אור ברסלב

ברכת הזבח על זבחים· רבי אהרן שמואל קאידנוור

דף צה:

דף צה.

חדושים

גמרא ואי ס"ד כו' בלא בלוע לא קפיד נעביד כו' כיון דאיכא שירי מנחות כו' ואיכא בישול ובלוע עבדינן כו' כצ"ל. ופירש"י בילוע ובישול מחמת השמן. ומכאן קשה לי לכאורה על הרמב"ם ז"ל שפסק דכלי חרס א"צ שבירה אלא בחטאת דוקא והלא מנחת חוטא לא היה בה שמן וא"כ בע"כ בשאר מנחות איירי סוגיא דידן ואפ"ה אי אפשר לעשות של חרס כיון דהיה זקוק לשבירה ואפילו שאינו בשל חטאת ושמא דס"ל להרמב"ם דבקמח לחוד בלא שמן איכא בישול ובילוע באפיי' לחודא אי נמי דמיירי בחטאת מצורע דטעונה נסכים כדאיתא במנחות דף צ' ע"ב במשנה. אכן צריך לי תלמוד ועיון רב לסברת הרמב"ם דס"ל דבשאר קדשים חוץ מחטאת סגי לכלי חרס במריקה ושטיפה א"כ היאך ילפינן בע"ז פרק אין מעמידין ובפרק כל שעה דהתורה העידה על כ"ח שאינו יוצא מידי דופיו כו' ואין להם תקנה אלא שבירה לענין איסורי דחמץ וי"נ ושאר איסורים ופרש"י מדכתיב ומורק ושוטף ובכ"ח ישבר ש"מ דאין יוצא כו' ולהרמב"ם הא לענין שאר קדשים סגי במריקה ושטיפה חוץ מחטאת לחוד דצריך שבירה ובע"כ דחידוש הוא שחידשה תורה בחטאת והיאך ילפינן מיניה שאר איסורים שבתורה דצריך שבירה ולא ילפינן משאר קדשים דסגי בהגעלה. ועיין בפרק כל שעה בתוס' שהוכיחו דלאו מטעם גזירת הכתוב הוא ותי' ההוא דרמי בר חמא ע"ש ודלא כמ"ש הרא"מ בביאוריו להסמ"ג בהלכות חמץ בדין הגעלה ע"ש. ואף שמצאתי סמך לדברי הרמב"ם בירושלמי שהביא בסמ"ג שם מ"מ לא ה"ל לפסוק כהירושלמי נגד תלמודא דידן וצ"ע. ומהתימא על הרב ר' דוד כהן צ"ל בשו"ת בית י"ח שלא הזכיר דברי הרמב"ם הללו שהם כדברי הרא"ם גם לא התעורר לבארם יפה ע"פ שיטת תלמודא דידן. ולכן דברי הר"א בהשגות ושיטת רש"י דלעיל הן ברורים בעיני יותר ונכונים ודוק:

תוס' ד"ה עירה כו' מדחשיב כמבושל ונראה כו' הא לערות מהם על כו' פי' כלי חרס בולע טפי משאר כלים איתיבי' כו' כו' והתניא אף בכלי נחשת כן אית לך למימר כלי נחושת בולע כו' כצ"ל וכן הוא בתוס' בפרק כירה ובפרק כל שעה דף מ' ע"ב ע"ש. והנה מבואר מהירושלמי שבתוס' דאם עירה לתוך כלי נחושת הוי כשאר כלים דאסורים בעירוי ובולעים האיסור ויש לתמוה אדברי רי"ו שהביאו ב"י בטור יו"ד ס"ס צ"ג שדקדקו הפוסקים בכמה דוכתי דכלי נחושת אינה נאסרת ע"י עירוי והרי הירושלמי והתוס' הם נגד דבריו כחומה ואין כאן מקום להאריך בזה ועיין שו"ת ר' דוד כהן ז"ל בית י"ח בדינים אלו:

ד"ה ואם טש כו' דדוקא עלו שרי הא נתבשלו אסור כו' שבשלו בה חלב ואסר לעשות מולייתא כו' ואם בישל בנותן טעם כו' ואפילו למ"ד דשאני התם כו' ובסוף ע"ז קשרי לבשל חטאת והדר שלמים והרי כו' כצ"ל נ"ל ועיין בתוס' דחולין. ומה שיש לדקדק בזה על הב"י ומור"ם בטור יו"ד סי' צ"ה שכתבו שם שדברי התוס' פרק כל הבשר הוא כדעת סמ"ג וסמ"ק וספר התרומה נ"ל דליתא דהמדקדק שם בתוס' בסוף דבריהם יראה להדיא שאוסרים אפילו באחד מהם אינו ב"י שהיא אסורה אפילו למאי דס"ל דנתבשלו שרי כמו עלו משום דהכלי ב"י נוגע בה והוה נ"ט א' והכלי ב"י שרי ע"ש לטעם הראשון שכתבו התוספות. אבל הסמ"ג וסמ"ק והש"ד ס"ל כטעם השני שכתבו התוס' ע"ש ולזה כיון מהרא"י בפסקיו סי' צ"ז שכתב אדברי ש"ד וז"ל ואדרבה התוס' החמירו יותר וכו' עכ"ל ור"ל דלהש"ד היכא שאחד מהם אינו ב"י הכל שרי אבל להתוס' הכלי שאינו ב"י אסורה ודלא כב"י גם דלא כמו שהבין הרב מהרש"ל בהגהות א"ו שלו דף נ"ה ע"ד ע"ש ואין כאן מקום להאריך רק באתי לעורר להמעיינים בזה. ודוק:

הגהות

גמרא וכי תימא כו' סממנין ומעבר להו לכולהו כו' כצ"ל:

אחד שבישל בו כו' (מיימוני פ"ח מהלכות מעשה קרבנות):

תנור של מקדש של מתכת כו' (מיימוני פי"ב מהלכות מעשה קרבנות):

רב מוקי לה ההיא בשל מתכת כו' כצ"ל:

רש"י ד"ה ה"ג כו' לכולהו כחד הס"ד: ואח"כ ד"ה שלא כו' העברתן הס"ד:

ד"ה ר' שמעון כו' מפרש טעמא כו' נותר ופולטו כו' ברותחי' ומתורת כו' הא אפילו כו' כצ"ל:

ד"ה ה"ג בת"כ כו' מנין ת"ל כו' מ"מ ישבר הס"ד:

ד"ה מהו מי הוי צריך תנור כו' כצ"ל (בס"א הוי טעון תנור):

ד"ה ואחד שעירה כו' לתוכו בלוע כו':

ד"ה של מתכת כו' יטען שבירה הס"ד:

ד"ה טחו כו' סאוי חיטי הס"ד: ואח"כ ד"ה לעולם כו' ואפו בו כו' כצ"ל:

ד"ה אמאי כו' בהיסק הס"ד: ואח"כ ד"ה מוקי כו' התנור בשל מתכת הס"ד וכצ"ל:

תוס' ד"ה עירה כו' והחלטה אינו אלא עירוי כו' וקוליוס האיספנין כו' ואי עירוי ככלי ראשון אמאי מדיחן כו' (וקוליות) [וקוליוס] האיספנין הס"ד:

תוכן העניינים

ברכת הזבח על זבחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה