אור ברסלב
ברכת הזבח על מנחות דף ד. › חדושים

ברכת הזבח על מנחות· רבי אהרן שמואל קאידנוור

דף ד. · חדושים

דף ד.

תוספות ד"ה מאי נ"מ כו' וההיא דפ' התכלת קשי' (כצ"ל ור"ל היא קושיא על פירושם וק"ל):

ד"ה לגמור עונו כו' ומלמד בג"ש תימא דבהוריות כו' (הד"א) דהא דבעי למימר דמותרה נדבה כו' עכ"ל. כוונת התוספות כיון דאין גזירה שוה למחצה וא"כ לא קאי דמותרה נדבה ועל כרחך אשכחנא בשבועות דג"ש דעון עון ועונו קאי ובע"כ אין ג"ש למחצה היכא דלא אימעט להדי' כגון בשלא לשמה כדאסיק וא"כ בע"כ גם הג"ש קאי לענין אשם תלוי דמייתי על ספק חטאת אף דמסיק התם דניחא לי' למילף מהג"ש דאשר לא תעשנה כו' מנלן דאימעוט מאשם תלוי דאימא הך ג"ש עדיף כיון דבע"כ ילפינן ג"ש זו בשבוע' ואין ג"ש למחצה וג"ש דאשר לא תעשנה לא ממעט ג"ש דעון עוונו דשבוע' לשון קצר שתבין כיון דחזינן דפריך הכא ועוד לגמור עוונו ש"מ דס"ל דסבר' דניחא לי' למילף מאשר לא תעשינה לא הוי כמיעוט להדי'. ובס' באר שבע במסכת הוריות הציץ בד' התו' בין החרכים ותמה עליהם שתמיהתם הי' קושיא דגמ' דלשם ולא ירד לעומק הבנה דבריהם ז"ל שרי לי מארי' ודוק נ"ל:

ד"ה אלא הוא ל"ל כו' במילתא דר"ע אשם הוא (אשם אשם הוא) הוא קרב כו' (ר"ל שמוחקין התו' ג' תיבות אלו דלבסוף מוקי לה לכדר' הונא ור"ה לא קאי אהוא דאשם אשם אלא אהוא דוהקטיר וגו' כצ"ל במילתי' דרע"ק וק"ל:

ד"ה אשם שניתק כו' דמשמע בהדי' התם בפסחים כו' והשתא ניחא הא דפריך כו' כי לא ניתק נמי כו' (ר"ל דרעי' היא מדרבנן לחוד ק"ל) ובעי למימר קודם כפרה אמרינן הוא עצמו קרב ואיתותב התם מאי גזירה איכא כו' עכ"ל. ונ"ל דה"פ למה ירעו אחר כפרה דאחר כפרה מותר להקריב עולה אלא משום גזירה ובהא אפי' קודם כפרה יש לקרב עולה דאינו ראוי לאשם כיון שהוא תמורה דקי"ל דאינה קריבה ממיעוט' דהוא כדלעיל ודו"ק:

בא"ד קאי עלה בעשה מדכתיב רק ר"ע אומר כו' אשם הוא הוא קריב' ואין תמורתו קריב' ופריך ל"ל קרא והא הלכתא גמרינן לה כו' כצ"ל. ודברי תוס' הללו מבוארי' ג"כ בכמה דוכתי מהש"ס בפסחים ובתמורה ובנזיר ע"ש:

תוכן העניינים

ברכת הזבח על מנחות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה