ברכת הזבח על מנחות· רבי אהרן שמואל קאידנוור
דף ב.
חדושים
רש"י ד"ה או שלא לשמו כו' ואין שיריה נאכלים כו' דתפוס לשון אחרון אבל כו' לא קמ"ל דאף בתחלת דבריו כו' הד"א וכצ"ל נ"ל. וכן הוא להדי' בפי' הרע"ב ע"ש וכן מוכח בפסחים דף ס' ע"א ברש"י ד"ה אלא לאו בעבודה א' ובתוספות שם ד"ה שלא לשמו ולשמו מיבעי כו' דקמ"ל דלא כבן ננס דס"ל דוקא תפוס לשון אחרון ע"ש וכך מוכח שם כל הסוגי' ודלא כיש טועין לקיים הגי' מוטע' זאת ופורחי' באויר דליתא ודו"ק:
תוספות ד"ה כל המנחות כו' וכדתנן בזבחים פ' חטאת העוף כו' ומיהו לפי' הקונטרס דחולין קשה דע"כ כו' מדכתיב הוא והא דאיצטריך לן כמשפט כו' וחטאת בהמה מפרו של כו' ונראה לפרש דמיתורא דרשינן כו' וי"ל דביום צוותו כתיב כו' (ר"ל אבל חולין לא כתיב בהדיא בקרא התם ק"ל):
הגהות
גמרא כל המנחות כו' (מיימוני פרק י"ג ופ' ט"ו מהלכות פסולי המוקדשין):
רש"י ד"ה כל המנחות כו' לשם מחבת הס"ד:
ד"ה ומנחת כו' עובד לשמה כו' כצ"ל:
ד"ה נדבה כו' כאשר נדרת כצ"ל והס"ד:
תוספות ד"ה לשמן ושלא כו' כלשמן קאמר הס"ד:
ד"ה קרי לה נדר כו':