ברכת הזבח על זבחים· רבי אהרן שמואל קאידנוור
דף קה.
חדושים
גמרא ת"ר פרים ופרה כו' המשתלח המשלח השורפן כו' כצ"ל (מיימוני פ"ה מהלכות פרה אדומה ובפ"ג מהלכות אבות הטומאה ובפ"ו):
אפילו פרה ופרים מנ"ל כי אתא כו' כצ"ל. והנה ראיתי להעתיק בכאן דברי הרמב"ם הנ"ל ומה שהאריך הכ"מ עליו והניח דבריו בצ"ע בשני מקומות ולפי שיש שגגה בדבריו לענ"ד ע"כ אבארם כיד ה' הטובה עלי לפע"ד. וז"ל בפ"ה מהלכות פרה אדומה דין ז' הנונע בפרים הנשרפים ובשעירים אפילו אחר שיצאו בין אדם כו' בין אוכלין כו' הכל טהור וכן בשעיר המשתלח כו' וכתב הכ"מ ויש לתמוה אדברי רבינו שהוא דלא כר' מאיר ודלא כחכמים ובתוספות' דפרה ר"ש אומר פרה מטמאה טומאת אוכלין ופסק רבינו כמותו כו' אבל קשה למה הניח רבינו דברי חכמים ופסק כר"ש וכתב הר"י קורקוס מפני שהוזכרו דבריו בכמה מקומות כו' וצ"ע עכ"ל. ובפ"ג מהל' אבות הטומאה דין ג' כתב הרב פרה אדומה ושעירים הנשרפים אע"פ שהן מטמאים המתעסק בהם אם חישב עליהם לאכילה צריכה שתיגע בהם טומאה ואח"כ יטמאו טומאת אוכלים עכ"ל. והשיג שם הר"א ז"ל וכתב הכ"מ וליישב דעת רבינו כו' ע"ש שדבריו מכוונים ויפה כיון בישוב דעת הרמב"ם ובישוב הסוגיא לדעתו. והנך רואה שגגת הכ"מ והר"י קורקוס הנ"ל שודאי זה מבואר דפרה ופרים ושעירים אין להם טומאת עצמן בעולם לטמא אדם ואוכלים ומשקים כ"א למתעסקים בהם שטמאים ומטמאים בגדים שעליהם או שיגע בהם בשעת עסק ויעשו לכלים ראשון והאוכלים הנוגעים בכלים אפי' בשעת עסק נעשו שני. וכשחישב על פרה ופרים ושעירים לאכילה וקבלו טומאה ממקום אחר חשיבי אוכל ומטמאים אוכלים ומשקים וכמ"ש רבינו בפ"ג הנ"ל וא"כ מבואר מדבריו בפ"ג דפסק כחכמים לפי פי' הרמב"ם בסוגיא וכפי מה שכתב הכ"מ שם ובהלכות פרה איירי בדלא חישב ולא קבלו טומאה ממקום אחר ואז (כולין אינה) [כולן אינן] מטמאים טומאת אוכלין ומשקין אפילו פרה וזה מבואר. ובזה עלו דברי רבינו מ"ש בפרק ו' מהלכות אבות הטומאה דין ט"ו ג"כ כהוגן וז"ל השורף פרה אדומה ושעירים כו' והמשלח השעיר אע"פ שבשעת מעשיהם מטמא בגדים כמו שבארנו אם נגעו באוכלים אפילו בשעת מעשיהן הרי הן שני לטומאה עכ"ל. ופיר' דבריו אם נגעו הכלים שעליו שהיה ראשון אפילו בשעת העסק באוכלים ומשקים נעשים שני וכמ"ש שם בדין י"ב ובפרק ה' מהלכות פרה דין ב' ע"ש דאלו המתעסק עצמו כבר ביאר שעושה בגדים ואוכלים ראשונה ופרה ופרים ושעיר המשתלח עצמם כבר ביאר הרב דצריכים לקבל טומאה ממקום אחר וזולת זה אין מטמאים כלל אפילו לאוכלים ובע"כ אכלים קאי הרב בכאן בלי ספק והכסף משנה הבין שם דאפרה ופרים ושעיר עצמו כו' קאי וכתב שם ומ"מ קשה לי מנין לו שאין מטמאין אוכלין אלא להיות שני ועוד קשה שנראה מדבריו ששעיר המשתלח ג"כ מטמא טומאת אוכלים והיינו כר' מאיר ולמה פסק כמותו במקום חכמים וצ"ע עכ"ל. ויש לתמוה עליו שדבריו מסותרים בג' מקומות בפ"ב מהלכות פרה הכריע שפסק הרב כר' שמעון ובפ"ג מהלכות אבות הטומאות הכריע שפסק כחכמים וכאן בפ"ו כתב שפסק כר"מ וחס ליה למרן הרמב"ם ז"ל שיסתור דבריו בשלשה מקומות. אכן לפי מה שפירשתי דברי הרמב"ם הם ברורים וישרים ודוק היטב:
רש"י ד"ה פרים פר כו' שנתערבו הס"ד. ולכאורה משמע כאן דחטאת חטאת יתורא ולאו גז"ש הוא וכמו שהגהתי שם ע"ש:
ד"ה מהו שתטמא כו' דאמרי מידי כו' אבל לענין מגע ליכא שיעורא כו' (ר"ל דלא בעיא כביצה) א"צ ראוי' לטומאה כו' כצ"ל:
תוס' ד"ה מחוסר יציאה כו' את האימורים כו' דמיירי בנתזין בכל כחו כו' כצ"ל ועיין בכריתות דף ט"ו ע"ב:
בא"ד ואפילו תימא דלא פי' כו' צ"ע בירושלמי כי אינו בידי לעיין בו. ואפשר דה"פ אלא כשפירשו ר"ל האיבעיא שלו קאי כשפירשו האימורים ואינם בתוכה אי מטמא הבשר דסופו לצאת דמחוסר חתיכה כו' כדלעיל ואפי"ת דלא פירשו יש לפרש האיבעיא והאימורים אינן מקבלים טומאה מהבשר דאין יכול לטמא אחרים אף שהן טמאים כמו מי חטאת וצ"ע ודוק שוב ראיתי בירושלמי שם ואיתא שם ממש כמו שהעתיקו התוס':
הגהות
גמרא פרים ושעירים הנשרפים שיצאו כו' (מיימוני פ"ה מהל' פרה אדומה):
ליטמאו אמר רבינא ותסברא הא כו' אלא ר"א היכי בעי כו':
מהו שיטמא בכזית כו' כצ"ל:
רש"י ד"ה ה"ג יצא רוב כו' בפנים בתר רובא כו' כצ"ל והכל דבור אחד:
ד"ה או דלמא כו' ואף ע"ג דלאו רובא כו' לא שבקינן כו' שורפו בפנים כצ"ל והד"א והס"ד נ"ל:
ד"ה כיון דהדור כו' שלא יצאו הס"ד: ואח"כ ד"ה הנך דאיכא כו' כתיבא יוציא כו' שיצא הפר חוץ כו' לא יצאו הס"ד:
ד"ה דנקטי ליה כו' וקמיבעי ליה מי אמרינן כו' בגדים או דילמא כו' דנפקי לא מטמאי הד"א והס"ד:
ד"ה השורף כו' מטמאים בגדים הס"ד:
ד"ה והן כו' בגדים פרה כו' (הד"א) צריכים הכשר דבר כו' הד"א:
ד"ה אף כל כו' הכשר טמאה כו' דלא איטמויי כו' חיים דעלמא הס"ד: ואח"כ ד"ה אלא כו' אי דאית להו כו' כצ"ל:
ד"ה אימר כו' טומאה ממקום כו' בטומאה ומטמאה כו' הד"א:
ד"ה או דילמא כו' מטמאו הס"ד:
ד"ה דמחתה כו' הבליעה לעולם הס"ד:
ד"ה נקיט בפומ' כו' בהאי שיעורא הס"ד: ואח"כ ד"ה כי כו':
תוס' ד"ה (הג"ה) או דילמא כו' אבל בגברי לא הס"ד:
ד"ה פרים הנשרפים כו' וקאמר מי תלי מילתא כו' אבל אם נכנסו בפנים כו' דמה שבפנים אינו מבואר וזה עיקר. (אבל כוונת התוס' להג"ה זו):