ברכת הזבח על כריתות· רבי אהרן שמואל קאידנוור
דף יט:
חדושים
גמ' מתעסק דמאי אי דחלבים ועריות חייב דאר"נ א"ש המתעסק בחלבים ועריות חייב שכן נהנה כצ"ל. (וכך מוכח מרש"י ובתוס' שבת (ע"ב:) וכ"ה בסנהדרין (ס"ב ע"ב) ובילקוט ויקרא דף קכ"ו ע"ג).
אלא מתעסק בשבת פטור מ"ט כו' כצ"ל לפירש"י וכ"ה שם בילקוט והוא תירוצא דר"א ס"ל בה פרט למתעסק בשבת דפטור ולא ס"ל הטעם דר"נ משום מלאכת מחשבת כו' אלא משום בה. אבל לפי התוס' ושיטתם כאן ובשבת פ' כלל גדול והוא נראה עיקר דמלשון קושיא הוא ואי למתעסק בשבת אתיא בה ל"ל הלא הוא פטור מטעם מלאכת מחשבת ומשני דאיירי כגון שכיון לרבא לחתוך התלוש וחתכה ונמצא שהי' מחוברת ונתקיימה מחשבתו להא מיהא אלא דסבור שהי' תלושה ולאביי כיון להגביה ולא נוכל לפטרו מטעם מלאכת מחשבת כיון דנתקיימה מחשבתו בהא ולכך צריך בה לפוטרה גם בזה ודו"ק. (ועיין בשבת (ע"ב:) ד"ה נתכוין כו' ובסנהדרין שם משמע שהיו גורסים ג"כ אלא דחקו ליישב עפ"י שיטתם ואין צורך למ"ש לפענ"ד. ודו"ק):
הגהות
גמ' אמר רב יוסף ר' יוסי אליבא כו' כצ"ל:
אמר ר"נ כו' המתעסק בחלבים כו' (מיימוני פ"ב מה' שגגות)
דלאו מצוה אפי' כו':
רש"י ד"ה מתעסק כו' החלב ואכלו א"נ כו' הד"א:
ד"ה אלא מתעסק כו' למיפטריה מתעסק כו' הד"א:
ד"ה מלאכה כו' זו עצמה. הס"ד:
ד"ה ולר' יוסי כו' הוא ואמאי קאמר כו' הד"א:
ד"ה תינוקות כו' שנולד בשבת. הס"ד:
ד"ה מקלקל כו' כל המקלקלין כו' כצ"ל:
ד"ה אבל בחד כו' מינא אפי' כו' אע"ג דאביי ורבא כו' כצ"ל (והתוס' לא פירשו כן):
ד"ה והא בתראי כו' כוותיה דמתעסק פטור והכא כו' אותה ליקט כו' שלענבים היה צריך כו' הד"א וכצ"ל:
תוספות ד"ה לשון התוס'. דאיתמר נתכוין כו' ועלה בידו מחובר אותו כו' כצ"ל:
ד"ה הכא במאי עסקינן כו' מינא חייב דכוותיה כו' מחשבת בנתכוין לחתוך כו' כצ"ל: