ברכת הזבח על כריתות· רבי אהרן שמואל קאידנוור
דף ב. · חדושים
אמר שמואל הגם שכבר האריך בביאור המס' הזאת הרב בעל ס' באר שבע בפרקים שלא באו בדברי התוס' וא"כ מהראוי היה לי להמנע עצמי בביאור פרקים אלו שבאו בדבריו מ"מ לא מנעתי עצמי באשר שהוא בא בארוכה ואני אבא בקצרה שלא להטריח המעיין בדברים הבלתי נוגעים לביאור הש"ס והרמב"ם. גם תמצא דברים רבים שלא הרגיש בהם הרב הנ"ל ולא שת לבו אליהם ולפעמים יהי' לי ויכוח בדבריו שלא ירד הרב ז"ל לעומק הבנתן ומ"מ לא יהיה לי עסק עמו לעיין בכל דבריו כ"א במה שיביא ההכרח בהבנת הש"ס במס' הזאת. וזה החלי בע"ה:
פרק שלשים ושש.
גמ' ועל אשת אחי אביו ועל הנדה כצ"ל. ומ"ש בספרי' ועל אשת אחי אמו נראה דל"ג לה דהא שניות מדרבנן היא ולית בה כרת וכ"כ רש"י ד"ה וכרת דנדה כו':
והאוכל ועושה מלאכה ביוהכ"פ כו' כתרי חשיב להו ועולים ל"ו כריתות ק"ל:
רש"י ד"ה אף המגדף כו' ומ"ש רש"י לעיל דפסח ומילה מ"ע נינהו ולכך פטורים מקרבן כו' דאין קרבן אלא על לאו כו'. עיין בתוס' ר"פ השוחט ומעלה שהשיגו ע"ז ומ"מ כתבו דבגמ' לקמן משמע כפירש"י וע"ש ומ"ש רש"י בשגגת ע"ז כגון שסבור זיבוח וקיטור אסרה תורה ולא השתחואה. למאי דמסקינן לקמן דאיירי בחטאת א' בשגגות ע"ז וזדון עבודות לא צריכין לפירוש זה ואדרבה אינו עולה שפיר דלפי"ז ה"ה אפי' ידע בכולן אלא דלא ידע אי הני ע"ז הוא דאסירן (ואו) [ברכת הזבח: ואי] איירי בשגגות עבודות וזדון ע"ז אפי' דלא ידע בכולן חייב ד' חטאות אכולן וכדאיתא בגמ' לקמן אלא צ"ל דרש"י בכאן לא נחית לזה אלא רצה לשלול לאפוקי באומר מותר לגמרי וכמ"ש רש"י אחר זה וכתירוץ ר"פ דלדידיה אומר מותר פטור לגמרי ודלא כדקס"ד דע"כ לא בעי רבא מר"נ כו' ועיין עוד במש"ל בגמ' ע"ז. והרב בס' ב"ש תלי בוקי סריקי ברש"י וליתא. ודו"ק: