אור ברסלב

ברכת הזבח על מנחות· רבי אהרן שמואל קאידנוור

דף ו.

דף ה:

חדושים

גמרא קמץ בשמאל פסול כו' וכן פסק הרמב"ם שם דין ב' ולית לי' תקנתא בחזרה דלא כבן בתירה. וכתב הכ"מ וא"ת מ"ש לת"ק קמיצה מדם וי"ל כו' ע"ש. ולא ידעתי תחילת הקושיא מאי היא. הלא דינן שוה דגם בדם אם נשפך מהכלי לשמאל כשר ומהצואר לשמאל כרצפה למאי דקי"ל קבל בשמאל פסול וכן הדין בקומץ למאי דקי"ל דבעי קידוש כלי ואם נתן מידו לשמאל פסול כדם שנשפך מצוואר לרצפה ואם נתן הקומץ בכלי ונתן לשמאל יחזור לכלי וכשר וק"ל. וא"כ א"צ לכל מה שכתב בכ"מ שם ודו"ק:

תוספות ד"ה בעל מום נמי הותר בעופות ונ"ל דהשתא מצי למילף ממחוסר אבר ויוצא דופן כו' עכ"ל. מה שיש להקשות על דברי התוס' הוא מבואר דהא עכשיו רב אחא בא להקשות דאכתי לא צריך קרא מן הבקר להוציא טריפה דהא נוכל למילף מק"ו מבעל מום ואי פרכת דמה לטריפה שהותרה מכללה בעופות הא בעל מום נמי הותר בעופות ואפ"ה אסור בבהמה לגבוה. וא"כ מה זה שכתבו התוספות דמצי למילף ממחוסר אבר כו' ואין לפרש דכוונתם לתרץ מאי פריך רב אחא דילמא קרא אתי לאשמועינן דטריפה בעופות הוא דאסור דליכא למילף מק"ו דב"מ דהא בעל מום ג"כ שרי לגבוה בעופות וא"כ מאי פריך רב אחא וע"ז כתבו דקושית רב אחא הוא דגם עופות נוכל למילף מק"ו דמחוסר אבר דשרי להדיוט מארכובה ולמטה ואפ"ה אסור לגבוה ק"ו טריפה דעוף דאוסר להדיוט אסור לגבוה חדא דא"כ תקשה דאכתי בעי קרא דמה למחוסר אבר שלא הותרה מכללו משא"כ בעל מום וטריפה בעוף דהותרה מכללה במליקה. ועוד קשה דהא קושית התוס' מעיקרא ליתא כיון דאיסור טריפה שפיר נוכל לילף בבהמה מק"ו דבעל מום א"כ גם בעופות נוכל לילף איסור טריפה אף דבעל מום בעופות שרי כיון דמצינו דאיסור דטריפה אסור לגבוה בבהמה כשם שאסור להדיוט מנ"ל תו לחלק טריפה בעוף כיון דאסור גם כן להדיוט וליכא למימר בעל מום יוכיח דשרי אף להדיוט בעוף. כל זה צריך לעמוד ולהבין דברי תוספות הללו. והנלע"ד דשיעור דבריהם כך הוא דבאו לתרץ מה שהוקשה להם לדעת רב אחא דס"ל דהסברות דבעל מום וטריפה שוות בהא דהותרו מכללה דבעל מום הותר לקרבן בעופות וטריפה באכילה במליקה והתו' רוצים להוכיח בברייתא דע"כ הסברות אינם שקולות והוא דלדעת רב אחא למה נקט התנא דברייתא הק"ו מבעל מום ולא נקט הק"ו מהא דמחוסר אבר והוי שפיר ילפותא גם אעופות דטריפה אסורה גבייהו ובע"כ צ"ל דניחא לי' למנקט בברייתא הלימוד מבעל מום דהק"ו הוא יותר חזק מבעל מום דאמחוסר אבר איכא למיפרך דלא הותר מכללו משא"כ טריפה דהותרה מכללה ולכך יליף הק"ו מבעל מום דהותר ג"כ מכללה והן שקולים וע"ז קאמר בברייתא שיש להשיב על הק"ו הזה ולומר דטריפה הותר' מכללה יותר מבעל מום שהותר' אפי' באכילה משא"כ בעל מום הוא לגבוה דהותר' מכללו ובאכילה הי' מותר לעולם וא"כ כיון דסברא זו חזקה הי' בברייתא מכח דפריך מבעל מום ואמר עליו ואם חישבת' כו' א"כ סברת רב אשי מוכרח' בברייתא ומסקי דלדעת התרצן לא קשיא כלל דלא נקיט תחילת דינא ממחוסר אבר שהוא ניכר יותר מבעל מום ופשיט' דיש למיפרך עלה אבל בעל מום לא ניכר ג"כ אבל לדעת המקשן רב אחא קשה לסברתו ה"ל למינקט ק"ו ממחוסר אבר כנ"ל לדחוק. ומ"ו הגאון מהר"ר העשיל הישיב לי בביאור דבריהם וז"ל נ"ל ברור דה"פ שהתו' רצו ליישב דלא תיקשה למאי דקאמר בגמרא בעל מום בעופות מישתרי כו' וא"כ לא בעי קרא הא גבי עופות דליכא ק"ו אלא ממחוסר אבר דהא בעל מום מישתרי וא"כ איכא למיפרך שכן לא הותרה מכללו דהא מחוסר אבר לא אישתרי כלל וא"כ אינו צריכי' קרא למעוטי טריפה גבי עוף ומכח זה תדחוק לומר דהגמ' לא הקשה אלא אבהמה ולא אעופות וזה נראה להתוספות דוחק ע"כ פי' התוספות דזה אינו דאפי' הק"ו דמחוסר אבר איכא למילף השתא דמאי תיקשי מה להצד כו' שכן לא הותר' מכללו לאפוקי טריפה דהותרה מכללה והא מותר לגבוה דבעל מום יוכיח דהות' לגבי עוף ואסור בבהמה. וא"כ המקשה שהקשה בעל מום אישתרי בעופות הקשה נמי אעופות ולמאי דמסיק א"ש הכל בין עוף בין בהמה וזה נ"ל ברור בלי פקפוק עכ"ל מ"ו ואין דעתי מתיישב בכל אלה ודו"ק וצ"ע מאוד:

הגהות

גמרא כקריבין יוצא דופן יוכיח כו' דאקדשה הוי חזיא אימא תתכשר קמ"ל כצ"ל. וכן הוא בגש"ק:

אחד מנחת חוטא כו' (מיימוני פי"א מה' פסוה"מ):

קמץ ועלה בידו כו' (מיימוני שם ופי"ג מהל' מעשה קרבנות) הקומץ היתר כו' שקומצו מבורץ וחסר כו' שתהא חטאת חלב כו' כצ"ל:

רש"י ד"ה כלאים כו' של כהן הס"ד:

ד"ה מקריבי' כקריבי' דמום כו' כצ"ל:

ד"ה מה ליוצא כו' נולד עם טרפתו כו' כצ"ל:

ד"ה בעל מום כו' לי קרא הס"ד:

ד"ה הצד השוה כו' ולמה לי קרא הס"ד:

ד"ה מליקה טריפה היא דתחילה חותך כו' דשחיטת חולין והותרה לגבוה מכלל איסור להדיוט אף אני אביא טריפה כצ"ל:

ד"ה מליקה דחטאת כו' כצ"ל. והשאר נמחק נ"ל:

ד"ה משולחן גבוה כו' ולמה לי קרא הס"ד:

ד"ה בעל מום מומן כו' הכל יודעים הס"ד:

ד"ה טריפה כו' בני מעים הס"ד:

ד"ה שלא היתה כו' הכרם דכתיב כו' שנשתיירו בבור מכאן כו' הד"א וכצ"ל:

ד"ה יושב כו' כתיב הס"ד:

ד"ה על גבי כו' או רגל חבירו בזבחים מפרש כו' כצ"ל. ותיבת כולהו כו' עד ר"ש יש למחוק כאן ושייך לריש ע"ב ברש"י כמ"ש שם בס"ד נ"ל:

ד"ה עלה בידו כו' או לבונה הס"ד:

ד"ה מבורץ גדיש כו' אצבעותיו לפס ידיו והס"ד נ"ל:

ד"ה בראשי כו':

תוספות ד"ה מה לכלאים כו' בסדין של פשתן שחייב בציצית לא אפשר לקיים בכך וא"ת נימא גיד הנשה במחובר יוכיח דאין מצוותו בכך ושרי לגבוה כדאמר בריש גיד הנשה וכ"ת מה לגיד הנשה שכן מחובר הנך יוכיחו וי"ל כיון כו' כצ"ל ודו"ק כי השיטות נתחלפו ונתערבו נ"ל:

ד"ה שכן מומן ניכר כו' דמה לחי' שכן אין במינה לגבוה ושכן מומה ניכר כצ"ל והס"ד נ"ל:

ד"ה כתב רחמנא כל אשר יעבור אע"ג דמוכח דהיכא כו' כצ"ל:

תוכן העניינים

ברכת הזבח על מנחות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה