דף ל"ט ע"א וצ"ע דבפ' לא יחפור דף כ' ע"ב קאמר בגמרא ולא פליגי הא במלח סדומי' הא במלח איסתרוקני' ופרש"י מלח סדומי' עבה וקשה כאבן וכן מוכח שם מהא דקאמר והשתא כו' אפי' מלח איסתרוקני' הא דאיכא קורה כו' וצ"ע:
תוספות ד"ה יצאו עצים כו' אסמכתא בעלמא ואי אפשר לומר כו' ה"נ קאמר גבי מעלות העריב כו' ונפקא לן כו' טומאה בשאר עצים כו' כצ"ל. ובש"ת הר"ל ן' חביב שם כתב דחסר כאן דיבור תו' והכלל דהקשו אפרש"י דמבואר מפירושו דתי' דכאן דזעירי איירי בחטאת הפנימי' שבשלו והקפה דאינו עובר משום דכתיב וטבל כו' ומשמע דגם בחטאת פנימי' אם בשלו כשהוא צלול וראוי לטבילו דחייב באכילה ולעיל בסוגיא אמרי' בפשיטות כיון דמלחיה נפק מתור' דם ואינו חייב עליו וכ"ש בבישול. ועוד דרבא דידי' ס"ל אפי' בפנימי' חייב ואפי' בבישול אור ולא ס"ל דזעירי ולעיל יתיב ואמר לשמעת' דזעירי לכן תירצו דבזעירי כ"ע לא פליגי היכא דבשלו דאינו עובר והא דמחלק הכא בי' פנימי' וחיצוני' אהקפה בחמה קאי זו תורף דבריהם. וע"ש בתשובות הנ"ל מ"ש בזה:
ד"ה דם שבשלו כו' והא דתנן פ' כל הבשר כו' לא קרעו אינו עובר עליו. נראה דיש חסרון בדבריהם מ"ש בחולין דבכריתות מוקי לה בלב עוף דלית ביה כזית הא בלב בהמה עובר אע"פ שבשלו ותירצו התם דאיירי מתני' בין בלב חי בין בבישול דלא כפרש"י שם ולכך מוקי לה בלב עוף ע"ש או (ת"ל) [צ"ל] והיינו הא דתנן בפ' כל הבשר כו' ודו"ק וצ"ע:
בא"ד כדבעי לי' לאורחא ובפ' כל הבשר פירשתי כו' מחמת מלחו הס"ד:
הגהות
גמרא איברים שצלאן והעלן כו' (מיימוני פ"ו מהל' מע"ק):
א"ל דלמא כאן בחטאת כו' אדכרתן מילתא דאמר רב חסדא כו' (וכ"כ בש"ת ר"ל ב"ח סי' קכ"א) ותיבת דאמר רבא יש למחוק דרבא גופא אמר אדכרתן מלתא ק"ל:
והאי בר לקיחה כו' כצ"ל:
במלח יכול תבונהו כו' (מיימוני פ"ה מהל' איסורי מזבח):
דם בין לח בין יבש חוצץ (מיימוני פ"ב מהלכות מקוואות):
רש"י ד"ה אינו עובר כו' דם ומלח ה"ה כרותח כצ"ל והס"ד:
ד"ה הקפא כו' תהומות הס"ד:
ד"ה הקפא כו' או חלב הס"ד:
ד"ה בחמה הדרי כו':
ד"ה דם שקרש כו' ואפי' דחולין הס"ד:
ד"ה כאן כו' החיצונות הא כו' הדם בחמה כו' הד"א:
ד"ה והא דאמר כו' מפרש לקמן הס"ד:
ד"ה הלכך כו' וכננדו ראוי הס"ד:
ד"ה דם חמור כו' תורת כרת אלא כו' כצ"ל:
ד"ה סריך כו' להתייבש כצ"ל:
ד"ה תבונהו כו':
ד"ה מי מלח מוריס הס"ד:
ד"ה מלח כו' לאגפיה הס"ד:
ד"ה כל שהוא כו':
ד"ה מ"מ כו' לארץ הס"ד:
ד"ה תקריב כו' ובטומא' באם קרבן כו' כצ"ל:
ד"ה יכול כו' כתבן בטיט כו' על שורה הס"ד:
ד"ה נותנת טעם כבינה באדם כצ"ל נ"ל ודו"ק:
תוספות ד"ה אפיק כו' שלא נאמר משום צד כו' כצ"ל:
ד"ה יתן בו טעם כבינה כו' מתקנת האדם הס"ד:
ד"ה וכן לקריר' כו' ר' חננאל בפ"ק דחולין כו' כצ"ל: