אור ברסלב

ברכת הזבח על כריתות· רבי אהרן שמואל קאידנוור

דף יא.

דף י:

חדושים

תוספות ד"ה דהא מקשו כו'. דהא כי האיש כמו האשה כו' מוציא בן תשע כו' ת"ל ואיש א"כ אשה לא איתקשה כו' כצ"ל נ"ל. ומ"ש דהא (כו') [כי] האיש כמו האשה כו' ר"ל שאינו בר חיוב כגון שהוא בן ט' שנים א"כ הוי קטן אפ"ה אם היא גדולה (חייבתו לא) [ברכת הזבח: חייבת ולא] מקשינן אשה לאיש וזהו פי' התו"כ ג"כ איש פרט לביאת קטן שאינו ביאה ואז פטורה גם האשה יכול שאני מוציא ביאת בן ט' שנים ויום א' והיא גדולה שהיא פטורה כמו הוא ת"ל ואיש כו' לרבות כיון שביאתו ביאה היא חייבת אבל הוא פשיטא דפטור (ודלא כהרמב"ם) ותדע דהא פריך לקמן והכא חייב קטן בתמיה כו' וזה ברור כשמש. ולזה כיון הראב"ד ז"ל בהשגה ואין להר"א עסק בנוסחא מוטעית כמו שהבין הכ"מ. ע"ש. ודברי הכ"מ הן בטלים מעיקרא ולא ירד ז"ל להבנת דברי התו"כ בזה גם בדברי המ"מ (פ"ג מה' איסורי ביאה) יש מקום עיון ליישב דעת המקשן הנ"ל ע"ש ודו"ק כי קצרתי:

ד"ה הכי קתני (שייך לע"ב) עשו כו' כמערה ומתכוין כו' והאי דינא הוי בכדרכה ושלא כדרכה ר"ל מערה בכדרכה במתכוין וגומר שלא כדרכה או באינו מתכוין. ק"ל:

סליק פירקא.

הגהות

מתני' ר' ישמעאל אומר זו היא כו' כל עריות מפורשות ושיור אין כו' כצ"ל:

אמר ר"י לעולם אינו חייב כו' (גז"ש):

איזו היא שפחה חרופה כו':

ת"ר כו' (מיימוני פ"ג מה' איסורי ביאה)

כל עריות אחד גדול כו' (מיימוני פ"ט מה' שגגות)

ואי בשאר עריות קא תני עשו גומר כמערה איפכא כו' כצ"ל:

רש"י ד"ה אימא הוא כו' תילקה ותייתי קרבן הס"ד:

ד"ה ר' ישמעאל כו':

ד"ה אלא לר' ישמעאל כו' טפי מעברי. הס"ד:

ד"ה והכא חייב כו' חייב בשפחה. הס"ד:

ד"ה וכי ישן כו' מערה כו' כתיב בה הס"ד:

ד"ה וכי מכוין כו' בעינן ושאינו מתכוין כו' ראוי להזריע. הד"א והס"ד:

ד"ה ואי בשאר כו' מערה בעריות חייב כו' הד"א:

תוכן העניינים

ברכת הזבח על כריתות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה