ברכת הזבח על כריתות· רבי אהרן שמואל קאידנוור
דף כז:
חדושים
גמ' המפריש חטאתו ומת כו' (מיימוני פ"ב מה' שגגות) ועיין בכ"מ בשם הר"י קורקוס
שנ' קרבנו כו' קאי ארישא אבנו אבל הוא עצמו כשהביא על חלב של אמש כיפר וכך צריך להגיה בדברי הרמב"ם ותיבת ל"א הוא ט"ס ברמב"ם. וק"ל:
שהרי אין מגלח נזירותו כו'. ברייתא זאת היא מוטעית בכאן ועיין בנזיר (דף (ק"ז) [כ"ז]) וכצ"ל ת"ל קרבנו בקרבנו הוא יוצא ואינו יוצא בקרבן אביו יכול לא יצא בקרבן אביו בבהמה שהפריש אפי' מן הקלה על הקלה כו' שהרי אין אדם מגלח על בהמת אביו בנזירות אבל יוצא במעות כו' וע"ש בתוס':
הגהות
גמ' שכן אם הפריש בהמה על החלב כו' (מיימוני פ"ד מה' מעילה)
אי מן החמורה על החמורה שכן אם הפריש מעות על החלב והשאר יש למחוק ועיין בנזיר:
מביאין מהקדש כשבה ושעירה כו' (מיימוני פ"י מה' שגגות)
כיצד הפריש לכשבה או כו' (מיימוני פ"ה מה' פ"ה ופ"י מה' שגגות):
הפריש עוף ונסתאב כו' (שם פ"י מה' שגגות)
דאי כתיב על חטאתו ולישנא אריכא בסוגיא הוא ועיין בס' ב"ש ודבריו פשוטין.
מטמא מקדש עשיר כו' (גז"ש):
רש"י ד"ה אינו מגלח כו' ובפרק מי שאומר כו' כצ"ל: