ברכת הזבח על זבחים· רבי אהרן שמואל קאידנוור
דף קד. · חדושים
רש"י ד"ה והעור בשריפה כו' ותוספת' זו' גי' דתלמידי תרביצאי הוא כו' (ר"ל תלמיד דבית המדרש כך פי' הערוך וכן פירש"י במנחות דף פ"ב ע"ב ד"ה ובתרביצא אמרו כו' ע"ש):
בא"ד אלא אדר"ח קיימי דאיירי בקדשי המקדש. וק"ק הלכתא למשיחא ל"ל וי"ל דנ"מ דעור בכור בעל מום שנמצא טריפה טעון קבורה ולשיטת הרמב"ם ורע"ב שכתבתי קשה דהא בבעל מום פסקו כרע"ק דיאותו כהנים בעורו ובתם פסק דבעי שריפה בזמן הבית וא"כ הל' כחכמים הוי למשיחא ודוק וכתב הכסף משנה שם ומפרש רבינו דחכמים ל"פ ארע"ק דרע"ק מיירי בבעל מום וחכמים בתם והלכה כרע"ק והלכה כחכמים עכ"ל. ונראה דלא דק דודאי רע"ק סובר בתם שהופשט ונמצא טריפה דאין יוצא לבית השריפה אלא דהוסיף אף בגבולין בעל מום שהופשט ונמצא טריפה דיאותו בעורו וחכמים ס"ל בתם ובבע"מ שנמצא טריפה דהעור בתם הוא בשריפה ובבעל מום בקבורה והרב פסק בבע"מ כרע"ק ובתם פסק כחכמים ודו"ק נ"ל:
תוס' ד"ה מ"ד לא הורצה כו' דהתם אפי' בדעבד לא הורצה כו' וכ"כ הרמב"ם פ"א מהל' פסוה"מ דין ל"א ע"ש. וצ"ע דהרב כתב בפי"א דין כ' קמץ את המנחה כו' או נשרפו או אבדו כו' ואם הקטיר הורצה עכ"ל. ומ"ש שירים מבשר שנאבד ונשרף שפסק בפ"א דלא הורצה והלא דינן שוה כמבואר במנחות דף כ"ו וצל"ע בזה:
בא"ד ופי' הקו' עיקר הס"ד: