אור ברסלב

ברכת הזבח על מנחות· רבי אהרן שמואל קאידנוור

דף טז.

דף טו:

חדושים

גמרא פיגל בקומץ שלא בלבונה כו' (מיימוני פט"ז מהל' פסוה"מ). וז"ל הרב דין ז' חשב מחשב' זמן בשעת קמיצה אבל לא בשעת ליקוט או כו' בשעת ליקוט אבל לא בשעת קמיצה הרי זה פסול כו' ע"ש. אמר הצעיר דרכו של רבינו הרמב"ם ז"ל בכאן נסתרה ממני דהא בקמיצה כ"ע מודו כיון שהי' עבודה שלימה דיכול לפגל אף בקומץ לחוד בלא לבונה ומשנה שלימה שנינו ר"פ הקומץ את המנחה לאכול שירים כו' מודה ר"י בזה שהוא פיגול וכו' וכתב רש"י בגמ' לעיל דף י"ד ע"א ד"ה לאפוקי כו' ואי קשיא הא אוקימנא בר"פ לכ"ע דמפגלי' בחצי מתיר דקתני הקומץ כו' והרי לא חשיב אלא על חצי מתי' אהקטר' קומץ תריץ דהתם חשיב על חצי מתיר בשעת עבודה שלימה וכו' וכ"כ התוספות ריש פרקי' ע"ש וכך פרש"י במתני' שלפנינו פיגל בקומץ בהקטר' קומץ חישב כו' וכך מבואר בברייתא בגמ' בד"א בקמיצה ובמתן כלי ובהילוך בא לו להקטרה כו' מבואר דבג' עבודות ראשונות לכ"ע מפגלין בקמיצה לחודה וה"ה בהולכ' הקומץ ומתן כלי ובהקטרה פליגי ושאלתי את פי הגאון מו"ה הר"ר העשיל זצ"ל והשיב דנראה לו דרבינו ס"ל דלא כשיטת רש"י והתוספות וס"ל דבשעת קמיצה כשהלבונה מונחת עלי' וצריך ללוקטה תחילה ולקמוץ ואח"כ חוזר ונותן הקומץ והלבונה לתוך הכלי ומוליך יחד וכשבא להקטרה אז מתחלק הקטר' קומץ לחוד ולבונה לחוד וא"כ בעבודה ראשונה הקמיצה והליקוט חדא מתיר הוא ואפי' ר"מ מודה בהא דבכולה דווקא מפגלים והליקוט צורך קמיצה הוא וחדא עבודה מקרי וכן במתן כלי והולכה ובזה איירי מתני' דר"פ דמודה ר"י ור"מ דמפגלים ומיירי שחישב בקומץ וליקוט שהי' עבודה אח' משא"כ בהקטרה פליג ר"מ דהקטרה קומץ לחוד חשיב מתי' ומפגלי' בה לבד וא"כ הברייתא דבד"א מתפרשת איפכא מפי' רש"י ותוספות וה"פ בד"א דשייך פיגול לכ"ע בג' עבודות ראשונות כיון דשייכא לבונה בהדייהו במנא חשיב חדא עבודה ומתי' א' ושייך ביה פיגול בקמיצה וליקוט כו' אבל כשבא להקטרה אז מחשיב כ"א בפני עצמו ופליגי ר"מ ורבנן דלרבנן לא הוי פיגול בהקטרת א' מהם דהוי כב' עבודות ושני מתירים ופסק רבינו כרבנן וכך משמע קצת מפי' רבינו בפי' המשניות שלו דליקוט לבונה אינה הקטר' לבונה המוזכר בש"ס ע"ש זו הי' תורף דברי הרב מ"ו ז"ל. וקצת ראי' לדבריו נ"ל מהא דאמרי' לעיל דף י"ג ע"ב אמר ר' ינאי ליקוט לבונה בזר פסול כו' ומפרש הרב דהליקוט הוא קודם קמיצה ולא גבי הקטרה דאי בהקטרה מאי בעי זר לגבי מזבח וכה"ג איתא לקמן דף כ' ע"א ע"ש אלא ש"מ מהליקוט דקודם קמיצה איירי דקומצי' בעזרה כולה ושם אתי ר"י לאשמעינן דליקו' בזר פסולה ודלא כפרש"י שם דאחר הקטרת קומץ איירי נ"ל ודו"ק. אכן אכתי לא נתיישבה דעתי בזה דהא אמרינן לקמן פיגל בהולכה מהו אמר ר' יוחנן הולכה כקמיצה וא"כ ע"כ לפירושו צ"ל דשייך פיגול עם הליקוט לכ"ע כמו בקמיצה ור"ל אמר כהקטרה ולרבנן לא הוי פיגול וטעמא דר"י דכל עבודה חשובה לפגל בפני עצמה ורצה לומר בליקוט לבונה נגמר אף בלא מחשבות הקטרה אבל בלא ליקוט אף בג' עבודות מודה ר"מ דאין מפגלין וזה דוחק מאד גם הכ"מ לא הבין כן כלל ומהתימה איך לא הרגיש הכ"מ בכל זה. וצ"ע רב ודו"ק היטב:

הגהות

גמרא שחט א' מן הכבשים כו' (מיימוני פי"ז מהל' פסוה"מ):

בשתיקה מעיקרא שתי תשובות בדבר חדא דהיינו קמייתא כו' כן הוא בגש"ק:

רש"י ד"ה פיגל בקומץ כו' השירים הס"ד:

ד"ה עד שיפגל כו' דאיכא נמי הקטרה כו' כצ"ל:

ד"ה קתני מיהא כו' ותיובתא דרב' הס"ד:

ד"ה י"א של כו' בויקרא וכן כו' העלם דבר הד"א והס"ד:

ד"ה בראשונה כו' מזבח הזהב הס"ד:

ד"ה חייבים הס"ד:

ד"ה הניחא כו' הוציאו לו הס"ד:

ד"ה פרו אפי' כו' פר בזאת יבא אהרן בפר כו' כצ"ל:

תוספות ד"ה הוקבעו בשחיטה כרבי כו' כזרוק דמי כו' כצ"ל נ"ל:

ד"ה בראשו' כו' ראשון כל הזאות כו' כצ"ל:

ד"ה קתני כו' הו' מצי כו':

ד"ה כגון שפיגל כו' דמזבח הזהב באחת כו' ויתחיל בטהרו כו' ולפי זה נוכל לגרוס כו' כצ"ל:

תוכן העניינים

ברכת הזבח על מנחות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה